עמוד:בממלכת כוזר היהודית.pdf/16

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה

‫"הראש והראשון שבהם הוא איש אחד, רודף־כבוד, ‫השומר עברתו לגאונים בגלל אשר לא נסמך מהם לכהונת ‫ריש גלותא, והאיש הזה מקהיל קהילות ברבים ודורש דרשות של דופי נגד התלמוד. הם קוראים לעצמם בשם "קראים" ‫וכל חפצם לשוב ולהשליט בקרב העם את תורת־הצדוקים, ‫אבל אין תנועה זו מתפשטת כל־כך, תודה לאל. רק מתי־‫מספר נמשכו אחריה, והעם כולו נשאר נאמן לגאונים ודבק בתורת־אלהים".

באחרית הרצאתו מסר בר־חסדאי לנאספים ידיעות ‫מפורטות על דבר סדר התפלה ועבודת־אלהים בבתי־הכנסיות ‫אשר בבבל ועל הפיטנים החדשים ויצירותיהם הפיוטיות ‫האחרונות אשר הביא אתו הרבה מהן ויגישן לפני הרב ונשיאי־העדה למבחן.

כל העת אשר דיבר בר־חסדאי את דבריו, ישב שותק ‫בשורה התחתונה, כשידיו מוצלבות על חזהו, איש גבה־קומה ורחב־גרם, אשר נבדל מיתר ‫הנאספים גם במראהו גם במלבושיו. מצנפת העור המחודדת בקצה והתוים הנוקשים של פניו היפות העידו בו, כי לא מגרי רחוב־היהודים הוא. הוא ישב כאלם לא יפתח פיו, אבל עיניו היו פקוחות ואזניו קשובות, ולרגעים היה אפשר להתבונן בו, כי מוחו עובד ‫בו בלי חשך כדי לתפוש בשכלו מה שנראה לו מוקשה ‫בחזיונות הנגולים לפניו. האיש הזר הזה בא הלום בלוית בר־חסדאי ובהופיעו משך עליו את עיני־הנאספים; אבל ‫מעט מעט הסיחו כולם את דעתם ממנו ויטו אזנם להרצאתו