ספר קרניים/א
ספר קרניים - מאמר א[עריכה]
"ערב עבדך לטוב" (תהלים קיט, קכב) - דא יחודא ודרגא דדוד רזא דשמו.(א)
ובודאי כן הוא.(ב)
וסוד אכפלתא דאכפלתא משמו הוא סוד נפלא
חושבניה דע' ומאתים ותרין פשיטותיה, בסוד חי קיים לעד.(ג)
והוא נשף בודאי.(ד)
וקטן מגלה זה הסוד.
סוד לבנה סודו מאור הקטן
מסוד עבדים
המרמז לסוד פשיטותיה משום דסמיך ליה
ושמו קודם לו(ה)
והוא סוד מי מנה וגו'
והוא מובן לעומדים פנימה.
והמשכיל יבין וידום. סודו ברמז.
פירוש דן ידין[עריכה]
(א) ערב עבדך לטוב וכו': פי', ערב עבדך הוא המדריגה דדוד המלך ע"ה. והנה מקור תוכן כוונתו.
דוד מספרו ערב כזה:
- ד' דדוד - הכפל של ד' הוא ח', ח' פעמים ח' - גימטריא ס"ד.
- ו' דדוד - כפל שלו י"ב, י"ב פעמים י"ב - גימטריא קמ"ד.
- ד' אחרונה דדוד גם כן - הכפל שלו ח', ח' פעמים ח' - גימטריא ס"ד.
- הכל מספר רע"ב, מנין ער"ב.
וז"ש "ערב עבדך וכו' דא יחודא ודרגא דדוד, רזא דשמו" שכתוב וק"ל.
(ב) ובודאי כן הוא: סוד כפל כפלים כדפי'. וזהו סוד שכתוב חושבניה דע' ומאתים ותרין שהוא גימטריא ער"ב בפשיטותיה - ר"ל שם דוד צריך לחשבון כפלי כפלים, אבל ערב הוא כפשוטו ואין צריך לחשבונו' כמו סוד דוד.
(ג) בסוד חי קיים לעד: פי', חי קים לעד גימטריא ערב כמנין דוד.
(ד) והוא נשף בודאי כו': פי', סוד נשף הוא ערב, דנשף אורתא הוא, משום זה נקרא דוד הקטן. וזהו "וקטן מגלה זה הסוד" - ר"ל משום שנקרא דוד הקטן זה מורה שפלות שישראל בזמן הזה סחופים ודחופים ויסורים באים עליהם שהוא ערב, אורתא, לילה. הגלות נמשל ללילה שנאמר שומר מה מליל וכו'. ומדרש מלא בבראשית רבה פ"ח וז"ל: ישראל נמשלו ללבנה שבזמן הזה הם קטנים ולעתיד לבא ועלו מושיעים בהר ציון וכו', והם נמשלים לערב.
וז"ש "וקטן מגלה זה הסוד סוד לבנה סודו" - ר"ל לבנה ממש כדאיתא במדרש שהבאתי.
"מאור הקטן" - ר"ל לבנה, מאור הקטן שנאמר ואת המאור הקטן וכו'. ודע שכל זמן שישראל חוטאים נקראים שפלים ונבזים, עבדים מסטרא דמ"ט שר הפנים שנקרא עבד בסוד (עבדו זקן ביתו) אליעזר עבד אברהם. אליעזר עם ו' אותיותיו גימטריא שכ"ד. עבד אברהם גם כן גימטריא שכ"ד. מנין מיטטרון שהוא גימטריא שכ"ד. ובדברים לא יוסר עבד וכו', שבשעה שהם מכוונים ונק' בשם לבנה מאור הקטן ואינם נק' חמה. וזהו סוד שישראל יצאו בחדש ניסן שהוא סוד לבנה כדפי'. ועיין בזהר בריש פרשת במדבר עמוד רכ"ה. ועיין ביאורו בפירושי שם בספרי "מחנה דן". ואין כאן מקומו כלל. וזהו שכתב "סוד עבדים המרמז לסוד פשיטותיה", ר"ל מה שאמרתי שהוא סוד לבנה אור הקטן ממילא הוא סוד עבדים כדפי' סוד מטטרו"ן עבדא קדישא המרמז לסוד פשיטותיה, פי' עבדים[1] מרמזים לסוד ערב כדפירשתי למעלה. ודוק.
(ה) משום דסמיך ליה ושמו קודם לו וכו': פי' משום דעבד סמוך לערב, נאמר "ערב עבדך", והשם מורה שם דוד והוא ערב, קודם לעבדך.
והוא בסוד "מי מנה עפר יעקב ומספר רובע" בסוד יעקב הקטן, וקטן מחזיק עצמו כעפר, ודוד הקטן. ודי בזה למבין.
פירוש קרן הצבי[עריכה]
(א*) ערב עבדך לטוב דא יחודא וכו': ידוע אחוריים דהויה איהו ע"ב, ואחוריים דאלהים איהו ר'. צירופא דתרוויהו איהו ערב - ר' דאלהים איהו מונח באמצע הע"ב של הוי"ה למתק דינא כדי שיהיה רחום בדין.
ונודע שעל משיח בן דוד נאמר "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו ובחבורתו נרפא לנו" (ישעיהו נג, ה). והנה עם שהדין אין נפרעין מן הערב תחלה - אמר דוד אני רוצה שתפרע מן הערב תחלה. וזהו "ערב עבדך". ואמנם רוצה אני שיהיה הדבר במזג ומיתוק, ואין זה אלא על ידי שיהיה במיתון ולאט, מעט מעט, זעיר שם זעיר שם. כי עבדך ערב את הנער - נער ישראל. ולזה אזער גרמיה איהו עד שנקרא דוד הקטן, שבכך שוה הוא לשמא דהוי"ה, כי הלא חושבן שם הוי"ה במנין זעיר איהו י"ז כחושבן דוד עם תלת אתוון דיליה, ואיהו חשבון טו"ב.
