עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/187

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


חגיגה פ"ב ה"א מה שסיפר לר"מ תלמידו. "אבויה אבא מגדולי (מעשירי) ירושלים היה, ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד, ולר"א ולר' יהושע בבית אחר - א"ל ר"א לר"י עד דאינון עסקין בדידהון נעסוק אנן בדידן וישבו ועסקו בתורה - וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, א"ל אבויה רבותי מה באתם לשרוף את ביתי עלי? א"ל ח"וש אלא יושבין היינו וחוזרין בד"ת - א"ל אביוה אבא רבותי אם כך היא כחה של תורה נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו, ולפי שלא היתה כונתו לש"ש לפיכך לא נתקיימה בי". וכשנתגדל ונעשה גדול הדור התחיל ללמוד חכמת הפרדס והתחיל לקצץ בנטיעות, והסיבה לזה יסופר שם שפ"א היה יושב ושונה בבקעת גינוסר ראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום, למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל הבנים ושילח האם וירד משם והכישו נחש ומת, אמר כתיב שלח תשלח את האם - והארכת ימים איכן היא אריכות ימים. וכן אירע שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום (שהיה מהרוגי מלכות) נתון בפי הכלב אמר זו תורה וזו שכרה - דומה שאין מתן שכר ואין תח"המ. (ובקידושין לט: חולין קמב. שראה לשון ר' חוצפית המתורגמן דגרריה ד"א), ורבותינו שהיה להם כל דבריהם בקבלה יספרו עוד דבר אחד אשר עי"ז יצא לתרבות רעה ואך במעטה מליצה עטפו דבריהם ויספרו שאמו כשהיתה מעוברת עמו היתה עוברת על בתי עכו"ם והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כארס של נחש, וכונתם גלוי שאמו מפנקת אותו מנוער שלא על טהרת היהדות וכידוע שאז התחיל להתפשט ע"י השלוחים תורת המין והבליו, וזה כונת חז"ל חגיגה טז: בשעה שהיה עומד מבי"המד הרבה ספרי טועין נושרין מחיקו. וכשיצא לתרבות רעה לא נפרש טעמו ואך השתדל בכל כחו לאבד שרשי בני ישראל, וכאשר יסופר שם שבאמת קיצץ בנטיעות בני ישראל, שהיה הולך לבית המדרש ומצא תלמידים יושבין לפני רבן ועוסקין בתורה, התחיל לדרוש להם מה תועלת לכם יהיה ישיבת בי"המד, הלא יותר טוב שתתעסקו בישובו של עולם ללמוד מלאכה, והוא היה הממוצע בין ישראל ומלכות הרשעה איך להעביר את ישראל מדתם וכידוע שאז היו הגזירות היותר גדולות מימי חורבן ביתר, וגזר המלכות שישראל יחללו את השבת והיו מטעינים עליהם משאות לשאת בשבת, והתחכמו בנ"י ששנים ישאו קורה אחת כדי שלא יעברו אדאורייתא (ששנים שעשוהו פטורין) אבל אלישע גלה רז זה וגזרו שכל אחד ואחד ישא משאו, ודוקא שישאו מר"הי לרש"הר, ויסופר חגיגה טו. כשיצא לתרבות רעה אשכח זונה ותבעה אמרה לו ולאו אלישע בן אבויה את? עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה אמרה אחר הוא, ומני אז היה נקרא בשם "אחר".

ומכל אלו נראה בבירור שמלבד שזנח את עמו ואת אלקים חיים, נעשה עוד שונא עמו ואויב להם, אבל דבר טוב נמצא בו שר' מאיר היה תלמידו קודם שיצא לתרבות רעה, ותלמידו זה לא עזבו גם אח"כ, ובכל כחו השתדל להחזירו למוטב ולכן לא חשש פן ירננו עליו יען כי ידע בנפשו שרבו לא ידיחו מאל חי, וכן היה כי לא מצינו בשום מקום איזה רמז שאחר השתדל להדיח את ר"מ, ויסופר שפ"א ישב ר"מ בב"המד בטבריא ודרש ואלישע עבר רוכב על סוס ושבת היה וכששמע ר"מ שרבו בחוץ פסק הדרשה ורץ אחריו ושאלו מה שדרש, ואלישע א"ל ויי דאבדין ולא משתכחין עקיבא