איש מלחמה מנעוריך; והנני רואה בך אותו רוח ערמה ומרמה, אשר לא היה בימי קדם רק בנחש המקולל, אשר הרחיק אותנו מגן עדן, והוא הרוח הנמצא כהיום בכל המתפלספים הפורקים מעליהם עול תורה ועול דרך ארץ, וכל דבריהם בעקבה לקחת ברשתם נפשות תמימי לב, להורידם שאול מטה. האינך גם אתה כאחד מהם? ואיך לא? ויוכח אמש, שהרחבת פיך לבלי חק נגד אמונת כל ישראל שליל הושענא רבה הוא ליל החותם, ואני בעניי לא נזכרתי מיד התשובה אשר בצדך, ושמעתי נאצותיך ולא הקהיתי את שניך, כאשר היה ראוי לי.
האורח: ומה היה לך להשיב? דבר כי חפצתי צדקך.
המחבר: היה לי להשיב כי הרמב"ן ז"ל אשר לא ראה ספר הזהר, כבר הזכיר בפסוק (במדבר יד, ט) סר צילם מעליהם ענין ליל החותם, וענין הצל המורה בליל זה על החיים ועל המות הנגזרים לאדם; ואחריו גם בעל הרוקח, אשר לא ראה גם הוא ס' הזהר, הזכיר ענין הצל הזה. ועוד הרי בהדיא שנינו (משנה ראש השנה א, ב) ובחג נדונין על המים; הרי שאע"פ שיום ראש השנה הוא יום הדין הגדול, על כל זה לא ימנע מהיות שם דין גם בחג הסכות.
האורח: כבר עמד רבנו נסים (הזכירו בעל תי"ט) על הספק הזה, ותירץ שבפסח שבועות וסכות יש למעלה דין על צרכי הצבור, ועל התבואה ועל פירות האילן ועל המים בכלל, אבל הדין הפרטי לכל אחד ואחד מבני אדם, כמה יגיע לכל אחד ואחד בפרט, זה לא יהיה כי אם בראש השנה. והנך רואה כי דעת הזהר ודעת בעלי הקבלה אין לה כלל על מה שתסמוך, אבל היא מתנגדת וסותרת לדעת רבותינו ז"ל בעלי הקבלה באמת.
המחבר: אמור המנאץ: והרמב"ן ז"ל לא היה בעל קבלה אמתית? הגם אותו תחשוד לאיש מרמה?
האורח: חלילה לי מחשוב כזאת על נשיא אלהים אשר כמהו! אין ספק כי
