עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/242

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


עליו סוכה מה: אם אלף הן אני ובני מהן - ואם שניהם הן אני ובני מהן, ובתענית כ. יסופר עליו שבא ממגדול גדור מבית רבו - והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר (ופרש"י שהיה אליהו ונתכוון להוכיחו) א"ל שלום עליך רבי ולא החזיר לו ואמר כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ביקש ממנו מחילה ולא רצה למחול לו עד שבא לעירו וכל העם בקשו שימחול לו, אז א"ל בשבילכם אני מוחלו אך בתנאי שלא יהא רגיל לעשות כן, ואז דרש רא"בש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ס"ת וכו', (אך באדר"נ פ"מא ובד"ר פ"ד ובדק"ס גרסי ר' שמעון בן אלעזר).

ואחרי פטירת אביו שהיה אז כבר גדול הדור אעפ"כ ישב הוא וחבירו רבי לרגלי זקני הדור רש"בג ור' יהושע בן קרחה כב"מ פד: שאמרו רבותיהם, שכבר יצאו מכלל תלמידים ועשר להם ספסלים ואסקינהו, ואך רש"בג לא רצה להעלות את בנו פן יכנס בו עין הרע א"ל רי"בק מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לא אב (ר"א) ימות? ואחתוהו נמי לר"א, חלש דעתיה דרבי ואמר חשביתו ליה כוותי? והיטב חרה אף ראב"רש על רבי, ועד היום ההוא היו אוהבים וידידים וכי הוה אמר רבי הלכה היה מביא לו ר"א סייעתא, אבל מהיום והלאה כי הוה אמר רבי יש לי להשיב א"ל ר"א כך וכך יש לך להשיב, זו היא תשובתך היקפתנו תשובות חבילות שאין בהם ממש, והלך רבי וסיפר זאת לפני אביו והוא ברוב ענותנותו השיב לבנו מה אעשה שאתה ארי בן שועל והוא ארי בן ארי.

וכן קיבל מר' יהודה כסוטה לד. והיה גדול כ"כ עד שחלק עליו כסוטה לד. שאמר רא"ברש לר' יהודה לדבריך אדם קל או מים קלים - אלא מלמד וכו'.

וכן קיבל מר"א בן שמוע כסוטה פ"ב ה"ד שאמר רואה אני דברי ר"א בן שמוע מדברי אבא, וחולקין במנחות כב..

עם ר"מ מצינו אותו אך מעזרות פ"ג סה"ב שמצאו ר"מ אוכל בשוק וגער בו והספיק מלאכול.

וכן מצינו שאמר הלכה בשם אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח ככלאים פ"ב סה"ד, ובשם רא"בע כתנחומא ויגש-ז.

וישיבתו במערה עם אביו ואשר התענה עמו יג' שנה בכל זאת לא אבד כחותיו ונתגדל גדל קומה ושמן ובעל בשר כאשר יסופר עליו ב"מ פד. כי הוו מקלעי ר' ישמעאל בר' יוסי ור"א בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא נגעי בהו.

והתחתן עם גדול הדור שנשא בת ר' שמעון בר' יוסי בן לקוניא, כמפורש בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ד ובפד"כ צא. ר"א בר' שמעון אזיל לגביה ר"ש בר"י בן לקוניא חמיו ושחט עבורו חד תורא ואפא ליה חדא אצוותא דפיתא ופתח ליה חד כובא דחמר והוה מזיג ליה והוא שתי, ושאלו חמיו אפשר שמעת מאביך כמה הוא שיעורו של כוס, א"ל כמות שהוא אחת, ובצונן ב', ובחמין ג', אבל לא שיערו חכמים בכוסך קטן ולא ביינך יפה ולא בכריסי שהוא רחבה, (ובפסחים פו: מובא המעשה על ר' ישמעאל בר"י שאיקלע לר"ש בר"י בן לקוניא ואפשר ששתי מעשיות היו), וכן מצינו ששאל מחמיו ר"ש בר"י כד"ר פ"ז-יא ופד"כ צא. ומה שמצינו ב"מ פה. שהיה חתן ר' יוסי בן לקוניא ור' שמעון היה אחי אשתו הוא ט"ס וצ"ל אבוה דאימיה כבדק"ס.

וב"מ פג: יסופר שפ"א אשכח לממונה המלך שתפיס גנבי, א"ל איך יכלת להו