עמוד:בממלכת כוזר היהודית.pdf/22

‫"הלא האיש, אשר בא אתי היום אל בית־האולפן שמו ‫כוזריוס ואיננו מבני עמנו ואמונתנו. פגשתיו לבוש מעיל־‫נזירים, כאשר ילבשו עולי הרגל אל קברות הקדושים, וכשקמתי ‫להודות לו, לא חפץ בתודתי. הוא בקש לדעת את התפלה, אשר נשאתי ‫בעמדי ליד הקבר, וישאלני לחוות דעתי על ‫החיים והמות, על שכר ועונש והשארת הנפש, וכיוצא באלה. כוזרי צעיר הוא, אשר נדחף בחזקת תשוקת המדע אל העולם ‫הגדול. הוא אינו מדבר על משפחתו ועל גזעו, אבל נם ‫במלבושיו הגסים רוח של אצילות מנצנץ מתוך מדברו ומבטו, ממהותו וטיבו. מאז דבק בי ויארח אלי לחברה בשובי ‫לביתי, ושיחותינו שאינן פוסקות על ענייני הרוח והאמונה, המתיקו לנו את ענויי הדרך הרחוקה אשר עברנו. עוז רוחו וקשת־הנחושה של כוזריוס הגנו לא פעם עלינו ועל השיירה ‫כולה, אשר נספחנו אליה, משודדים ומפריצי־חיות. עם זה ‫לבו טוב כילד ומלומד הוא כאחד מגדולינו. הוא העתיר עלי דבריו, כי בבואנו לבלגר אתן לו מהלכים בבית אביך ‫הרב ובסוד האנשים הקרובים אליו למען יראה בעיניו כיצד יהודים חיים על־פי עקרי אמונתם הקדושה, אשר עד כה למד אותה לדעת מפי ספרים ןסופרים. אני הבטחתי לו ‫את הדבר, ונם את, נחמה, תהיי לי בזה לעזר".