עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/200

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


מו"ק כז:, וכן ברכות כח: כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו.

וכן מצינו שנשא את בת אחותו לעת זקנותו כירושלמי יבמות פ"ג ה"ב ואדר"נ פט"ז.

ומכל זה אנו רואין כדברינו שאך זקני הדור נבדלו ממנו, אבל לא תלמידיו וב"ב, והרביץ תורה ברבים וכמו שאמרו שבת קל. שבמקומו של ר"א היו עושין כר"א והיו כורתין עצים וכו'.

והרב החכם ר' יאקב ברילל בספרו היקר מבוא המשנה יאמר דבר נחמד בעינן מה שחלק ר"א על כל החכמים ולא שמע לדברי התורה אחרי רבים להטות. וזה לשונו שם צד 76

המעט דאין ב"ד יעול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, אע"ג דבתורה כתיב אך אחרי רבים להטות א"כ לא קפדה התורה אך על גידל המנין ולא החכמה, לפי שרצון כל החכמים שבכל דור ודור היה רק לשפוט אמת וצדק, ואם נשאו ונתנו יחד פה אל פה אז בלי ספק אם המיעוט הגדול בחכמה יבררו דעתם ואמיתתם אז גם הרבים יבטלו דבריהם וישמעו לדברי המיעוט, יען כי אך נוכח האמת דעתם ולא להתייהר, אבל אם אחרי משא ומתן בכ"ז יעמדו הרבים על דעתם אז אמרה תרה שרוב מנין "לבד" יכריע ביניהם אע"פ שהמיעוט גדול מהם בחכמה, ודבר זה שייך אך אם מדיינים פא"פ, אבל אם ב"ד שבדור זה יחלקו על ב"ד שלפניהן אז צריכים להיות גדול מהם גם בחכמה וגם במנין, יען שאפשר אם ידברו פא"פ ימצאו כי דעת וסברת המיעוט נכונה יותר, ויודו הרבים להמיעוט, ולכן צריכים להיות גדול מהם "בחכמה ובמנין", ולפי הנחה זו בתנור של עכנאי שר"א המטהר אע"פ שהיה יחיד אבל היה גדול מהם בחכמה והכריע את כולן כעדות רבו ריב"ז באבות פ"ב מ"ח, ועל כל התשובות שהשיב להם ונצחם לא סתרו ראיותיו אך לא "קיבלו הימנו" ובפרט שר"א לא אמר מפי עצמו אך ממה שקיבל מרבו, ולכן לא שייך להקשות עליו הלא כתיב אחרי רבים להטות ולכן חרה אפו עליהם ואל אזל לפייסם.

עכ"ל.

והגאון החכם בעל דורות הראשונים בח"א צד קמו. יאמר דבר נחמד בענין זו וז"ל לבאר פשט המשנה עדיות פ"א מ"ה שאמרו ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה ב"ד את דברי היחיד (יסמוך) ויסמוך עליו שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד וכו' - א"ר יהודה א"כ מזכירין דברי היחיד בין המרובים לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת.

ולהבין כונת המשנה מה תועלת יש בדברי היחיד ממ"נפ אם ב"ד האחרונים גדולין מהראשונים יכולין לבטל גם בלי דעת היחיד, ואם אינם גדולים מה יועיל להם היחיד? ומה בא ר' יהודה להוסיף? אך הענין כך הוא ששם בעדיות מובא הלל אומר - אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו, עד שבאו שני גרדיים והעידו משום שמעיה ואבטליון וכו'.

וזה, שאם נחלקו יחיד ורבים באיזה דין ושניהם קבלו מרבים אז אם יבאו ב"ד של אחריהם וימצאו שהקבלה של היחיד צודק אז יכולין לעשות כדברי היחיד, יען שזה לא נקרא לבטל דברי ב"ד הראשונים אך להיפוך מקיימין הן וכדמצינו יבמות פט"ז מ"ז שחולק ריב"ב עם חכמים וסובר שמשיאין אשה ע"פ עד אחד וכשבא ר"ע והעיד מפי נחמיה שכן יש לו קבלה מפי ר"ג הזקן אז נתקבלו דברי ריב"ב נגד הרבים. וכן בכורות פ"ו מ"ח אילא ביבנה מנה עוד שלשה אמרו