עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/199

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקת בישראל ואז נח הים מזעפו. ומהיום והלאה לא שבקתיה אשתו אימא שלום שהיתה אחות לר"ג שיפול על אפיה, (פי' שלא יבכה וכדאמרו שם שכל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה), יומא חד טעתה אשתו בין ירחא מלא וחסר וסברה שהוא ר"ח ובאמת היה ער"ח ומצאה אשתו דנפיל על אפיה וצווחה אשתו קום קטלית לאחי, אדהכי נפל שיפורא שנפטר ר"ג.

ובירושלמי מו"ק רפ"ג שהלך ר"א לשוק ואשה אחת כיבדה האשפה מהבית וזרקה לחוץ באותו רגע שהלך ר"א ובשגגה הפילה על ראשו, ושמח ר"א ואמר כמדומה לי שמעתה חבירי יקרבו אותי שנאמר מאשפות ירים אביון, אבל לדאבון לבו לא נתקיימו דבריו ולא קיבלוהו, ומהיום ההוא עד מותו לא נשמע דבריו בועד הגדול דיבנה, ונפנה והלך ללוד לישיבתו הפרטית והרביץ שם תורה הרבה.

ובירושלמי מו"ק רפ"ג מקשי ולית ר"א ידע שאחרי רבים להטות, ומשני לא הקפיד אלא ע"י ששרפו טהרותיו בפניו, ומני אז קראוהו ר"א דשמותי כשבת קל:, נדה ז:, ופרש"י שהוא לשון שמתא יען שברכוהו. ובשבת שם מביא רש"י שבירושלמי מפרש שקראוהו שמותי יען שהיה מתלמידי שמאי, וכן כתבו התוס', והוא בירושלמי שביעית ספ"ט ותרומות פ"ה ה"ד, ביצה פ"א ה"ד, ויבמות פי"ג סה"ו שמקשה שם מב"ש על ר"א, ואע"פ שר"א היה מתלמידי דריב"ז אבל יען שריב"ז קיבל מהלל ושמאי כאבות פ"ב מ"ח והוא מסק לתלמידיו הלכות שניהם ור"א אחז דרך ב"ש ולכן נקרא שמותי, אבל הירושלמי לא פליג אבבלי כי גם בירושלמי מו"ק רפ"ג מובא המעשה שנידוהו.

ובענין הנדוי אם היה נדוי גמור אם לא, כבר האריך בזה הגאון דר"ל במובא לפדר"א, ואחרי העיון נראה שח"וש שינדו את ר"א שהיה גדול על כל בני דורו, אבל הענין היה שכל חכמי יבנה עשו קשר ביניהם שלא יהיה בחברתם מהיום והלאה ושלא יהא להם שום עסק עמו כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל, וזה שא"ל ר"ע ב"מ נט: כמדומה לי שחברים בדילים ממך, והיינו שקיבלו עליהם שלא ישבו בד' אמות שלו וממילא לא יבוא לבית הועד הגדול, וכן מפורש הלשון בסנהדרין סח. שלאחר פטירת ר"א עמד ר' יהושע ואמר "הותר הנדר", ומזה אנו רואין שאך המה נדרו להיות נפרש ממנו, ולכן לא קשה למה לא באו עליהם לבקשם שיתירו הנדוי יען שלא התנדה מעולם, ולבוא אליהם ולקבל עליו שיעשה כדבריהם זה היה נגד קבלתו שלא אמר דבר מה שלא שמע מפי רבו לעולם ואיך יוכל לחזור בו.

ולכן הלך לו ללוד וכדאמרו סנהדרין לב: אחר ר"א ללוד. ושם הרביץ תורה ברבים יען שאך גדולי הדור שביבנה המה קבלו עליהם לפרוש ממנו, אבל התלמידים המה לא היו שייכים בזה ויש שרוצים לפרש מה שאמרו ב"מ נט: שאמר ר"א כותלי בית המדרש יוכיחו הכונה על תלמידי הישיבה, עד שגער בהם ר"י שלא יתערבו בזה.

וכדמצינו חגיגה ג: מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל את פני ר"א רבו בלוד. וכן מצינו בירושלמי ברכות פ"ג ה"א-כ. כשמת ר"ג (שזה היה שנים הרבה אחר שנפרש מהן) כיון שיצא מפתח החצר אמר ר"א במקום שנפטר ר"ג, אך הכונה כשמת הנשיא הלכו כל העם לשם להספיד ולכן צוה ר"א לתלמידיו איך יתנהגו שם, וכן מובא המעשה בקצרה