אי לזאת אמר איהו "ערב עבדך לטוב" (תהלים קיט, קכב), כלומר כשתפרע מן הערב דאיהו עבדך - עשה לטובה אות באזערות דבר, לפי שהוא שוה לטוב דשמא דהוי"ה בההוא אזערות, וגם שוה איהו לערב דאיהו יחודא בההוא דהוה ביה מן הכפל כמתבאר להלן. ולזה הוא שורת הדין שיפרע בו באזערות דבר ובכפל היום וגם מחר ובכל יום ויום עד שיתום, ולא שיפרע הכל בבת אחת.
וטעם עם זה ליחודא דרמיז במלת ערב לומר כי בהדי שאתה נפרע ממנו אני דבוק ביחודא את ה', והוא על דרך הכתוב "הן יקטלני לו איחל", גם הוא הכתוב "ואהבת את ה' אלהיך וכו' - אפילו הוא נוטל את נפשך".
ומעתה אלך לבאר דברי המחבר.
אמר "ערב עבדך לטוב דא יחודא כו'", כלומר שבמלת "ערב" רמז יחודא דהוי"ה אלהי"ם כאמור, וגם בו רמוז דרגא דדוד בהאי דהוה בו הכפל כמת[2].
ואמר עוד דהאי איהו נמי דוד רזא דשמו של הוי"ה באזערות חושבניה כאמרו דאיהו העולה כחושבן דוד עם תלת אתוון דיליה ואיהו העולה כחושבן טו"ב - הוא הרמז למלת "לטוב" האמור בקרא. (וזאת ליהודה נ"ל דערב לשון "וערבה לה' מנחת יהודה", דהיינו ערבות ומתיקות הדינין דהוי"ה ואלהי"ם , וכמ"ש המחבר נר"ו).
(ב*) ובודאי כן הוא כו': טעם אומרו "ובודאי כן הוא" למגזר בכח מלה דשויא איהי דהא בשמא דדוד הדלת כפולה, כמו כן הה"א בשמא דהוי"ה. והנה בזהר אמר על ה' דשמא דהוי"ה - ה' דל"ת הוה. והנה היא רמיזא במערת המכפלה דהא נקרא קרית ארבע היא חברון, דבוקא איהי בשמא דהוי"ה שאינו נקרא ככתבו אלא בשם אדנ"י דאיהו קרית ד', לפי שהוא קרי בד' אתוון. מה שאין כן אי אתקרי ככתבו לא אתקרי אלא בתלת אתוון דה' אחרונה נחה. ולטעם זה קראוהו המקובלים הקדמונים לשם המיוחד שם בן ד', לומר כי בניינו איהו על השם הנקרא בארבע.
ואמר "וסוד אכפלתא וכו'" - כי היות זה שמו רמוז במערת המכפלה לזה אפילו האות הכפל שבשמו דאיהו דל"ת הנה נכפלה והיה בה ההכאה מינה ובה. וזהו סוד "אכפלתא דאכפלתא משמו", חידוש זה בשמא דא דאפילו אות הכפולה משמו הנה עוד נכפלה והיה בה ההכאה, וכל שכן בהך אות הוא"ו שאינו כפול בשם שהוא ודאי נכפל.
ואמר על זה "כי הוא סוד נפלא וכו' עד פשיטותיה" - מה שפירש מהרש"מ מורינו הרב שמשון מאוסטרופלי במלת "פשיטותיה" דאיהו קאי למלת ער"ב לומר שהיא המלה בפשיטות בלי צורך הכאה -- אנא נפשאי לא ידענא מה צורך הוא לומר לה, אבל בעניותין נראה דקאי אמלת "דוד" לומר דעם שהיא נראית מלה דזעירא - אתפשטותיה איהו לרב עד שנעשה ערב, והא קמ"ל דכל דאזער גרמיה בהאי עלמא נעשה רב ושליט בכח אתפשטותיה בעלמא דאתי. והאי איהו דאתרמיז לסוף יומייא "ורב יעבוד צעיר".
(ג*) בסוד חי וקיים לעד: כתב מהרש"מ דתלת מלין אלין גימטריא ער"ב. וכן נמי דהוה בדוד הכח של אתפשטותיה למהוי ערב וגם היותו חי קיים לעד. ונ"ל דעוד הכוונה בו דתלת מלין שויין בפירושן - כמו לי פירוש 'חי', כך לי פירוש 'קיים', וכן 'לעד'. והרי זה מורה על שהיה בו מההתכפלות דבר, כמו כן זה שמו חי קיים לעד איהו כפל הענין בו במלות שונות לחזק הדבר ולאמתו כדרך שירות הנבואה.
ואפשר עוד בטעם תלת תיבין אילין דשויין פירושן בקיומו של דבר נגד תלת חלקי הנשמה דאינון נר"ן, דמשכן להם בגופו של אדם במו"ח ל"ב כב"ד - למהוי מל"ך בגופו של אדם ואתקיימו בקיומא חד. ובטעם זה אמרין בברכת הלבנה "דוד מלך ישראל חי וקיים", וכופלין אותו לאומרו ג' פעמים למתק נר"ן של כל נשמותיהן דישראל בקיומא דדוד מלך ישראל חי וקיים, דזה מלך וזה מלך המלכים.
גם זה טעם אומרו "ה' מנת חלקי וכוסי" (תהלים טז, ה) דתלת מלין שויין בפירושן כמ"ש הרד"ק, נגד נר"ן שהם בגופו דאדם. דעם שהם חלוקים במהותם - הא אינהו שויין בקיומן חד למהוי מלך. ולא סלקא דא בלא דא.
