שאמר רש"בג שהיה זקינו דר"י נשיאה, וא"א לומר שהכונה על רבי כי רש"בג היה אביו ולא זקינו.
אלעזר בן פתורה
ערך אלעזר בן פועירה.
ר' אלעזר בר' צדוק (תנא דמתניתן)
בדברי ימי התנא הזה באה ערבוביא גדולה מאוד עד אשר אפילו אם נאמר ששנים היו עדין לא נרפאו מן המבוכות, יען כי מצינו בתוספתא ביצה פ"ג ה"ו אמרו עליו על ר"א בר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנוונים בירושלים "כל ימי חייהם", וברכות יט: מצינו שאמר רא"ברצ מדלגין היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי ישראל, והיה בחורבן הבית עם אביו כמפורש איכ"ר פ"א-לג, וכן מצינו אותו שאומר בשם ר"מ ככלאים פ"ז מ"ב, וא"כ בלי ספק אותו רא"ברצ שהיה כל ימיו חנווני בירושלים לא יכול להיות עול ימים בשעת החורבן, ורא"ברצ שהיה בשעת החורבן לא יכול להיות תלמידו דר"מ, וכן בדבר ר' צדוק עצמו באה ערבוביא גדולה.
ואחרי עיון רב זכינו לפרש בראיות ברורות שמשפחת ר' צדוק העמידו חכמים גדולים משך שבעה דורות קרוב לשלש מאת שנה מן ימות הלל עד אחרי דור רבי.
ומקודם נבאר אם ר' צדוק היה כהן אם לא.
בלי ספק היה כהן וכדמפורש בכורות לו. שהיה לר' צדוק בכור ונפל בו מום ובא ר' צדוק לר' יהושע ושאלו אם יש חילוק בין חבר לע"ה וא"ל ר"י הן (פירוש שהוא נאמן), וכן כתבו התוס' ביומא עט:, סוכה כז., וברכות יט: אר"א בר' צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות (של מתים) לקראת מלכי ישראל, ובאבות דר"נ פט"ז ה"ב במעשה שר"צ נשבה והמטרוניתא יחדה לו שפחה והוא לא נגע בה, והשיב לה יען שהוא מכה"ג. מכל אלו אנו רואין בבירור שהיה כהן אם לא שנתעקש לעוות הישרה, ועתה נבא לדברי ימי המשפחה הכבודה הזאת.
(ר') צדוק
ריש המשפחה היה לערך בסוף ימי שמאי והלל ועליו יסופר יומא כג., מעשה בשני כהנים שהיו רצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ד' אמות של חבירו נטל סכין ונעץ לו בלבו, עמד ר' צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל - אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות, וזה אך על דרך מליצה כי באמת הדין ידוע שירושלים אינה מביאה עגלה ערופה, אך הוא כמר לבו אמר דבריו היקרים שירושלים וגם העזרה ירדו ממדרגתם כ"כ עד שהוצרכו להביא עגלה ערופה, (וגם מזה ראיה שהיה כהן כמו שכתוב יואל-ב בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים), וקרוב מאוד לומר שזה צדוק הוא הנזכר בקדמוניות היהודים שהיה נקרא בשם צדוק הפרושי, והוא ויהודה הגלילי עוררו את העם למרוד במלכות רומי יען שנציב סוריא צוה לפקוד את ב"י לגולגלותם ואך יועזר בן ביתוס השקיט המרידה, ולדעת החכם גרעץ ח"ג צד 208, 485 הוא ר' צדוק תלמידו של שמאי הנזכר יבמות טו:, ובאיכ"ר פ"א-ו מעשה בשני בני צדוק הכהן שנשבו, אך נראה שצ"ל כדמובא גיטין נח. על בני ר' ישמעאל. ומה שנקרא "ר' צדוק" הוא אך משגירא דלישנא אבל בימיהם לא היו נקראין עוד בשם "רבי", וזה ר' צדוק היה לו בן בשם
ר' אלעזר בר' צדוק
ועליו נאמר בתוספתא ביצה פ"ג ה"ו אמרו עליו על ר"א בר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית "שהיו חנונים בירושלים כל ימי חייהם", ובבבלי ביצה כט. מובא המעשה אך שם
