ואחרי כל זאת בא החכם ראה"ו ויאמר שר"כ רבו דרב אשי הוא ר"כ אשר מלך בפומבדיתא ואשר נפטר תשכ"ה יא' שנה קודם פטירת רב אשי, וכל רבותיו כרעו ברך לפניו וכל תורתו למד אך בהיותו בן יד' או כ' שנה? אמנם האמת עד לעצמו שזה ר"כ רבו דרב אשי היה זקן גדול בימי רב אשי כאשר הבאתי לעיל והוא היה בפום נהרא, אבל רב כהנא שמלך בסוף ימיו בפומבדיתא היה חבירו דרב אשי וכאשר נבאר איתו בין חברי דרב אשי.
וכן קיבל הרבה מאמימר כמנחות לז: יתיב רב אשי קמיה דאמימר וקראו מר, וביצה כב. בעי מאמימר. הקשה לאמימר כר"ה לא:, מו"ק כ:, מגילה ז:, ב"ק ע., חולין נ: וכן צ"ל חולין קז..
וכן הקשה לאמימר כתובות כא: פג: צז., גיטין מ., ב"מ סה:, ב"ב יג: עט: קסה., חולין נג. נח. סב., ואמימר השיב לו לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי, ובעירובין לא: אמר רב אשי לדידי אמר אמימר וכו', ובשבועות ל: רב יימר ידע סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר - א"ל רב אשי לאמימר וכו'. ומזה אנו רואין בפירוש שאמימר היה הריש וכולם באו לדין לפניו ורב אשי ישב לפניו, ומו"ק כ. איתא בפירוש שרב אשי ישב לפני אמימר בהיות אמימר כבר זקן והיו לו בני בנים, ואז שאל ממנו.
וכן מצינו אותם ביחד אמימר ומר זוטרא ורב אשי כברכות מד: נ:, שבת נ:, פסחים קג:, כתובות סא. סג:, ב"מ כב., ובנדה כ. שישבו שלשתן ביחד קמיה אומנא, שקלי ליה קרנא קמייתא ואמימר חזייה א"ל דם אדום דתנן כי האי, שקלי ליה אחריתא א"ל אשתני אמר רב אשי כגון אנא דלא ידענא בין האי לנאי לא מבעי לי למחזי דמא, ובסוף ימיו היה כתבר לו כברכות נה: שהיו ביחד ואמרו חד מינן נימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה.
ומה שמצינו ברכות נ:, ביצה כב. שאמימר קרא לרב אשי מר, זה יען שהיה אז כבר במבחר שנותיו והיה כבר גדול הדור, וכפי הנראה היה אמימר רבו האחרון והיה לו כתלמיד חבר.
ועתה נבא לחשבון, רב אשי ששימש את רבא ור"נ בר יצחק ור"פ ורב פפי ורב זביד, ורב אמי ועולא ומר זוטרא רבה ורב מתנא, ואת רב כהנא ימים רבים ואת אמימר, האם אפשר לומר שעד שנת יד' או כ' לימי חייו שימש את כולן? והאם נוכל לומר כשמת רבא אז נולד רב אשי?
ולכן האמת יורה דרכו שכשמת רבא היה כבר כבן טו' שנה ובפטירת ר"פ היה כבר כבן לו שנה ובלי ספק כבר נפטר אז רב כהנא רבו שהיה זקן גדול שהאריך ימים, ואז כבר ידע רב אשי בנפשו שהגיע להוראה והגיע עת לקבץ נדחים ולאסוף כל הכחות אל מקום אחד אשר נתפזרו מיום שמת רבא, ואז בחר את מתא מחסיא למושב לו יען שישיבת ר"פ היתה בנרש שהיה סמוכה לסורא כדמבוא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג וז"ל ור"פ שהיה בנרש קרוב לסורא - ובכל אלו השנים אחר ר"פ היה רב אשי גרון בסורא, ובא למתא מחסיא והרס את בית הכנסת דבי רב ובנה אותה וכו'.
ולמה נקרא שמה מתא מחסיא מובא בזהר וירא במדרש הנעלם וז"ל ר' אחא אזל לכפר טרשא ומצא שהיה שם מגפה והתפלל - והחזירם בתשובה וקבלו עליהם דלא יתבטלון מאורייתא לעולם, ואחליפו שמא דקרתא וקראון לה מתא מחסיא, ובמהר"ס שי"ף בב"ק קיט. פי' שהיא מתא מחסיא שבבבל ויען שהוא מקום טרשים וע"כ היתה נקראת כפר טרשא.
והגאון ר"ש באגרתו ח"ג פ"ב אצל