עוד זה צריך שתדע דעבודת ה' תמה צריכה למהוי בתלת והם מחשבה ודיבור ומעשה לקבלייהו אמר תלת אלין בחלק ה', אם במעשה אמר "מנת" - לשון מנה יפה, ואם בדבור אמר "חלקי" - כענין הכתוב "חלקי ה' אמרה נפשי", ואם במחשבה אמר "כוסי" - דאיהו מלה בכיסויא.
(וזאת ליהודה נלע"ד בסוד חי קיים לעד - הנה יוצא מסיפיה דקרא (תהלים קיט, קכב) "אל יעשקוני זדים", כי אותיות ראשונות גימטריא ח"י, ואותיות שניות גימטריא לע"ד. והיה הנשאר הם אותיות קי"ם ישנ"ו -- הרי לך י"שנו ח"י קי"ם לע"ד - גימטריא ער"ב, ונרמז בסיפיה דקרא גם הוא).
(ד*) והוא נשף וכו': טעם אומרו "והוא נשף בודאי" דריש למשמע מלת ערב לחשוכא מענין הכתוב "כי ינטו צללי ערב", כי נשף אורתא הוא. והנה עם זה אמר "וקטן מגלה זה הסוד" - יובן לענ"ד כי הנה ה' אמר הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, ראה שאינה מתפייסת בכך עד שאמר לה צדיקים נקראו על שמך -- שמואל הקטן, דוד הקטן, יעקב הקטן. ראשי תיבות שמות הצדיקים אלו איהו שד"י - סוד הכתוב "והיה שדי בצריך". והנה רמז על היסוד דנקרא שד"י דאיהו אתער לה בכח צדיקי בנהא אשר לזה כוין הכתוב ברמז "יבעלוך בניך", והא להאי בהדי דאמר "והוא נשף בודאי" המורה על חשוכא דנהורא במיעוט הירח שסודו מאור הקטן, קרי ליה "מאור הקטן" אחר אומרו "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים", אלא לפי שקטרגה ואתמעט מאור שלה, והנה נתפייסה דעתה בההוא קטן של צדיקים דאתרמיזו בשדי, איהו שמגלה זה הסוד של לבנה ביחודא וזיווגא דילה.
ואמר "מסוד עבדים כו'" לפי שחנוך מטטרו"ן עבדא דמלכא נער איקרי בסטרא דשכינתא דאיהי מאור הקטן, ושמושא דקטן הוה ביה להיות משיך נהוראה עד דנעשה גדול משיך מדוד הקטן למהוי פשיטותיה לער"ב, ויערב ביחוד' ההיא.
וטעם אומרו אחרי זה "משום דסמיך ליה לערב" - איהו לומר כי מלת 'עבדך' דרמיז במטטרון עבדא דמלכא איהו דסמיך ליה לערב, ומשמש ליה בההוא שמושא דיליה יותר מלימודה, ובההוא דקטן נעשה גדול.
וטעם אומרו "ושמו קודם לו" - איהו לומר כי זה שמו של דוד דאתרמיז במלת ערב איהו קודם דהוה דוד נברא בעולם, כי היה הדבר בכח ולא בפועל. ואמנם אחר היותו בעולם ושמושא הוה ביה בהאי עלמא עד שהוציאו מן הכח אל הפועל - זהו צרונו יתברך להיות סוף מעשה במחשבה תחלה. והאי איהו טעם חנוך דהוה ביה ירידה בעולם הזה ושמושא הוה ביה בהאי עלמא לקב"ה כמש"ה כמו שאמר הכתוב "ויתהלך חנוך את האלהים", עד שחזר לשורשו מלאך שר הפנים כמו שהיה מקודם שנברא בעולם הזה, כמו כן היה בצדיקי עלמא.
"והאי איהו הסוד מי מנה עפר יעקב וכו'" - דקאי על מספר ניצוצותיו קודם שנתהוו בעולם הזה שהיו בכח ולא בפועל, היותם בעפר בקליפת נג"ה. ואינהו בעצמן דהוו במספר רובע ישראל על ידי זיווגא דרביעא של ישראל. ואמר על סוד הזה: "והוא מובן להעומדים פנימה" - הם הצדיקים דאינון במדריגת נביאים שהם היו קודם שנתהוו בעולם הזה שַמָשי מרום בסוד הפסוק "חי ה' אשר עמדתי לפניו" המורה דשמו קודם לו כמ"ש.
ואפשר עוד להבין ברמז זה הכתוב דהא קמ"ל דלית רשו לשמשא לזיווגא אלא בלילה והאי איהו אמרו "והוא נשף בודאי", שהוא הלילה. ועם זה אמר "וקטן מגלה זה הסוד", היינו אבר קטן שבאדם מגלה בו זה הסוד לשמשא באנתתיה מה שאין ראוי לעשות כן ביום. ובדא אמרו על אבר קטן זה מרעיבו - משביעו, משביעו - מרעיבו, דרך הלציי, כי הנה אמרו סומא אוכל ואינו שבע לפי שאינו רואה ולמדו מזה שאין ראוי לאכול בחשיכה לפי שהוא אוכל ואינו שבע. והאי להאי אמר מרעיבו משביעו, כלומר הראוי להיות מרעיבו לאבר זה - איהו בזמן היות איכא שובעא באכילה שהוא ביום, והראוי היות משביעו לאבר זה איהו בזמן דאיכא מרעיבו דאכילה שהוא בלילה, דעם חשיכה אוכל ואינו שבע.
