ויהי בבוקר יצאנו לראות העיר, היא אחת מעמודי אורקוליס, היתה תחת יד הפורטוגיזים, ויעזבוה בשנת 1661 לאנשי איינגלאנד, וגם אלה כאשר ראו כי ההוצאה מרובה מהתועלת נטשוה ועזבוה. ועתה אערוך לך צורת הבית ומלואו.
הבית הזה כונן בבזקי צרורות ובטיח עב שקערור ,מחשוף הלבן אשר על פני כולו יחליש עיני המשקיף בו .תכונת הבית היא חצר מרובעת ,ועל ארבעת רבעיה חדר ארוך ,וצירי דלתות החצר והבית רובם מסוגרים מלפנים בלי מפתח רק במוט עץ, ראשו אחד ישען על הארץ וראשו השני תומך דלת הסגורה לא יקרע חלוני ,שנים או שלשה חללים מקום לבנה ,על פתח החדר היא צוהר לרוח ולא לאור כי לא יכילו זיקי השמש. המטה מוצעת על הקרשים גבוה הרבה מן הארץ, כי הקרשים תקועים בקלעי הקיר ,תחתיה יסתירו כלי הבית ,מהקורה עד פאת המטה או עד למטה לארץ יריעות משי אדום או פשתן לבן תלויים .לפעמים העניים יפרשו היריעה לכסות חסרון המטה, זאת מטת איש ואשתו ,הבחורים והבתולות לוטים בשמלה וישכבו בה. מראות קטנים תלויים בקירות ונר זכוכית הדולקים בלילות שבת, שולחנם כדמות כסא, וכסא אין להם כי יושבים על הארץ, כי ישמעאלים הם, שופתים סיר הנזיד על כיור או האח אש של חרש .ספון וקרקע החדר והחצר מצופה במלט כעין כותל, קלעי הבית כגובה קומת איש מכוסים במפרש גמא רך ,לא יראו בהם פסל כל תמונה ,לפי דעתם הוא —בל יפנו אל האלילים, ולפי דעתי —בעבור היותם כסילים או כי לא יכלו ולא ירצו להטות שכמם לסבול עול החכמות ,על כל פנים לא תראה בבתיהם סמל מערומי אשה או צלמי זכר או תבנית חשופי שת ומערי איש .גגותיהם במעקה ומחוברים יחדו, באופן כי דרך הגגות הולכים מבית לבית ומחצר לחצר ,פתח החצר קטן ושפל כי אף הגמדים יכופו כאגמון ראשם לעבור ,אצל פתח החצר מוצאת הפרשדונה יעלה באשם, רוב הבתים בנויים על טור אחד
