עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/337

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


היו עד החורבן וגם אחר החורבן כדמצינו יבמות טז. כשבאו ר' יהושע ור"ע וראב"ע אצל ר"ד בן הרכניס ואחיו הקטן יונתן היה מתלמידי ב"ש, וכן ר"א, אבל כבר נסמכה ביבנה שמשנת ב"ש ליתא לגבי ב"ה.

ונקרא ר"ג הזקן כדי להבדילו מנכדו רבן גמליאל, אבל מצינו בכמה מקומות סתם רבן גמליאל והוא רבן גמליאל הזקן. (ואף שאמרו התוס' נדה ו: ד"ה בשפחתו, שאין רגילות להזכיר את ר"ג הזקן בשם סתם ר"ג), כמו פאה פ"ב מ"ו מעשה שזרע שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית ושאלו, אמר נחום הלבלר מקובל אני וכו', הוא בל"ס ר"ג הזקן, וכפי שאמרנו שר"ג הזקן היה נשיא שנים אחדות אחרי הלל זקנו ואז ישבו עדיין הסנהדרין בלשכת הגזית, כי אך ארבעים שנה קודם החורבן גלו מלשכת הגזית וישבו בחנות כשבת טו..

וכן אבו פ"א מ,טז ר"ג אומר עשה לך רב וכו' ופירש"י ותוי"ט שהוא ר"ג הזקן. וכן פסחים פח: מעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח - לכו ושאלו את ר"ג, ושם שפ"א נמצאה הלטאה בבית המטבחים (של המלך) שאלו את ר"ג, הוא בלס ר"ג הזקן, כי ר"ג דיבנה אע"פ שהיה כבר גדול קודם החורבן אבל לא הגיע להוראה ובפרט שהיו אז בחיים אביו רבן שמעון ורבן יוחב"ז.

וכן נראה מה שמצינו פסחים פ"ז מ"ב א"ר צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח, הוא ר"ג הזקן ואף שידוע שטבי היה עבד דר"ג דיבנה כמבואר בערכו, אבל כבר אמרו בירושלמי נדה פ"א ה"ד שבית ר"ג היו קוראין לעבדיהן אבא טבי ולשפחותיהן אמה טבתה, ובפרט שמעשה הזה יספר ר' צדוק שהיה קשיש הרבה מר"ג. וכן פסחים פ"י מ"ה ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, הוא ר"ג הזקן. וכן נדה ו: מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה, פי' שם הרשב"ם שהוא ר"ג הזקן. ובסנהדרין יא: ובתוספתא שם פ"ב ובירושלמי מעשרות פ"ה ה"ד יסופר מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב ע"ג מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו וג' איגרות חתוכות מונחות לפניו - וטול איגרתא חדא וכתוב - מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין - ושופרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית (בתוספתא הגרסא יותר נכונה ושם ואוסיפנא, ובדק"ס שהיה כתוב ואוסופנ' והוא ואוספינן לשון רבים) על שתא דא תלתין יומין.

והנה גאון בעל דורות הראשונים בח"א לא. כותב שקאי על רבן גמליאל הזקן, וכן הביא הרב החכם ר"ז יעבץ בספרו תולדות ישראל שקאי על ר"ג הזקן, ויאמר עם הספר שא"א בשום אופן לומר כדעת רש"י שקאי על ר"ג דיבנה יען שבימיו שהיה כבר אחר החורבן לא היה צריך לומר באגרתו בעניינים השייכים לזמן המקדש כמו לומר דגוזלייא רכיכין ואימריא ערקין, אבל מלשון הגמרא שאמרו תא חזי מאי איכא בין תקיפאי קדמאי לענוותני בתראי, משמע אך כפי' רש"י שקאי על ר"ג דיבנה שהיה תקיף כמבואר ברכות כז:, ר"ה כה. ובכורות לו., אבל על ר"ג הזקן לא מצינו שום דבר שיקרא ע"ז בשם "תקיף", וכן הלשון מה שמתרץ הגמרא דלמא בתר דעברוהו משמע כפירש רש"י שמפרש שאחר שהעבירו את ר"ג מנשיאותו כברכות כח. אז נעשה עניו, ואז התחיל לכתוב באנפי חבראי, ובדק"ס סנהדרין יא. מביא הגרסא בתר "דעברוה" ופי' רבינו פרץ שעברו השנה שלא היה הנשיא עמם ועברו