רמי בר אבא א"ר אסי עירובין ק:.
רמי בר חמא א"ר אסי עירובין ק:.
רב ששת א"ר אסי סנהדרין לג., חולין צב:.
מקורות ימי חייו הפרטים ידוע לנו אך שהיה עשיר ובעל נכסים כחולין קה. שהיה מסייר נכסיה כל יומא, אמר היכא נינהו כל הני אסתירי דמר שמואל, יומא חד חזא צינורא דבדקא בארעיה שקיל לגלימיה כרכיה אותביה בנוה רמא קלא אתו אינשי סכרוה אשכחתינהו לכולהוא איסתרא דמר שמואל.
ומצינו שהיה זהיר בכוס של ברכה והיה פריס סודרא על רישיה ונוטלו בשתי ידיו כברכות נא..
וסיבת מיתתו יסופר נדה לו: שרב סובר נדה ליומא ורב קודם פטירתו צוה לרב אסי שיאמר לשילא בר אבינא תלמידו שיחזור בו ואי לא גרייה (גרור אותו בדברים של טעם שיחזור בו) ורב אסי סבר שרב א"ל גדייה (פי' הכריתו בשמתא) וכשנפטר רב א"ל רב אסי הדר בך דהדר ביה רב א"ל אי איתא דהדר ביא לדידי הוה אמר לי ולא ציית לרב אסי ושמתיה א"ל שילא ולא מיסתפי מר מדלוקיתא (שמא תכוה בגחלתי) א"ל אנא איסי בן יהודה בן גור אריה - אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא. א"ל ואנא שילא בר אבינה בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא דנחשא, חלש רב אסי עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי - נח נפשיה דרב אסי, ואח"כ נפטר שילא בר אבינא. ומזה אנו רואין שנפטר כמעט תיכף אחר רב. ומה שמצינו קידושין יג. כי נח נפשיה דרב אסי הוא ר' אסי חבירו דר' אמי כדמוכח שם.
ר' אסי חבירו דר' אמי
(ובירושלמי נקרא ר' יסא-ייסא-יסה).
על ר' אסי זה מצינו בפירוש כשהיה בבבל הכיר את שמואל כעירובין פ"ו ה"ח ושקלים פ"ב ה"ד א"ר יסה עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל, וכן מצינו ב"מ מג. ר' אסי אמר רב יהודה וזה היה כשהיה בבבל והיה בימי עלומיו. וכן מצינו ר' אסי אמר רבה בר ירמיה (תלמידו דרב ושמואל). והיה קטן מר"ה כמו"ק כה. כשהובא ארונו של ר"ה לא"י אמרו ר' אמי ור' אסי כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה.
ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ח יסופר כשבא ר' יסא לא"י רצה לרחוץ בחמי טבריא ופגע בו לץ אחד והכהו על צוארו ואמר בדרך שחוק שעדיין צוארו רפה וצריך לחזק אותו, ובסוף נתפס הלץ ללסטים ונתנו עול על צוארו וכשיצא ר' אסי ממרחץ פגע באותו הלץ א"ל ארור המזל שלך ולא כתיב ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם.
ובקידושין לא: יסופר הסיבה שעלה לא"י שהיה לו אם זקנה אמרה לו בעינא גברא דשפיר כוותך (שהיתה מטורפת) שבקה והלך לא"י שמע דקאזליה אבתריה אתא קמיה דר' יוחנן (ובל"ס היה בינתיים משך זמן כמה שנים שבתוך כך למד לפני ר' חנינא ושאר רבותיו עד שבא לפני ר' יוחנן אבל באגדה יסופר זה ביחד אך המקרים שהיו לבסוף), ושאלו אם מותר לו לצאת (ור' יוחנן סבר שדעתו לחזור לבבל) א"ל המקום יחזירך לשלום אתא לקמיה דר"א א"ל דלמא כועס עלי ר"י - אדהכי והכי (לאחר שיצא מא"י) שמע לארונה דקאתי אמר אי ידעי לא נפקי. ובירושלמי ברכות פ"ג ה"א יסופר המעשה שר' יסא שמע שאתת אימיה לבוצרה ושאל לר"י, א"ל אם מפני סכנת דרכים צא, אי משום כיבוד אם איני יודע וכו'.
ובסוכה פ"ג ה"ד ר' יסא כד סלק להכא וכו', וכן בסוף ערלה אמר לר"י אלו לא סלקית לא"י אלא לשמוע דבר זה די.
