עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/281

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


בימי אביי היתה ג"כ המתיבתא בפומבדיתא ואע"פ שרבא היה במחוזא אבל היה נכנע תחת ישיבת אביי, ואחרי אביי מלך רבא במחוזא ויאמר הגאון בלשונו הטהור "ובתר אביי מלך רבא במחוזא דמן פומבדיתא הוה", והכונה שישיבת פומבדיתא נעתקה למחזוא, וכולם היו כפופין תחתיו, אבל אחרי מות רבא נתחלקה הישיבה הגדולה לשתים, רב פפא מלך בנרש הסמוכה לסורא ור"נ בר יצחק בפומבדיתא, ומני אז נתרבו הישיבות ונתחלקו הכחות למקומות רבים וזה שמצינו כמה פעמים בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו הכי בנהרדעא מתנו הכי כמגילה יח:, סוכה יז: יט..

עד אשר קם הארי שבחבורה אשר בו נתקבצו כל המעלות והמדות טובות והיה מורם מעם, והוא שימש את כל זקני הדור מן רבא ומכל גדולי תלמידיו, וה' ברכהו בעושר רב כברכות נז: שאמר רב אשי לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות, וכן היה לו נכסים הרבה ויערים כמו"ק יב, נדרים סב:, וכן פסחים ל: א"ל רבינה תינח מר דאפשר ליה וכו', וברכות לא. יסופר שבהלולא דבריה תבר כסא דזוגיתא חיורתא. ובימיו היה שלום בכל ארץ בבל ואיזגדר מלכא היה אוהב להריש גלותא הונא בר נתן וגם רב אשי בעצמו היה כפי הנראה מקורב למלכות ככתובות סא. אמרו אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוה קא יתבי אפתחא דבי אוזור מלכא, ונאמנים עלינו עדות חבירו רב אחא בריה דרבא שאמר גיטין יט. מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

אז ראה והבין שהוא שלוח ממרום לחתום את התלמוד ולמסרו לכל ישראל, והלך הוא ורבינא חבירו הגדול (אשר היה תלמידו דרבא) למתא מחסיא אחרי פטירת רב פפא ויסד שם ישיבתו הגדולה.

וזה כונת רש"ג ח"ג פ"ב אצל רב שאמר ואיתרחק (רב) לדוכתא דלא הוה ביה תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיא, וכונתו פשוטה שבימי רב היתה ישיבתו אך בסורא, אבל ר"ה וישיבתו היתה ג"כ בסורא אבל קרובה למתא מחסיא ובימי רב אשי יסד הישיבה במתא מחסיא אבל גם אז אעל סורא תחשב כי היה האיש גם בסורא גם במתא מחסיא, ואך בית מדרשו יסד במתא מחסיא.

וזה שאמר הגאון ח"ג פ"ג דברים ברורים "ובכולהו אילין שני מבתר ר"פ היה רב אשי גאון בסורא והוא אחיא (החייה) למתא מחסיא", כן הוא בנוסח ב"ג או שצ"ל והוא אתא למתא מחסיא, וסתר לבי כנזתא דבי רב ובנה אותה שוב כדאמרינן ב"ב ג:, ונעתיק לשון הגמרא, וז"ל מרימר ומר זוטרא סתרי ובני בי קייטא בסיתווא, ובנו בי סיתווא בקייטא א"ל רבינא לרב אשי גבו זוזי ומחתי מאי א"ל רבינא לרב אשי גבו זוזי ומחתי מאי א"ל דלמא מתרמי פדיון שבויים - ולא אמרן אלא דלא חזו בה תיוהא אבל חזי בה תיוהא סתרי ובני כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בכניזתא דמתא מחסיא סתריה ועייל לפורייה לתהם ולא פקיה עד דמתקין ליה שפיכי. וזה שיאמר הגאון ר"ש באגרתו שמתחיל לספר גדולת רב אשי ומה שנעשה בימיו, שמן פטירת ר"פ נתמנה רב אשי לגאון בסורא, וכמו שאמרנו לעיל שכל העירות כולם נחשבו על סורא שהיא היתה מימות רב המרכז לתורה, אבל ישיבתו היתה במתא מחסיא ואין אנו צריכין לזה לתשובת הגאון כי כן מפורש בגמרא וכאשר הבאנו לעיל, ואך רבינו יספר שהמקרה הראשונה מה שאירע בימי מלוכת רב אשי שראה דבי כנישתא דמתא מחסיא פרצים עלו בה לכן נתן את נפשו עליה ובנאה מחדש במסירת נפשו שהיה שם גם מקום לינתו כדי שימהרו לבנותה, אבל האם נזכר