── 43 ──
שרשי צבעי המאַראַנאַ, את החמורים מסרנו בידי המושלמני לשמרם, והיהודים עזבו על שעה את עבודתם, והלכו בחברתנו אל שדה הקברות הישן.
בין המות המצבות המושכבות על קברי בני ישראל באבא-סבא, אחרי החקירה והדרישה והחפוש הרב, מצאתי רק שתי מצבות עם כתבות היותר ישנות, על מצבות אחדות לא מצאתי שום כתבות, ולא נכר אם היו אותיות לפנים עליהן ויתר המצבות חדשות הן, והנה מעתיק שורות הרשימות כמו שהן על המצבות:
.1 № זה חיים בן של אהרן בן יוסף הנולד מן רחל. שנפטר לבית עולמו בשנת התמ"ז ליצירה. (=1687) |
.2 № זה פנואל בן של ניסים בן יוסף שנפטר לבית עולמו בשנת התמ"ח ליצירה. (=1688) |
.3 № ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם. יום שמבקש [1] חסיד שמואל ב"ר טוביהבישיבה של מעלה ביום חמישי בשבת לעשרים בחדש תשרי בשנת התקס"ה. (=1808) [2] |
.4 № ורבים מישני אדמת עפר יקיצו ביום ששי בשבת נפטר חכם ריחנה ב"ר אבישי עשרים ושמנה לחדש ניסן שנת התקע"ט. (=1819) |
.5 № יום שנפטר החסיד אלעזר בן מרדכי ביום ראשון בשבת בי"ד לחודש חשון בשנת התקפ"ח לפ"ג. (=1828) [3] |
מן בית הקברות שמנו דרכנו בחזרה, במסלה צרה ברגלים דרך הר גבוה ותלול, משמאלי נקיק עמוק ונורא, והשיםוי במורד ההר מכוסה ביערים עבתים, בסלעים גדולים ובדשא עשב רמי הקומה, הנשיא הלך בראשונה, המליץ נהל אותי בידו, והמושלמני עם החמורים מאחרינו. הלכנו לאט לאט מפני סכנת הדרך, וראשי היה עלי ככרמל בהביטי את העזאזל לרגלי, כי פשע אחד היה בין החיים ובין חדרי שאול ואבדון, ירדנו מעט מעט בשלום אל תוך עמק עמוק בין שני הרים תלולים ורמים, והעמק משתרע למטה עד קצה ההרים ויצא אל המישור הגדול אשר על חוף הים. מרחוק נראה הים בצבע תכלת ודגלי האניות התנוססו מעל אופק המימי, מה נחמד המראה לעינים! בתוך העמק הלכנו ובאנו אל חרבות אחרות. פה עמד המליץ והנשיא ויאמרו לי: במקום זה ישבו גם כן בני ישראל מלפנים, והיו שכנים לאחיהם אשר באבא-סבא, ונחרבו בזמן אחד עם יהודי אבא-סבא, והראו לי יסוד הבנין של בית התפלה שלהם, ורחוק משם כרבע ווערסט הראו לי חרבות בנין המקוה שלהם, וגלי אבנים עם ערמות עפר נשארו לזכרון על בניניהם הקדמוֹנים. ברוח נכאה התבוננתי המקומות אשר נשפכו דמי אחי בני עמי כמים, ובמר נפש צעדתי על משאות ישראל שמות ונשמות, עין כל עובר תשתומם לראות