עוד זה אפשר כוין במ"ש המשורר בשיר 'המבדיל בין קדש לחול' שנתייסד לאמרו במוצאי שבת, שם אמר: "העתר נורא ואיום אשוע תנה פדיום בנשף בערב יום" -- אפשר דרמיז עת פורקנא דאיהו בהשארות מאלף שתיתאה חשבון נש"ף שהוא ת"ל[3], והאי איהו בנש"ף בערב יום, כלומר מכי ינטו צללי ערב של יום דאלף ששי בההוא דאשתאר ביה חשבון נש"ף יהיה פדיום. וזהו מקביל "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ד' מאות ושלשים שנה" - הא להאי דוד המלך עליו השלום התפלל על זה באומרו "שמחנו כימות עניתנו". ואפשר שלזה כוין אומרו "וקטן מגלה זה הסוד" על המשורר הנז' דזה שמו "יצחק הקטן". גם זה כוין על דוד הקטן לפי שסוד הלבנה סודו הנקרא המאור הקטן, והנה תחשוב המאור הקטן עם דוד הנקרא בשמו איהו ממש ת"ל - חושבן נש"ף.
(וזאת ליהודה, אפשר שז"ש איוב (איוב ז, ד): "אם שכבתי ואמרתי מתי אדום וּמִדַּד עָרֶב ושבעתי נדודים עדי נשף", ר"ל אם שכבתי בגלות ואמרתי מתי אקום והייתי מודד הערב של הגאולה, ואין זה כי אם ושבעתי נדודים עדי נש"ף).
אי נמי, הפירוש אומרו "והוא נשף בודאי" למשמע במלת "ערב עבדך" על עת ער"ב, דהיינו כשנשאר באלף שתיתאה מנין ער"ב שנים[4]. ואמר "וקטן מגלה זה הסוד" - קבלה היא בידן דלעת פורקנא אפילו בר בי רב ידע היכא רמיז גילוי הקץ כמ"ש הנביא ע"ה "כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג), והאי איהו דכתיב "והיה לעת ערב יהיה אור".
ואמר "והאי איהו קטן סוד לבנה" דאיהי אמעיט נהוראה בעולם הזה ולעת פורקנא כתיב "והיה אור הלבנה כאור החמה", דאתפשט נהוראה כשמשא ומינה כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם.
אמר עוד "סודו של לבנה עצמה איהו מאור הקטן", דהיינו שמשא שמאיר לה ללבנה הנקרא 'קטן'. איכו השתא חשוב לבנה, גם קטן שבה, וגם סודה (דאיהו המאור לה דאתרמיז בהויה - חמה מנרתקה) - הרי לבנ"ה קט"ן הוי"ה - הא הכל סלקין במניינא לחשבן ער"ב.
ואמר והאי איהו ער"ב דאתמשך מסוד עבדים בשמושא דמלכא עד הגדיל את דוד הקטן להיות גדול בהתפשטותיה למנין ערב, ואז על ההוא זמנא כתוב והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, והנה זהו קץ האחרון שאין בו איחור עוד. ולפי שהוא הזמן ארוך הרבה - כסה סודו ואמר "והמשכיל יבין וידום סודו ברמז".
והנה זה אתרמיז בעניותין באלו המלות קץ האחרון. וזה כי חשבון תיבת האחרון - מאתים וע'. ומת קץ איהו לב' שנים אחריני - תשלום ערב, כי לפי שכתוב "ויהי מקץ שנתים ימים" לומר דהאי דהוה מן מלת קץ אינו אלא שנתים ימים, ואם תחשוב מילות אלו בשלימות גופן ביש אם למקרא קץ הימין האחרון עם כללותם הא סלקי למנין תקע"ו - הא אינון אתחשיבו מאלף שתיתאה דבו רמיז עידן ועידנין ופלג עידן. גם הוא בדניאל - "למועד מועדים וחצי", דר"ת למו כמו שביארתי בליקוטים.
פירוש פרשת אליעזר[עריכה]
אתה הראת לדעת במה שהקדמתי שהספר הקדוש הזה יסודתו בהררי קודש על ענייני דוד המלך ע"ה וענייני משיח צדקנו שהוא דוד בעצמו. ורובי הדברים רמוזים בכתוב (תהלים קיט, קכב) "ערב עבדך לטוב", ולכן ממנו הוא מתחיל כי הוא המרכז אשר כל י"ד מאמרים כמנין דוד עליו יסבו בלכתן, ממנו יבואו ואליו ישובו כמו שאני עתיד לבאר בעז"ה וראיתי לפרש מתחלה כל מאמר בדרך כלל. למען דעת שורש דבר נמצא במאמר ההוא ועל מה אדניו הטבעו ואח"כ בדרך פרט לפרש לשון המאמר על פי הסימנים. וא"ל י"עזר פ"י של"א אכשל ח"ו ולא יכשלו ח"ו אחרים על ידי. וטרם אפרש המאמר אתפלל לפני ה' ואומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך - געונ"מ גל עיני ואביטה וכו' געונ"מ. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה - כי"ח מד"ו, כי"ח מד"ו. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.
פירוש דרך כלל[עריכה]
- פירוש המאמר דרך כלל.
לא נעלם מעין המשכיל כי דוד המלך ע"ה וכן משיח צדקנו שהוא בעצמו בחינת דוד נקרא "עבד ה'" ככתוב (תהלים פו, טז) "תנה עזך לעבדך". ואמרו בזוהר לך לך (ח"א פד, א) לעבדך דא מלכא משיחא. ובזוהר קדושים (ח"ג פו, א) וז"ל: "ודוד עבדי אקרי דכתיב (ישעיה, לז) למעני ולמען דוד עבדי", עכ"ל. וכן הוא במקומות הרבה - יאריך זכרם.
ובספר מאורי אור וזה לשונו: עבד גימטריא עם הכולל ע"ז - אדני וי"ב אותיותיו בסוד המלכות. וזהו סוד (בכמה מקומות בש"ס) הוקשו עבדים לקרקעות. והיא מלובשת במט"ט הנקרא עבד , והמשיח סוד המלכות נקרא עבד. עכ"ל.
