עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/179

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


רי"בל ואליהו, ובפד"כ קלו. שאליהו הראה לרי"בל האבנים טובות.

ע"ז יז: שר' אלעזר בן פרטא נתפס למלכות וע"י אליהו ניצל מהם.

שם יח: ר"מ כשברח מפני המלכות ונתנו צו לתפסו, יומא חד מצאו אותו אתא אליהו אידמי כזונה חבקתו לר"מ ועי"ז ניצל מהן.

כלאים פ"ט ה"ג, רבי כעם על ר"ח ונהג נזיפותא ל' יום ולרבי היה לו כאב שינים ואתא אליהו בדמות ר"ח וריפא שן רבי.

תנחומא בראשית-כז מעשה בחסיד אחד שנזדמנה לו שירה בדמות אשה - עד שנזדמן לו אליהו ז"ל.

מאמריו היקרים

ברכות כט: א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח - לא תרוי ולא תחטי, וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך צא.

יומא יט: א"ל אליהו אמריתו אמאי לא אתי משיח והא האידנא יוהכ"פ ואבעול וכו'.

מגילה טו: אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א"ל כמאן חזיא אסתר - א"ל ככולהו תנאי וככולהו אמוראי.

חגיגה ט: א"ל אליהו לבר הי ואמרי לה לר"א - חזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות.

שם טו: אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קרמא שמעתא מפומייהו דרבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר וכו'.

יבמות סג. אשכחיה ר' יוסי לאליהו ושאלו במה אשה עזרתו לאדם א"ל וכו'.

גיטין ו. אשכחיה ר' אביתר לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קא עסיק בפלגש בגבעה.

שם ע. א"ל אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך.

ב"מ נט: אשכחיה ר' נתן לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה בההיא שעתא (במחלוקת דתנור של עכנאי) א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני.

סנהדרין סג: אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים פ"א מצא תינוק - א"ל אמור שמע ישראל וכו'.

שם צז: א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות מפ"ה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא.

סוף סנהדרין דרש ר' יוסי בציפורי אבא אליהו קפדן הוה איקפד ולא אתא לגביה ג' ימים וכשבא ושאלו למה לא אתא מר א"ל קפדן קרית לי? א"ל הא דקמן דקפיד מר.

ובלשון תנא דבי אליהו מצינו שבת יג. מעשה בתלמיד אחד ששני הרבה - ומת בחצי ימיו וכו'.

פסחים צד: תד"א א"נ אומר וכו'.

שם קיב. תד"א אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול וכו'.

קידושין פ. תד"א נשים דעתן קלות.

סנהדרין צז. תד"א ששת אלפים שני הוי עלמא וכו'.

שם צב. תד"א צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן.

ע"ז ה: תד"א לעולם ישים אדם עצמו על ד"ת כשור לעול וכו'.

סוף נדה תד"א כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עה"ב.

ובמ"ר פ"ד-כ אליהו אומר כל המרבה כבוד שמים וכו' והוא מתד"א רבה פ"יג.

וברכות פ"ט ה"ב מצינו שאליהו שאל לר' נהוראי זועות ושרצים למה נבראו. ובדו"ר פסוק אני מלאה שאלו אליהו מה דין דכתיב ושחרים וכו'.