עין איה על שבת ב צ

(שבת ל:): "מפני שדבריו סותרין זא" ז".

יסוד האמונה והבטחון הוא קיום העולם בגשמותו ורוחניותו. האמונה באחדות אדון כל יתברך, שממנו תסתעף אחדות מעשהו והנהגתו, ואחדות החכמה האלהית המאחדת את כל ההגיונות והדיעות כולם למטרה אחת ומקור אחד. ועם זה יבא הבטחון בשם ד', הבטחון בדעת האמת ביקרת האמונה והמדעים האמיתים שנמסרו לנו בטהרתן ע"פ מוצא פי ד' מדברי תורה, נבואה, רוה"ק וקבלת אנשי קודש. לדעת בבינת הלב, פנימית ואדירה, שהאמת ואור העולם הוא עומד לעד, והוא מבורר בכללו וקיים בכל לבבות דורשי ד' ועזו בלב תמים ונאמן, להוציא מלב המעוררים והנוקפים, מכשילי כושלים המחפים דברי תוהו להכניס בלבבות מארה וחשכה, לבלתי בטח על יסוד מושגי הצדק והאמת, ובזה יקחו את המעמד האיתן הרוחני מנפשות בנ"א אשר בראם אלהים ישר להתענג על ד' וטובו. ע"כ רבה היא הסכנה מההשפעה של מקור כזה שדבריו סותרין זא"ז, שאע"פ שתהי' הסתירה באה לא מסיבה של ניגוד פנימי וקרע יסודי בעמקי הדעות, כ"א מפני שכ"כ עמוק חבוי הוא המקום של השורש המאחד את ההגיונות הנראים כפונים לדרכים שונים והפוכים, עד שלא יגלה לעיני הדורות אותו היסוד האחדותי המחבר את ההפכים הנראים ומתגלים, מ"מ גם זה מחסור יחשב לענין השפעת הדור ההוה. וכיון שאין הכח המאחד את הנושאים הנפרדים מתגלה לפי המושג המבורר בהוה, אות הוא שאין בכח ההגיוני המתלוה באותן הדיעות אותו הכח האלהי שיחבר את ההוה אל העתיד היותר רחוק. שעם זה העילוי, ראוי הוא שיתפשרו הסתירות והניגודים גם במושג היותר חיצון, כיון שעכ"פ כך הוא מעמד הדור ההוה. ואם שיוכל היות שאותו האיחוי הוא ג"כ עדיין בלתי חודר עד היסוד, ובהתרומם היסוד המדעי יתגלה תחתיו עוד כח מחלק ומפריד, מ"מ אז יתגלה ג"כ כח יותר נעלה לאגד ולאחד, כי "שפת אמת תכון לעד". ע"כ מאותו המצב שבא ספר קהלת לפי ההשקפה הראשונה של החכמים, רק על סקירת העתיד בלא אמצעות המעבר של ההוה שהיא המדה הנוהגת בדברים האלהיים, שכל מעשיו יתברך הם מתאחדים ומתחברים בכח יחודו של יחידו של עולם יתעלה שמו, כ"ז שתהיה ההשקפה על הספר במובן זה, אינו ראוי להיות ספר נפתח לדורות החיים בזמן שלא הגיע עדנה המצב הנשגב שעיני כותבו היו אליו נשואות להגלות. וכיון שחסר בו אותו הכח האחדותי העושה את כל הנשגבות שבעתיד ג"כ למשמשים בהוה, "אתה הוא בעוה"ז ואתה הוא בעוה"ב", וממילא הוא ראוי להגנז עד בא עתו, שישפיע אז השפעה שלמה ומסודרת, לא קטועה ומרוסקת. מפני שדבריו סותרין זה את זה, ועלולים לפי המצב הנוכחי לעכר את הדיעות במחשכים של העדר הבטחון במושג האמת והצדק הכללי הנובע מיסוד הקיים לעד ולעולמי עולמים, "אני ד' לא שניתי" , "המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו" , שע"כ נדע שההכנה היותר קדומה והיותר צעירה ובלתי מושלמת, העיבור הקדום לתולדה ומכש"כ לגידול של ילדות בחרות וזקנה, הוא נעוץ ומחובר עם האחרית היותר מתוקנת, ואין שם שום היפוך וסתירה כ"א אחדות ושלום אמיתי ופנימי, "וכל מאמינים שהוא יוצרם בבטן הכל יוכל וכוללם יחד".

<< · עין איה על שבת · ב · צ · >>