וידוע כי כל דברי הספר מאו"א מאורי אור(?) הם ממש דברי רבינו הגדול זלה"ה. והנה הבחינה זו היא בחינת עֶרֶב בכ"מ כנודע, וכדאיתא בתיקון י"ט דף מ' ע"ב. והנה כאן כתוב "ערב" חסר ו' - מורה גם כן על בחינת עֶרֶב בחינת דה"מ. והנה התחברות מדת יום - ז"א, עם מדת לילה - נוקבא דז"א, הוא על ידי סוד (בראשית לז, ב) יוסף בן שבע עשרה שנה - מספר טוב, בסוד "אמרו צדיק כי טוב" (ישעיהו ג, י) כנודע. וזה שהתפלל דוד על בחינת עצמותו ער"ב עבד"ך לטו"ב, שבחינת עבד"ך - שהוא ערב, יתייחד עם טוב. וידוע למשכילים שורש טוב הוא שם קדוש אהו"ה היוצא מראשי תיבות "את השמים ואת הארץ" - כי הוא מייחד שמים וארץ. והשם הזה בכללות עשר הוא בגימטריא ק"ע כמספר ראשי תיבות של "ערב עבדך לטוב", ומלת לטוב בגימטריא אהו"ה הוי"ה, שהשם האמור יוצא מהם - א"ה מן אהי"ה, ו"ה מן הויה כנודע למשכילים. ובמק"א כתבתי סוד נמרץ בכתוב (תהלים קיח, א) "הודו לה' כי טוב" - כלומר התחברות הודו שבגימטריא אהי"ה "לה'" - שהוא הויה - אזי שניהם מספרם כי טוב. וגם יוצא מהם שם הקדושה הנז"ל שבגימ' טוב. והבן. ואין כ"מ להאריך. והבט נא וראה כי יוסף דוד מספרם ק"ע - השם האמור בכ"ע. וזהו סוד (ש"א יט, ט) "ודוד מנגן ביד", מלבד מה שנודע אצלי במק"א - רומז גם כן על התייחדות יוסף דוד, שראשי תיבות "יד". ודוד בגימטריא י"ד מורה על התחברותו עם יוסף. רזא דתרין משיחין. והבן. ועיין במאמר הי"ד ותראה התקשרות המאמרים כשלהבת בגחלת קשורים.
ודע עוד כי סוד דוד הוא חיים בסוד "חיים שאל ממך" (תהלים כא, ה). ויש לי בזה רזין עילאין אך כאן לא אציג לפניך רק תרי ותלתא מילי מה שצריך אל המאמר הזה.
הנה דוד במספר ההכאה כזה: ד' פעמים ד' - י"ו, ו' פעמים ו' - ל"ו, ד' פעמים ד' - י"ו. הרי י"ו ל"ו י"ו בגימטריא חיים. וכשתחבר מספר ב' דל"תין בפני עצמן ומספר אות ו' בפני עצמו תמצא סוד ל"ו ל"ב. ועיין להלן בסמוך. והמש"י והמשכיל יבין(?). וגם עפ"י פשוטו נקרא חיים כי הוא עודנו בחיי"ם חיות"ו כמו שאמרו חז"ל (ראש השנה כה, א) זיל לעין טב וקדשי לירחא ושלח לי' סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים, עכ"ל. ופרש"י דוד נמשל כלבנה וכו', וסוד הוא כי נאמר "ודוד הוא הקטן" (ש"א יז, יד). וכן הלבנה נקראת (בראשית א, טז) "מאור הקטן". וכן יעקב בקצת מקומות מורה על בחינה זו, כי קטן הוא. ואנחנו מרמזים את יעקב בברכת הלבנה ברוך וכו'. והסוד כי אמרו חז"ל (בבא מציעא פד, א) שופרי דיעקב מעין שופרי דאדם, שסודו אד"ם דו"ד מש"יח כנודע. וכבר אמרו חז"ל (תענית ה, ב) יעקב אבינו לא מת - הרי כלם בסוד הקיי"ם. ונמצא בסידור האר"י זלה"ה בדפוס קאריץ לכוין באמרינו "דוד מלך ישראל חי וקיים" בראשי תיבות שבגימטריא חיים. ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד מאחז"ל (מגילה כח, א) "אחד מיוח"ד שבעדרו" - מלת מיוחד נוטריקון דוד מלך ישראל חי וקיים. ואין כאן מקומו להאריך.
והנה במאמר דראש השנה ז"ל "לעין טב וכו'" כתבו התוספות שם שהיה שם בעין טב ב"ד קבוע כמו ביבנה, עי"ש. ולדעתי יש בזה סוד נמרץ כי כבר ידענו מה שכתב רבינו הגדול זלה"ה בריש ספר ליקוטי הש"ס סוד מאמר חז"ל (ברכות כח, ב) ברכת המינים ביבנה תקנוה וכו' עמד שמואל הקטן ותקנה וכו'. וזה לשונו: אם ידעת שורש כל אלו אשר נקראו קטן בסוד דוד יעקב שמואל - תבין גם הטעם למה תיקן שמואל הקטן וכו'. כי יבנה הוא אדני עם הכולל, וכולל דכולל וכו' עי"ש היטב. ולכן היה שם בית דין קבוע בסוד "דינא דמלכותא" סוד אדני. ויש להאריך במאמר ז"ל "לעין טב וכו'" רק שאין כאן מקומו והמשכיל יבין.
עוד תשוב תראה כי חיי"ם במספר קטן בגימטריא דו"ד. וטעם החשבון במספר קטן תדע שבבחינה זו שאנחנו עוסקים בה - מצוה רבה לחשוב מספר קטן כמ"ש רבינו זלה"ה טעם מה שבס' התיקונים חושב רשב"י הכל מספר קטן ומובא בהקדמת כסא מלך עי"ש שהוא נותן טעם לשבח על מה שנקרא ספר התיקונים, כי הוא תיקון רב אל השכינה להעלותה מעולם עשיה מעלה מעלה, עי"ש היטב. ותראה מבורר כי בבחינות אלו 'דוד הקטן' 'מאור הקטן' ודומיהם - הרשות נתונה לחשוב במספר קטן, ואדרבה יש בזה תיקון גדול. וכבר יעדתי לחבר אי"ה קונטרס מיוחד על ענין מספר הקטן וכאן ראיתי לקצר, ואין העיקר פה אצלי רק מה שצריך על התכת(?) המאמרים.
