עניתי בחפזי:
— אלך.
— אך – הוסיף עוד לדבר – השמר לך סודי אל תגל, כי ידעת מה עזה קנאת הסוחרים, דע כי אני הולך אל מלך מארוק להתחנן לו ולבקש מלפניו רשיונו להשתקע בעיר לאראוי לערוב מערבי דרך ים בצמר ודונג ,אם יעלה בידי אתה תהיה על ביתי ,ואם לא–הן לא חסרת כל.
נמשכתי בחבלי תקותי והבטחתו כי איש ישר הוא ,ואפת. וילך ויקח לו ולמשרתו יחדו מכתב היציאה (פאספארט) מאת סופר העיר ,ואני לקחתי מכתב אחד לבדי אשר שאל בעבורי רב חובל איש גינואה אוהבי .כי כן כוננו בל יודע הדבר לעין כל.
ויהי היום והנה אני שיט באה טיטואן ויתן הסוחר שכרה וירדנו בה לבוא עמה ,עברנו לפני מצודת סאן-רוקו וסאן-פיליפו ועיר אלחזירא הנצבים זה אצל זה מול פני גיבראלטאר .בקענו מי המעבר ,כי בהיותם נלחצים באפסים מביעים בשטף זרמתם ובארבע שעות היינו בין ההרים הלאה אל עבר אפריקא .באנו בנהר העיר ,אך עד העיר לא באנו ,כי כן דבר המלך מקדם בל יבוא שם איש נוצרי או יהודי במלבוש נוצרי על דבר מעשה שהיה ,וממוני המלכים שהיו שם על סוחרי לאומותם יצאו והלכו לטאנגיא חוץ ממוני צרפתי ,כי מטעם המלך הלך לעיר ראבאד ויניחו תחתיהם משנים יהודים שם .ארבעה משנה המה: של צרפתי ,של ספרד ופורטוגאל ,של אינגלא ,סווייד ודינמארקי, ושל וינעדיג ,גינואה וראגוזה .אחרי קחתנו רשיון הערבאים שומרי החוף, ירדנו ליבשה ללון בבית אחד רחוק מן העיר אלפים אמה הנקרא מארטין ,ושלשה ימים היינו שם.
אלו מכון הבארבאריה לא יגן עליה בשפאים זקופים בצלעות הים הסוגרים את מבואה ויהיו להם למשמר ,אלו מאת אלף גבורי חיל ומלומדי מלחמות אירופא ימצאו דרך לבא ורחב מחנה להעריך מערכותיהם, לא אפונה כי בימים מעטים תלכדנה