עולת ראי"ה/ברכת רבי

יהי רצון מלפניך ד' או"א. התפלה, הראשונה, שהתחילה בברכת המעביר שנה, בתור הודאה על שיבת כח החיים בכל מילואו, הפנימי והחצוני, התחילה בדאגה ע"ד הנטיות הרעות, שהן אפשריות להזדוג עם שטף החיים במילואם, וע"כ חזרה אח"כ התפלה להתכנס בלשון רבים, להכלל בכלל הרבים, כללות הצבור, שהוא מצד עצמות טבע קדושתו מוגן הוא מכל נטיה זרה ומקולקלת, ומתברך בה הפרט ע"י חבורו אל הכלל בברכה זו של שמירת כח החיים מכל תכן של קלקול. והנה החזרה אל הכלל היא שיבה רצונית, מחשבתית ורעיונית, הפועלת הרבה על הגנתו של האדם מכל הפגעים, העלולים לפגום את תומתו וישרו המהותי. אבל במה שהדבר נוגע למעשי החיים בפעל, הרי סוף כל סוף האדם היחידי יחידי הוא ואחראי הוא ביחידותו בעד מעשיו ותוצאותיהם. ע"כ מוכרחת היא לבא ג"כ תפלה מדויקת, הכוללת את תכן השמירה מכל עניני הקלקול הבאים, ממאורעות רעים ופגעים רעים, בקשר עם היחידיות האנושית, ולהאמר בלשון יחיד, ד' אלהי ואלהי אבותי.

שתצילני היום ובכל יום, מעזי פנים ומעזות פנים.

עזי הפנים הם העומדים בכל דור נגד יסוד התפשטותה של הקדושה העליונה ודעת ד' בעולם, הם הם הנפשות הבאות מאותם הדורות, שהיו ראויים להיות לפני מתן תורה, אשר קומטו בלא עת (חגיגה פ"ב), כלומר, אלה שהם בכל מהותם נגד התורה והשפעת קדושתה בעולם. והנה הטבע הגס של העולם הוא ממולא מעזי הפנים הללו, שהרי רק לאחר אלף דור היתה התורה ראויה להנתן, ולא נתנה לאחר כ"ו דור כ"א מפני שראה הקב"ה שאי אפשר לעולם להתקים בלא התורה, ואלה אשר קומטו בלא עת הלא הם הם שהקב"ה שתלן בכל דור ודור, שהם הם עזי הפנים שבכל הדורות, אין שייך לומר עליהם "שתרחיקני מהם". הריחוק אינו מועיל בדבר, שכל הסביבה כולה של החיים ההוים היא טבועה בו בתכונת הגסות החמרית ההוה בעולם. אבל הצלת צריכים : שתצילני מעזי פנים. ועיקר ההצלה כאן אינה הצלה גופנית כ"א רוחנית. ומעזות פנים, שלא יושפע שום דבר מעזות הפנים עלי חס ושלום. והתפלה הזאת היא צריכה וחודרת מאד, מאחר שאור התורה, שהוא ההיפוך מכל השאיפה של עזות הפנים, שעזי הפנים שבכל דור הם מחזיקים בה, הרי היה באמת צריך להתאחר בגלויו, וא"כ התכן של עזות הפנים הרי הוא המצב הראוי להזמן החשוך, כ"ז שאור התורה אינו ראוי עדיין להתגלות בכל זהרו ואורו הבהיר. וכמה זכות ותפלה צריכים להנצל מהשפעה רעה ומשחיתה כזו, כשנתונים בתקופת זמן כזה, שהיא ראויה להיות שולטת בנפש האנושית, של ההוה, המלא עדיין מחשכים, שבודאי צריכים הם, ביחוד היחידים, לתפלה חודרת, להצילם מעזי פנים ומעזות פנים, ברצון הקדוש העליון ברוך הוא.

מאדם רע, מחבר רע, ומשכן רע, ומפגע רע, ומשטן המשחית.