הכלל העולה שדוד הוא סוד חיים. ודע כי כל זה אמרתי מדעתי, ואחר זמן רב מצאתי מפורש בדברי רבינו זלה"ה בספר זוהר הרקיע ריש פרשת אחרי על מ"ש בזוהר (ח"ג נז, ב) "ותנינן ברזא דמתניתין תרי זוג פ"ן ח"ס וכו'". וכתב שם רבינו בזה הלשון: הנה ח"ס גימטריא חיים, והוא משיח בן דוד כמ"ש "חיים שאל ממך וכו'", ופ"ן הוא משיח בן יוסף - פ"נ דמנצפ"ך גבורה וכו', היינו "באור פני מלך חיים" (משלי טז, טו) - "פני" - משיח בן יוסף, "מלך" - משה כמה דאת אמר "ויהי בישורון מלך", "חיים" - משיח בן דוד, עכ"ל רבינו.
ובראותי שמח לבי בקרבי ומעתה מבואר היטב איך ערב מורה על דוד, כי סודו חיים כאמור. חשוב ב' פעמים חיי"ם ב' פעמים חיי"ם שווה 136 - בגימטריא קל"ו. ותכפול ב' פעמים קל"ו ב' פעמים קל"ו שווה 272 - נעשה ער"ב. וזהו סוד (בראשית כז, כב) (הקול קול יעקב) בבחינה זו. ויש להאריך בענין ד' פעמים חיים ד' פעמים חיים שווה 272 ב"זכרנו לחיים וכו'" - ואין כאן מקומו כלל.
והנה השם אל אדני שבעולם עשיה בגימטריא עבדך כידוע. וזהו שאמר הכתוב "ערב" שהוא דו"ד הנקרא "עבדך" יתייחד לטוב. הבן. והבט נא וראה שאותיות הסמוכים אצל אותיות דוד באלפא ביתא הם אותיות הזה - בגימטריא טוב, סוד שם הקדוש הנ"ל. ובסוד (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם" כמו שאני עתיד לבאר אי"ה במאמרים שיבואו.
ודע עוד מ"ש מ"ש הקדמונים [נקודות] של דו"ד הם קמ"ץ חירק בגימטריא כ"ו כמנין השם בן ד', והנקודות גבוהים במעלתן מן האותיות - הרי שנרמז בדוד עצמו סוד היחוד. וזהו סוד (דה"א כט, י) "ויברך דוד את ה'" שהוא בסוד היחוד. וידוע מ"ש הרב זלה"ה בכוונת הפייט (בתפלה האוחז ביד) הודא"י שמו וכו' שהוא שם קדוש, ודא"י שבגימטריא אהי"ה, והוא יוצא מראשי תיבות "ויברך דוד את יהו"ה" סוד אהי"ה שהוא באימא, ועל ידה נתגדל יעקב בסוד (עמוס ז, ב) "מי יקום יעקב כי קטן הוא", ועל ידי 'מי' - שהיא אימא - הקטן נעשה גדול. וזהו סוד (במדבר כג, י) "מי מנה עפר יעקב" כמפורש בסבא דמשפטים (ח"ב קה, א) ובזוהר בלק (ח"ג רד, א) עיין שם, כי אין רצוני להאריך. וזכור כל זה.
דרך פרט[עריכה]
- עתה אפרש דרך פרט
על פי סימנים אשר הצבתי לך ציונים:
א - ערב עבדך לטוב: כבר הודעתיך שהכתוב זה הוא מרכז אשר עליו כל המאמרים יסבו בלכתן. ומתחיל ואומר:
ב - דא יחודא ודרגא דדוד: פי' שרמוזים בכתוב זה שני עניינים (א) - יחודא שהוא סוד היחוד עם סוד טו"ב, (ב) - "ודרגא" שמבואר בו המדריגה והבחינה של דוד עצמו, ומלת "דדוד" שאמר קאי על שניהם - כלומר יחודא דדוד ודרגא דדוד, וכמו שמפרש ואזיל.
ג - רזא דשמו: פי' הסוד של שמו דו"ד שעם נקודותיו מורה על היחוד הקדוש כמבואר הכל למעלה.
ד - ובודאי כן הוא: לכאורה הוא דבר שפתים ואך למותר ואמנם הכוונה על שם הקדוש ודא"י היוצא מראשי תיבות של "ויברך דוד את היהו"ה", וכמו שהודעתיך למעלה בשם הרב זלה"ה בסוד הודאי שמ"ו כן תהלת"ו. וז"ש "רזא דשמו ובודאי כן הוא", כלומר בסוד שם ודאי והבן.
ה - וסוד אכפלתא דאכפלתא: הוא הדבר האמור בסוד עיקר שם דוד שהוא חיי"ם ותכפול אותו פעם אחת ואח"כ תכפול את הכפל - אזי בגימטריא [ערב] כנז"ל. ומהר"ש הי"ד מרכיב בפירושו שני מיני מספרים. ואם לזה בלבד כיון בעל המאמר לא היה קורא אותם בשם אחד, וגם כי מלת 'כפל' בלשונינו הוא כפשוטו - לחשוב איזה מספר שני פעמים. אבל באמרינו על איזה מספר 'כך פעם כך' נקרא מספר ההכאה כנודע במקובלים. ואם כי דבר זה אין צריך לפנים, עם כל זה אציגה נא עמך מה שמצאתי זכר לדבר בספר מ"ע מגלה עמוקות(?) על התורה ריש פרשת בהעלותך וזה לשונו: עשיית המנורה ברזא דחכמתא עילאה, כי מקרא מלא דבר הכתוב "ויגד לך תעלומות חכמה כפליים לתושיה" (איוב יא, ו), ר"ל מה שבא בתורה ד' פעמים בלי ספק יש בהן סודות, כי כפל הוא שני כפליים הם ב' פעמים כפל - הרי ד', רזא דרתיכא קדישא, עד כאן לשונו. הרי כאמור.
