את בר קפרא ומעלליו ולכן יצא הוא ואשתו משם, ובר קפרא החכם הגדול נטר השנאה עליו, ויסופר בירושלמי מו"ק רפ"ג שא"ל בר קפרא הלא אתה רואה שכל עמא שאלין לרבי ואך את לא תוכל לפתח פיך, א"ל ומה אשאל, ולמדו שישאל מרבי חידה אחת "שאול משמים נשקפה הומיה ביכרתי ביתה מפחדת כל בעלי כנפים ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו הנס יאמרו הו הו והנלכד נלכד בעונו", והיטב מפרש השירי קרבן שכונתו יען שבן אלעשה לא היה בן תורה והגיע למעלה רמה כזו להיות חתן הנשיא ורבי הוקירו מאוד וממנו התייראו כל תלמידי רבי לכן למדו לומר החידה ורבי יבין כונתו, וכן היה כשהפך רבי פניו וראה שבר קפרא שוחק א"ל רבי איני מכירך זקן.
וזכר בנדרים שם שפיזר בן אלעשא ממון הרבה ללמוד תספורת של כה"ג.
והחכם ר"י רייפמן בספרו פשר דבר צד עמוד 42 ירצה לומר שבן אלעשא היה בן של אלישע - אחר, והוא רחוק מאוד מן האמת כמפורש חגיגה טו: שבתו של אחר באה לפני רבי שיפרנסה וא"ל שהיא בתו של אחר א"ל עדיין יש מזרעו בעולם והא כתיב לא נין לו וכו', ואם בן אלישע היה חתנו א"כ איך שאל כזאת?
בן אנטיגנוס
נזכר חלה ספ"ד שהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו, ובמתניתא דבני מערבא גרס בן אטטם.
בן ארזה
נזכר שקלים רפ"ה שהיה ממונה במקדש על הצלצל, ובתוספתא שם פ"ב ה"ד שהיה ממונה על הדוכן והיא היא.
בן בבי
נזכר שקלים רפ"ח שהיה ממונה על הפקיע (ופי' הרע"כ שהיה ממונה להלקות הכהנים שנמצאו ישנים על משמרותיהם, ובירושלמי שם מפרש שהיה ממונה על הפתילות של מנורה ושל בית השואבה) ובמתניתא דבני מערבא גרס בן בבי, וביומא כג. בן ביבאי.
בן בג בג
ערך יוחנן בן בג בג.
בן בוהיין (או בר בוהין)
בפסחים נז. ת"ר בן בוהיין נתן פאה לירק ובא אביו ומצאן לעניים - אמר להם בני השליכו מעליכם - לא מפני שעיני צרה אלא מפני שאמרו חכמים אין נותנין פאה לירק, ובירושלמי שם ספ"ד מובא המעשה הזה וקראו בן מביא יין וכן מביא מעשה ממנו שפ"א הצריכו חכמים לנדבה ושלחו את ר' עקיבא ועוד אחד עמו וכשבאו לביתו שמעו שהנער שואל לו מה ניקח היום לאכול וצוהו שיקח ירקות מה שנשאר מאתמול כדי שיקנה בזול וכששמעו זאת הלכו להם ולא ראו את פניו, ואך לאחר שכל העם נתנו נדבותיהן באו אליו וישאלם למה לא באו אליו ראשונה ויספרו לו מה ששמעו שצוה להנער שלו, ויען להם "מה דביני לבין טלייא ידעתין לא מה ביני לבין בוראי" ואעפ"כ שבאתם אלי לבסוף לכו אצל אשתי וא"ל והיא תתן לכם מדה של דנרין, וכשבאו אצלה שאלן אם בעלה צוה ליתן מדה מחוקה או גדושה, א"ל צוה סתם, א"ל אני אתן לכם גדושה ואם זה נגד רצון בעלי אפחת מכתובתי, וכששמע בעלה את צדקתה כפל לה את כתובתה, והמעשה מובא באס"ר פ"ב-ג ושם נקרא ברבוהין, ובתוספתא פסחים ספ"ג קראו בנו של נבו.
בן בוכרי
בזמן רבן יוחנן בן זכאי ונזכר שקלים פ"א מ"ד א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו רי"בז לא כי וכו', ובמתניתא דבני