כל אלה הם פרטי עזי הפנים ומשפיעי עזות הפנים, שאנו מתפללים שכל יחיד ויחיד מפרטינו ינצל מהם, בין מרעתם שבפעל, היום, בין מרעתם שבכח, ובכל יום. יש שהעזות שלו הולכת ומתגברת, מפני טבע הרע שבנפשו. זהו אדם רע. ויש שמצד עצמו לא היה נוטה אל העזות, אלא שההצטרפות שלו עמנו, ותכונת ההתנגדות שבמדותובאופי, היא גורמת לו, שיהיה נוטה להיות עז פנים. זהו חבר רע. ויש שגם החברות לא תעיר בו את הרגש המכוער של העזות, אבל כשיהיו ענינים מעשיים מנוגדים, ע"י עסקים מעוררים נגודים וקנאות ויתר המדות הרעות, אז יגלו בו התכונות של השפעת עזות הפנים וזהו שכן רע. ויש עוד אדם, שכל הדברים שיש מקום להתישבות וחשבון איך להתנהג בהם לא יעוררו אותו לעזות, אבל כשיבאו לו בהפתשה דברים מרעישים אז יתבלבל שכלו, והשפעת העזות, שהיא מקור הרשעה, תוכל לפעול עליו לרעה, שע"כ אנחנו מתפללים שיצילנו ד' מפגע רע, הבא באפן פתאומי. אמנם בכל הדברים הרעים הללו עדיין אפשר, שבתכונתם תהיה עכ"פ איזו מחשבה של תקון ושל קיום העולם והחיים, אלא שהם טועים בדרכים, שהתקון והקיום באים על ידם, ומתוך כך הם נוטים לרשעת העזות.אבל יותר רע וגרוע מן הכל הוא אותו הכח, שההשחתה, וההשטנה, הקלקול וההירוס, הוא עצם רצונו ושאיפתו בחייו. זהו כבר השרש המקורי של העזות והרשעה, שטן המשחית.

מדין קשה ומבעל דין קשה.

העזות לפעמים יוצאת היא ממסגרותיה, מפני נפתולי החיים. ויש שהיא באה מפני שנלכד האדם בסבך של ספקות בדרכיו ועלילותיו, ואיננו יכול למצא פתרון באיזה אפן יישר את נתיבו. זהו בכלל דין קשה. ויש שעצם הדין איננו קשה כ"כ, והאדם היה יכול להעזר להנצל מסבוך העזות שבו, אבל הכחות המתנגדים לו הם מערבבים ומסבכים את הדברים, מעוררים רגשות של מהומה, שעל ידיהם האדם אובד את עצתו הישרה ואת מנוחת נפשו. זהו התכן של בעל דין קשה.

בין שהוא בן ברית, ובין שאינו בן ברית.

כאשר כל הפגעים הרעים, וכל דרכי הרשע והעזות הנמצאים בעולם, הם כולם נועדים בשביל תקון האדם והבריות ותכלית השלמתם היא באה ע"י הבחירה וחפש הרצון של האדם, ע"כ המפריעים הללו מוכרחים להמצא בשתי הצורות של השלמת האדם : גם בצורה הפרטית המקודשת הישראלית,בני ברית, המאוגדים בקדושה כללית, שהם מוכרחים להיות לפעמים נגועים במשביתי מנוחה מתוכם, כדי להעמיד את שורת הבחירה וחפש הרצון על משקלו, ושיהיה לפעמים גם צרך להתגברות ועמל רוח, כדי למצא את הדרך הישרה המתגברת על כל המכשולים והמעקשים, וכן מוכרח הדבר, שימצאו משטינים כאלה חוץ מגבול ישראל, העומדים להרוס את היסודות הכלליים בצורה כזאת, שכל נפש ישראלית, שלא יצאה מברית ד', לא תוכל לפול לעומק תהומי של רשעה כזאת. ומשניהם יה"ר שיצילנו ד', בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית.