עמוד:יוסף יהודה הלוי טשארני. המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז. 1884.pdf/40

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה


── 35 ──


מדי דברנו הדברים האלה, עמדו תלמידים אחדים מלובשים בבגדי הטשערקעסים מרחוק ושמעו דברינו פתאום פתחו הדלת והנה אשה רכה בשנים באה החדרה, מלובשה בבגדי כבוד כבנות אצילי הארץ הזאת, וצעיף משי כסה את ראשה ופניה, רק עיניה גלויות, והעמידה על השלחן לפנינו כוסות עם חמים (טהעע) ויצאה מן הבית. אחרי אשר לקח הזקן את כוסו, ונתן הכוס השני לבנו הרב, בקש אותי לקחת את כוסי: "איך בעט אייך טרינקט" אמר אלי הזקן בפנים צוחקות. "מה אני שומע רבי? האם תוכל לדבר בשפת אחינו האשכנזים?" -- כן אדוני, ענה הרב הזקן, מעט מעט אני שונע את השפה ההיא, יען כי בנעורי שלחני אבי ז"ל לארץ רוסיא ללמוד תורה אצל היהודים האשכנזים, ולמדתי שנים אחדות בעיר קטנה בייעלאַייאַ-צערקאָוו (Бѣлая-Церковь) אשר בגליל קיעוו, וכאשר כליתי חוק לימודי שמה שבתי למקום מושב אבותי. כאשר כלינו לשתות לקחו התלמידים את הכוסות מן השלחן ונתרחקו מן הבית. "האם לא נשאר בקבלה אצליכם, מאיזה מן השבטים אתם?" -- זאת לא יודעים אנחנו בבירור, ואולי אבותינו ידעו, אבל מפני רוב הגלות נשתכח מאתנו, רק תשמע נא אדוני אמר הזקן, גם בנו הרב השיב אמריו אחריו, באם שתעשה דרכך אל הכפר מאדזשאליס (Маджалисъ) תשים אל לבך ללכת אל המקום הקרוב לכפר ההוא, בתוך ההרים, הנקרא הפי המושלמנים, בשם דזשוהוד-קאטַטאַ (Джуудъ-Катта) ופתרונו "בקעת היהודים" והוא חרב ושמם כעת, שם ישבו בני ישראל לפני בשלשה כפרים הסמוכים זה לזה, שם הכפר הראשון נקרא חבראי, כפי הקבלה אשר בידינו ישבו שם יהודים מופלגי תורה ויודעי בינה לעתים, ועסקו כל ימי חייהם בתורה. שם הכפר השני חקלאי מלשון שדה אשר תרגומו חקלא, ויהודי הכפר הזה עסקו בעבודת השדה ובמקנה וקנין, והיו מפרנסים את אחיהם אשר עסקו בתורה כפר חבראי הנ"ל, כמעשה שבט יששכר וזבולון, ושם הכפר השלישי זוּואַרִי, אשר פתרונו בשפת טט: מעלה או סולמא, כי שוכן הוא על ראש ההר ועולים עליו מעלות של אבנים וסלעים, ויהודי הכפר הזה עסקו בתורה וגם בסחורה, ואלה אשר עסקו בסחורה פרנסו את אלה אשר עסקו בתורה, והם חיו בני חורין משעבוד וגבורי כח כולמו, אבל ברבות העתים והזמנים בימי מבוכות מלחמות נלחצו לעזוב את המקום ההוא ולהתפזר לכל רוח, ורק חרבות בתיהם וקבריהם יעידו על מושבם שמה, לכן משערים אנחנו בדעתנו אם לא משרידי השבטים ההם אנחנו.

בין כה וכה נפתחה הדלת והאשה באה שנית, והביאה הכוסות עם החמים לפנינו והלכה לדרכה.

"ברוכים תהיו לי אדוני, בגלל הידיעות האלה הנחוצות לי לדעת, כאשר אשים לשם פעמי, אשתדל בכל כחי לשחר את המקומות ההם, אולי אמצא שמה איזה כתובות עתיקות על מצבות קבריהם, ואדע באיזה מן הזמנים ישבו אחינו בני ישראל שמה". -- תקח נא אדוני עתה את הכוס החמים ושתה, ואחרי כן תשים לשם פעמיך, ענה הזקן בפנים שוחקות. -- כאשר כלינו לשתות לקחו התלמידים שנית את הכוסות מן השלחן. -- עוד דברים אחדים, אוכל אני לספר לך, אמר הזקן. קרוב לדרבנד בין ההרים היה ישוב של ישראל כשבעים שנה מקודם. וכעת הוא חרב ושמם, שם המקום אַבאַ-סָבאַ (Аба-сова) כאשר נחרב המקום ההוא על