כל משפטי הערביאים הלא לאמונתם נכונו, כל אשר נעשה תחת השמים משפטו חרוץ בשחק וחפץ אל שדי הוא, ואין חקר מאין ולאין ,האיש הזה משוגע? שגגה יוצא מלפני השליט? "אמאר לה הואה" רצוני לומר "נאום ה׳ הוא", וישישו כי חפץ בם ה׳ להפיק רצונו, על כן לא יתאבלו על מת ולא יבכו על הנהרג, על כן לא ילמדו מלחמה ולא ידרשו ברופאים, יקר בעיני ה׳ המותה לאיש הזה? או גזר אומר שיספה במלחמה? לשוא ירבה רפואות, שקר תחבולותיו וכל חכמתו תתבלע, אמר ה׳; חיה יחיה או לא יסוף בקטל? ה' יסעדנו על ערש דוי ולחומה יהיה לו בשטף הקרב, ולמה זה הבל ייגע לדעת עוז הנטיעים לכונן שקוי או לערוך מערכה?
המת בעיר הולך למישרים בחיק מחמיד להתעלס באהבים אשר בגן עדן כלו רצוף אהבה מבנות השמים, והמת בשדה מלחמה יתגלגל מתחת לארץ ויקיץ במקום אחר. נחש ינחשו בחסידה, כל בית אשר קננה חסידה על גגו – יצליח, לא יזיד איש החפץ חיים לצוד אותה, יען יריע מזל בעל הבית. איש מרמה ולשון יזעק רגשת ההמון בחוצות ויגיד להם נפלאות מחמיד וקדושיו, ומדי ישא את שמותיהם על שפתיו נושקים ידיהם לפיהם.
אם לאויל משוגע קדוש יאמר לו ,מין נחלי בליעל ובעלי מרמה אשר להם כשעירים נחשבו, ויראו הנערים והנשים מגשת אליהם, הולכים מעיר לעיר ללכוד פתאים בערמם, דמות פניהם פני שעיר, יען כל הערביאים מגלחים ראשם ואלה יניחו צמת שערותם מסובכת ומגואלה, יחוגו וינועו[1] ראשם סביב סביב להפחיד רואיהם כאשר עושים כומרי ארץ קדמה לדמות תקופת השמש[2], אוכלים לעיניהם אבנים ונחשים, הם הנקראים בינותינו אוחזי העינים, ובינותם אל איזאווי, רצוני לומר, בני עשו.
גם הבוזלוד ,רצונם לומר, איש בגלד נמנה עמם ,הוא איש