ואפשר שלזה רומז בעל המאמר באומרו "הוא סוד נפלא"היינו על דרך הכתוב ויגד לך תעלומות חכמה האמור מפני שנחשב ד' פעמים חיים - רזא דרתיכא קדישא, כי לפי פשוטו לא נראה בדבר זה כל כך סוד נפלא. ודו"ק.
ומה שאמר "חושבניה דשבעים ומאתים ותרין בפשיטותיה" - מלת "בפשיטותיה" קשה להבין, והרב מהר"ש הי"ד פירש כי מלת ערב אינו צריך לתשבורת כמו שם דוד, ולזה אומר "בפשיטותיה". ולדעתי הוא קשה מאוד לפרש בזה לשון "בפשיטותיה" כי מאי צורך היה לו לבעל המאמר לומר שמלת 'ערב' אינו צריך לחשבונות אחר שאומר מפורש חשבונות בשם דוד כדי שיהיה מספרו ערב, ומי פתי יסור הנה לחשוב חשבונות במלת ער"ב ללא צורך, עד שהוצרך בעל המאמר לומר מפורש "בפשיטותיה" שלא לחשוב בו חשבונות?! הלא דבר הוא.
ואמנם לענ"ד נראה פשוט שכוונת בעל המאמר היה להוציא מלב איש המעיין שלא יבוא לחשוב ש"בעים ו"מאתים ותרי"ן באותיותיהם ממש הכתובים לפנינו, היינו אות ש' מן שבעים - שלש מאות, ב' מן שבעים - שנים, וכן כל האותיות מן "שבעים ומאתים ותרין" שעולים לסך רב מאוד אשר לא לזה היה רצונו, רק לחשוב כפשוטו: שבעים על אות ע', ומאתים אות ר', ותרין אות ב'. כדי שיעלה מספר ערב. לזה אמר "בפשיטותיה" שתחשוב בפשיטות כאמור.
והוא פשוט ונכון אלא שקשה מה היה לו לבעל המאמר לכתוב כך "שבעים וכו'" עד שמפני זה הוכרח לפרש "בפשיטותיה", ומדוע לא אחז בלשונו דרך קצרה ולומר "חושבניה ער"ב" ותו לא מידי. וכבר אמרו חז"ל (פסחים ג, ב) לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה. וקושיא זו באמת קשה, גם בלא פירושי הנ"ל. ואמנם אם תדקדק היטב לא קשה לך מידי, כי הנה מלת "עֲרֹב" הכתוב אצל "עבדך לטוב" נקוד בחט"ף פת"ח וחול"ם, והוראתו לשון ערבות מלשון (ישעיה לח, יד) "עשקה לי ערבני". וכמדומה לי שלא נמצא יותר בתנ"ך בהוראה זו. ולא לזה היה כוונת בעל המאמר, כי אין לזה ענק(?) לבחינת דוד, רק רצון בעל המאמר לומר על דרך הדרש כאילו נכתב מלת 'ערב' סתם, בלי נקודות כלל, ואז נוכל לפרש אותו גם מלשון עֶרֶב ובקר, שנקודתו בשני סגולי"ן והוראתו מלשון עירוב ותערובות אשר לזה היה כוונתו, כי זה בחינת דוד ממש - מדת לילה, וכמו שמפרש אחר כך ואומר "והוא נשף בוודאי".
ואל תתמה על זה, כי כן מצאנו ראינו בדברי הקדמונים הרבה מאוד, וגדולה מזו אמרו חז"ל (זבחים כה, א) גורעין ומוסיפין ודורשין, עיי"ש. לכן אחז בעל המאמר בלשונו הצח "שבעים ומאתים ותרין" להורות לנו תוכן כוונתו על האותיות ער"ב ולא לנקודותיו כאמור. ולפי זה יהיה גם כן אומרו "בפשיטותיה" מורה באצבע על הדב' האמור, כלומר ער"ב בפשיטותיה בלתי נקודותיו המורים על לשון הצלה וערבות כמ"ש רש"י ז"ל. ודו"ק.
עוד אפשר כוון לומר שלא לחשוב ערוב - מלא ו', כמו שנמצא הרבה - עָצְמו מִסַפר אצל בעלי גמטריאות שחושבים את החסר כאילו היה מלא, וכמו שאמרו חז"ל (סוכה ו, ב) יש אם למקרא, עי"ש. לכן פירש דבריו שלא לחשוב רק אותיות ער"ב כפשוטו. והדברים נכונים. ואם לכל זה כיון בעל המאמר מה טוב ומה נעים.
ו - בסוד חי קים לעד: בזה מפרש למה נחשב שמו חיי"ם, וכמו שהודעתיך. אך מה שלא אחז בלשונו חי וקיים וכו' וכלשון חז"ל שהכרתי(?) למעלה כיון לשני דברים: א' - כי חי קים לעד גימטריא ערב. וכן כתב מהר"ש הי"ד גם כן. ב' - כי ראשי תיבות הוא חקל - סוד נוקבא דז"א כנודע, שנקראת "חקל תפוחין קדישין". ובמקום אחר כתבתי רמז נפלא בפסוק (במדבר יט, ב) "זאת חקת התורה" - שהשכינה הנקראת 'זאת' היא סוד חקת - ראשי תיבות חקל תפוחין קדישין. ואין כאן מקום להאריך.
