עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/101

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


רגילותיא, מתמני שמעון דמעפריא לא אתמני.

חביבותיה לא"י ממאמרו כתובות קיא., שאפילו שפחה כנענית שבא"י מובטח לה שהיא בת עוה"ב.

התנהגותו בתוך ביתו היה בנחת ובשלום כגיטין ו. שאמר לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו וכו'.

חביבותיה לתורה גדלה כ"כ עד שאמרו שבת פ"ח ה"ב שפ"א בא לטבריא וראו תלמידי דר' יוחנן שפני ר' אבהו מאירין א"ל לר"י ר' אבהו סומא מצא, וכששאלו ר"י השיב לו שתוספתא עתיקא מצא ולכך הוא שמח ביותר וקרי ר' יוחנן עליה חכמת אדם תאיר פנים.

אימת רבו היה עליו כאימת שמים ואמר סנהדרין קי. כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה.

ת"ח היה חביב עליו ביותר עד שאמרו מו"ק פ"ג ה"ג כשאירע שמת ת"ח לא היה טועם כלום כל היום, ומו"ק רפ"ג אמר זקן שאירע בר דבר אין מורידין אותו מגדולתו.

ומעולם לא שינה ממנהג המקום כברכות פ"ח סה"א, שכד הוי נחית לדרומא הוה עביד דר' חנינא, וכד הוה נחית לטבריא הוה עביד כר' יוחנן. וכן שבת מו. כי איקלע לאתריה דריב"ל הוה מטלטל שרגא, לאתריה דר"י לא הוה מטלטל.

והיה דן כל אדם לכף זכות כגיטין פ"ד ה"ט מעשה באיד שמכר עצמו ללודים - ואמר ר' אבהו מה נעשה מפני חייו עשה.

ובתענית פ"א ה"ד יסופר דבר נפלא, שפ"א הוצרכו למטר וחזא בחלום שאדם אחד בשם פנטקקה (אדם מפורסם לרוע) הוא יתפלל וירד מטר, ושלח ר' אבהו אחריו ושאלו מה מעשיו, וסיפר לו שהוא שוכר זונות ומייפה טייטרין ומטפח ומרקד לפני הזונות, ואך פ"א באת אליו אשה אחת וסיפרה לו איך שבעלה חבוש בבית האסורין, ורוצה למכור עצמה לזנות כדי לפדות את בעלה, מה עשה מכר את כל אשר לו ונתן לה הממון ואמר לה לכי ותפדה בעלך ולא תחטא, כשמוע זאת ר' אבהו א"ל כדי את להתפלל אל הגשמים.

עם תלמידיו התנהג תמיד בנחת ולא כעס מעולם, ופ"א דרש שמרדכי הניק לאסתר ושחקו עליו, והוא השיב להם בנחת מתניתין היא מכשירין פ"א ה"ז חלב זכר וכו', ב"ר פ"ל-ח.

והיה הולך כל היום בתפילין כעירובין רפ"י.

יראת שמים שלו נביא אך מאמר אחד מסנהדרין ספ"ו שפ"א מת לו ילד ובאו ר' יונה ור' יוסי לנחמו, ומיראתו עליהם החרישו, ופתח הוא ואמר מה אם רשות שלמטה שיש בה כזב ושקר וגניבת דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודנו ומחר איננו, נאמר בה הקרובין באין ושואלין שלום הדיינים והעדים לומר שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם, רשות של מעלה שאין בה לא כזב - והוא חי וקיים לעולם אאכו"כ שחייבין אנו לקבל מידת הדין, וכן אמר ב"ר פס"ח-ב אין זיונו של אדם אלא מה' ולא על חנם דרשו רז"ל בקה"ר פ"ז פסוק יח עליו כי ירא אלקים זה ר' אבהו דקיסרין.

וכמו שהבאנו למעלה שהתוכח תמיד עם המינים ונצחם, אבל לא לאהבת הנצחון אך האמת היה נר לרגלו וזה שמצינו שדרש תענית פ"ב סה"א אם יאמר לך אדם אל אני מכזב הוא, בן אדם אני סופו לתהות בו (סוף שיתחרט), שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה, וש"ר פכ"ט-ה אמר, אמר הקב"ה אני אין לא אב ואין לי אח ואין לי בן, וכל זה התוכח עמהם במישור ובשלום