עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/241

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


ביניהן וחכם, תנה לי כסות להתכסות, והפשיט רא"בש אחד ממלבושיו ונתן לו והוליכו לביתו והאכילו והשקהו וגם שתי מאות כסף נתן לו ולוהו יד' פרסין עד שהביאו לביתו. במשך הזמן מת הקיסר והאיש הזה נתעלה ומלך תחתיו ואז נזכר מה שקללוהו ב"י וגזר אליהם גדולות, ובקשו מרא"בש שהוא ילך לפייסו, וכשבא לפני הקיסר הכירו ונפל על אנפוהי ובעבורו ביטל הגזירה ועשה טובות הרבה לישראל בשבילו והעשירו עושר רב.

פטירתו לא נמצא בש"ס ומה שמביא בסה"ד מסוף סוטה משמת ר"א נגנז ס"ת, שגגה היא כי שם ר' אליעזר ולא ר"א, אך קבלה היא בידינו שהיה מהרוגי מלכות והמקור הוא איכה רבתי פ"ב פ' בלע, וכן מובא במדרש אלה אזכרה הנדפס בבה"מד חדר ב' שר"א בן שמוע היה בן מאה וחמש שנים כשנהרג, ואע"פ שבזמן רבי לא היה שום גזירה אבל נאמנו עלינו דבריהם שנהרג מאיזה סיבה, וקראו לזה בשם הרוגי מלכות.

ושמו נשאר לברכה בין ראשי חכמי האמוראים ככתובות מ., גיטין כו., כריתות יג: שקרא רב עליה טוביני דחכימי, ובעירובין נג. אמר ר' יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, אחרונים ר' אלעזר בן שמוע א"ד ראשונים ר' אלעזר בן שמוע וכו'.


ר' אלעזר ב"ר שמעון בן יוחי

התנא הפלאי הזה כל ימי חייו היו פלאים וגם אחרי פטירתו יסופר עליו פלאים.

בעדן בימי עלומיו יסופר עליו שהיה רעבתן ובעל כח גדול כשהש"ר פ"ה-יד שפ"א באו לבית אביו סוחרי תבואה עם חמוריהן ולנו שם ומצאו את ר"א יושב אצל התנור ואמו אפאה לחם וכל ככר שאמו הוציאה מן התנור אכל ר"א עד שאכל כל הככרות, כשראו האנשים הפליאה הזאת אמרו אין זה אך נחש שורה במעיו, ור"א היטב חרה לו על דבריהם וכשיצאו לקח חמוריהן והעלן לעלייה, וכשחזרו ולא מצאו חמוריהן ולאחר החיפוש מצאון בהעלייה הלכו וספרו זאת לר"ש אביו מה שבנו עשה להם, א"ל שמא אמרתם דבר מגונה עליו, וספרו לו המעשה עם הככרות שאכל, ויאמר להם וכי משלכם אוכל? אך בכל זאת לכו ואמרתם לו בשמי שיוריד לכם החמורים, וכשהורידן הורידן שתים שתים בפ"א כדי להראותן כחו הגדול.

ואח"כ נתהפך אליו הגלגל שלא היה לו מה לאכול יג' שנה כאשר יסופר שבת לג: ובשביעית פ"ט ה"א כשגזרו על ר"ש אביו שיהרג וברח הוא ובנו ר"א ונתחבאו במערה, ובהקדמת תקוני זהר איתא שברחו למדברא דלוד ושם ישבו יב' שנין, ונעשה להם נס ומצאו שם עצי חרובין ועין מים וכל היום פשטו בגדיהם וישבו בחול ולמדו תורה ואך לעת התפלה לבשו בגדיהם, וכשיצאו מן המערה מצאו אנשים שחורשין וזורעין אמרו מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? וכל מקום שנתנו עיניהם מיד נשרף, יצתה ב"ק ואמרה להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו וישבו עוד יב' חודש ואח"כ יצאו וכל היכי דהוה מחי ר"א היה מסי ר"ש וא"ל בני די לעולם אני ואתה.

וכשיסד ר"ש אביו ישיבתו הגדולה בעיר תקוע היה בנו ר"א מבחירי תלמידיו כירושלמי שבת פ"י ה"ה שאמר ר"א לרבי שימשתי את אבא עומדות מה שלא שימשת ישיבות, ואמר בשם רבי וכשבועות יט:, והיה חשוב כ"כ בעיני אביו עד שאמר