ז - והוא נשף בוודאי: פי' מלשון עֶרֶב ובקר כמש"ל, והוא מלשון הכתוב (משלי ז, ט) "בנשף בערב יום". אך יש לדקדק מדוע אחז בלשונו לשון נשף ולא כתב מפורש מדת לילה או עֶרֶב מנוקד? וליישב זאת אומר אני שכיון בזה לדברים עמוקים, והוא כי יש בסוד נש"ף ב' בחינות:
- א' - כי נשף אותיות נפש - בגימטריא
ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430, ה"ג ה' גבורות בסוד (שיר ד, ד) כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות}} - ת"ל חושבן נפש, פיות - חושבן מלכות.
- והבחינה הב' - כי נשף חושבן צדיק יסוד עולם, והוא סוד טוב כמש"ל בסוד "אמרו צדיק כי טוב", ולכן נשף בא"ת ב"ש הוא טוב.
הרי לפניך ב' בחינות בנשף. ונמצא לפי בחינה הא' הוא מדת לילה, ולפי בחינה הב' היא מדת יום כמו שנאמר (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב". וזהו סוד נפלא במאחז"ל (ברכות ג, ב) "ונשף אורתא הוא הא נשף צפרא הוא וכו' אלא אמר רבא תרי נפשי הוו וכו'" עי"ש. ודוק היטב.
ואמנם כוונת בעל המאמר היה בכאן על יחוד ב' בחינות אלו וכמש"ל בסוד "ערב עבדך לטוב", לכן אחז בלשונו הצח מלת נשף.
ודע עוד כי באמת מלת נשף מורה גם כן על יחוד שני הבחינות אלו האמורים, והוא על פי האמור בתיקונים תיקון כ"ח (דף ע"ג ע"ב) וזה לשונו: "פתילה שכינא משחא דילה צדיק שמן כתית נהורא דיל' עמודא דאמצעיתא", עכ"ל. והנה כי כן מלת נשף נוטריקון נ'ר ש'מן 'פתילה כסדרן מלמעלה למטה - ת"ת יסוד מלכות. הרי מורה על יחוד שני הבחינות הנ"ל ביחד, והיו לאחדים במלת נשף. ולזה כוון בעל המאמר שיהיה בסוד "ערב עבדך לטוב" בסוד יחודא ודרגא דדוד כמש"ל. והבן.
עוד אגלה לך סוד עמוק מאוד בקיצור נמרץ איתא (סנהדרין כב, א) "אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות", עכ"ל. וסוד המאמר הזה נמצא בליקוטי ש"ס בשם רבינו הגדול זלה"ה עי"ש שמאריך ומסיים בזה הלשון: "ודוד הוא מבחינת עטרת יסוד דזעיר המיוחד בתוך המלכות", עכ"ל. והנה הזעיר בכללו הוא מדת יום, ונוקבא דז"א מדת לילה כנודע. נמצא שעטרת היסוד דז"א -- שהיא בחינת מלכות דז"א -- היא בחינה הממוצעת ומחברת מדת יום ולילה, ולפיכך אמר רבא (שם בברכות) "נשף לילא ואתא יממא, נשף יממא ואתי לילא", עכ"ל. וז"ש בעל המאמר "והוא נשף בודאי". והבן מאוד מאוד כל אלו הדברים כי נפלאים המה.
ח - וקטן מגלה זה הסוד: פי' כי מתחלה כתב למה נחשב שם חיים על שם חי קים לעד כנז"ל. ועתה אומר טעם שני דהודעתיך כי חיי"ם במספר קטן גימטריא דוד. וז"ש "וקטן מגלה זה הסוד".
ט - סוד לבנה סודו מאור הקטן: פי' כמש"ל שלכן מצוה רבה לחשוב בבחינה זו מספר קטן.
י - מסוד עבדים: פי' כמש"ל בסוד מאחז"ל (בכמה מקומות בש"ס) "הוקשו עבדים לקרקעות" בסוד מאחז"ל (סנהדרין עד, ב) "אסתר קרקע עולם היתה", והכל בסוד הנוקבא כמש"ל בסוד "ערב עבדך".
יא - המרמז לסוד פשיטותיה: פי' לסוד אותיות ערב כפשוטן כמו שהארכתי למעלה בפירוש מלת "בפשיטותיה" שאמר - שם תראנו.
יב - משום דסמיך ליה ושמו קודם לו: פי' הוא הדבר אשר דברתי לאמר בטעם ערב עבדך לטו"ב שהתפלל דו"ד מפני שהוא סמוך באותיות אל אותיות הזה באלפא ביתא, שסודו שם הקדוש הנז"ל שסודו טוב. וז"ש "ושמו קודם לו", כי אותיות דוד הם מוקדמים אל סוד טוב - הז"ה.
יג - והוא בסוד מי מנה וגו': פי' כמו שהודעתיך למעלה בדרך כלל, כי "מי" - אימא, "מנה עפר יעקב" כמפורש בזוהר. ובאומרו "וגומר" - אפשר שכוונתו גם כן על "ומספר את רבע ישראל" שמבואר בזוהר במשפטי שם שמספר הוא בדעת עי"ש במקדש מלך שמביא בשם הרב זלה"ה. וידוע כי שם בדעת שורש שם הקדוש שגימטריא טוב כנז"ל. וגם בכף(?) רבע ישראל אמרו בזוהר בלק (ח"ג רד, א) שיעורא דגופא ארבע בריתות, עי"ש. הרי סוד רב"ע הוא יסוד. ובהיפך אתוון הוא ערב שהוא דוד כנ"ל. הרי יוס"ף ודו"ד רזא דתרין משיחין. יהי רצון שיתגלו במהרה בימנו אמן.
תם מאמר הראשון בעז"ה.