רב, יאמר "ואיתרחק לדוכתא דלא הוה ביה תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיא", כן הוא הגרסא באגדרש"ג ביוחסין הישן, ובנוסח הוצאת החכם גייבור, אבל בנוסח ב"ג מיינץ גרס והיא סורא דמקרי מתא מחסיא, וביוחסין השלם אשר העתיק האגרת ללשון עברית כתב ג"כ "והוא סורא הנקראת מתא מחסיה", ובא החכם גרעץ בח"ב צד 431 ויאמר:
| וילקח רב אשי אחרי כבוד להיות ריש מתיבתא בסורא היא מתא מחסיא - ורב אשי ראה תיותה בחומת בי כנשתא שבנה רב שנות מאות לפניו (גוזמא כי היה אך מן שנת תק"ל שאז בא רב מבבל עד שמלך רב אשי תרפ"ב אחרי מות ר"פ והוא מאה ונב שנה) ויסתרהו ויבנהו מחדש - ובנה אותה מכספו. | ||
ובא אחריו המאסף לכל המחנות הרב רא"הו בח"ג רפ"יז וז"ל:
| בית המדרש הגדול אשר יסד רב "במתא מחסיא" עמד מספר שנים שמם - ורב אשי בעודו צעיר לימים נבחר להיות ריש ישיבה בסורא - בן כבר ראינו כי מרי עלותו לראש בנה מכספו בית הכנסת הישן במתא מחסיא ובית הכנסת הזה הוא הוא בית המדרש אשר בנה רב ונחרב מרוב הימים ב"ב נ: ואגרת דרש"ג. | ||
עכ"ל.
וכל דבריהם טעות הם
- שסורא אינה מתא מחסיא.
- שלא בנה את בית הכנסת של "רב".
- שלא בנה רב אשי מכספו.
ונבארם אחת לאחת.
כבר כתב החכם נייבוער (מובא בספר שבע חכמות ערך סורא) שאין שום רמז בשום מקום בגמרא שסורא היא מתא מחסיא, והצדק אתו כמו שמפורש ביצה כט. בסורא אמרי - בנרש אמרי - בפומבדיתא אמרי - בנהר פקוד ובמתא מחסיא אמרי וכו', הרי מפורש שב' ערים שונות היו, וכן יומא פו. היכי דמי חילול השם אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ואל יהיבנא דמי לאלתר, אמר אביי ל"ש אלא באתרא דלא תבעי אבל באתרא דתבעי לית לן בה, אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דתבעי הוא. ואם סורא היא מתא מחסיא א"כ אין זה חילול השם, ומלבד זה מצינו שבכל מקום שנזכר מקום רב נזכר אך בשם סורא כגיטין לו: אמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא אי כבי דינא דסורא (רב, רש"י) וב"מ עג. בסורא אזלי ד' - יתיב רב זוזי לחמרא וכו', וכן תענית כא: בסורא היה דבר ובשכונתו של רב לא היה וכו', וכן כתב רש"י בגיטין ו. מכי אתא רב לבבל וקבע ישיבה בסורא.
וכן מקום ר"ה היה בסורא כסוכה יד:, כתובות צד. צט:, ב"ב קלב:, חולין יט:, וכן רב חסדא כעירובין כ. מג., ובסנהדרין יז: אמרי סבי דסורא ר"ה ורב חסדא, אבל אצל רב אשי נזכר תמיד אך בשם מתא מחסיא, כברכות יז. אמר רב אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו בחזי ביקרא דאורייתא וכו'.
ובשבת יא. אמר רב אשי אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה.
ומגילה כו. אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא וכו'.
ומו"ק ד: רב אשי התיר לבני מתא מחסיא לאקדוחי וכו'.
ובכתובות ד. אמר רב אשי כגון מתא מחסיא דמפקא מכרך וכו'.
וב"מ סח. אמרי לי סבי דמתא מחסיא.
ובסנהדרין ז: רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה מכניף ומייתי לכולהו טבחי דמתא מחסיא, וכן מובא ברש"י ברכות ל. ד"ה רב אשי ושבת יא. ועירובין סג. ד"ה דהא שרב אשי היה איש מתיבתא במתא מחסיא.
וכן רבינא שישב תמיד עם רב אשי נזכר שהיה במתא מחסיא כשבת קכה., יומא פו., ב"ק קיט:.
