עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/273

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


לבבל בהיות ר"י נשיאה הנשיא בציפורי וזה היה משך כ"ה שנים אחר פטירת רבי, וישב זמן מה בנהרדעא ואח"כ יסד ישיבתו בסורא, ואז נפטר ר' אפס.

ולא על חנם היה ספק לר' חנינא באיזה זכות האריך ימים אך מפני שחלק כבוד לההוא סבא (לר' אפס שמחל לו הכבוד בישיבה) או מפני ד"א תענית פ"ד ה"ב, כי באמת היה יושב אבראי משך עשרות בשנים עד שבא לכבודו הראוי לו.

מהלכותיו לא נשארו לנו אך ביומא סא. שאמרו וכן אמר ר' אפס במתנות שבהיכל, וכן נזכר קידושין פ"ג ה"ה.

ור' הושעיא אמר בשמו יומא פ"ה ה"ש, פס' דר"כ קמד:, וב"ר פ"י-ד א"ר הושעיא דרש ר' אפס באנטיוכא.

והטעם נראה לי יען שדור ר' אפס שהוא דור ר"ג ור"י נשיאה בנו היה אז דור מאספי ברייתות וכל דברי חכמי הדור ההוא נשתקע בתוך הברייתות ולא נקרא שמם עליהם, ונכללו בשם "רבותינו" הנמצא בש"ד ובתוספתא כמה פעמים.


אפיקולוס

(תנא דברייתא).

נזכר תוספתא חולין רפ"ח ר"א בר' צדוק אומר העוף עולה עם הגבינה על השולחן, אפיקולוס אומר אינו נאכל, אחרים אומרים עוף נאכל, ומזה אנו רואין בבירור שהוא שם תנא, אבל בחולין קד: תנא אגרא חמוה דר' אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן (דרך הפקר, שאינו נזהר בהן, רש"י) הוא תני לה והוא אמר לה בלא נט"י ובלא קינוח הפה. וכן הלאה אמרו והתני אגרא - עוף וגבינה נאכלין באפיקורין ויש אומרים באפקוליס ומפרש שם פי' מטלית. מזה אנו רואין שלא היתה לפניהם גרסת התוספתא שלנו ובל"ס הצדק עמהן.


אפקשיון

נחומא בן אפקשיון (תנא), יומא כח:.


אפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, מלך פרס

נזכרה לשבח תענית כד: שהיתה אוהבת לחכמי ישראל בכלל ולרבא בפרט ופ"א הלקה רבא לאחד דבעל נכרית ומת, וכשנתוודע לשבור מלכא בעא לצעורי לרבא, אך אמו א"ל שלא יעשה שום רע ליהודים דכל מה שיבקשו ממרייהו יהיב להו, וכשיבקשו רחמים על מטרא אתי מטרא א"ל א"כ יבקשו האידנא בתקופת תמוז שירד מטר, והיא שלחה לרבא שיבקש רחמים שירד מטר וכן היה. וב"ב ח. שלחה לרב יוסף ארנקי דדינרא למצוה רבה, ושם י: שלחה ד' מאות דינרי לר' אמי ולא קיבל ושלחה לרבא וקיבל משום שלום מלכות, ובזבחים קטז: שלחה לרבא קרבן שיקריב עבורה לש"ש, ובנדה כ: שלחה לרבא דמא, והוא ברוב חכמתו הבין שהוא דם חימוד, אמרה לברה ראה בני כמה חכימי יהודאי, אמר לה דלמא כסומא בארובה, הדר שלחה לו ששים מיני דמים, ורבא אמר וכיון של כולם איזה מין דם הוא, חוץ ממין דם אחד שלא ידע, אסתייע מלתא ושלח לה מתנא סריקותא דמקטלא כלמי (מסרק הורג בנים והיא סברה שלכן שלח לה המסרק) אז אמרה יהודאי בתווני דלבא יתביתו.

ומה שנקראת ארפא הורמיז פירש"י יופי שדים היו לה, ור"ת פי' חן מאת המקום. והיטב כיון הגאון שי"ר בערך מלין צד 182 שאפרא הוא לשון פרסית "אשת" הורמיז המלך. ובנה שבור מלכא נתקסר בעודו בבטן אמו ואמו משלה בשמו עד אשר נתגדל כדמובא בדה"י למלכי פרס.


אפרים מקשאה

היה תלמיד דר"מ ואומר בשמו ב"מ פז., סנהדרין לט:, ובב"ר פמ"ח-יד. ופפ"ה-י מפרש שם רש"י שהיה שומר