ספר יצירה ו ב
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק ו · משנה ב| >>
חיצה את העדים, חק עשרה שלשה ושבעה וי"ב מזלות ופקידין בתל"י גלג"ל ול"ב:
מפרשים
גר"א
ג' אמות וכו' אש למעלה. בכולם בעולם שמים למעלה ובשנה החום ניסן ר"ה לחדשים כנ"ל ובנפש הראש, וכן מים למטה ואויר כו' הוא כן בכולם כנ"ל:
וסימן לדבר המים נושא את האש כצ"ל. ר"ל אם תרצה לידע את הדבר הזה ראה במים ואש שלנו שאין להם שלום וכששופכין מים ואין יכולין להיות יחד כי הם שני הפכים יורד המים למטה והאש למעלה וזהו כבוי שעולה לשרשו ונשאר המים ואם היה מים למעלה מאש היה להיפך ובהיפוך מש"א מים ע"ג אש וזהו משא שמשא הוא היפך של נושא שא"א לסבול כמ"ש בזוהר משא דבר וכו' מטולא לביש, וכך הן שאדם קר הוא רחמן כו' וחם הוא כעסן שרחמן יכול לסבול את הכעסן אבל בהיפוך לא כמ"ש (ר"ה כ"ט א', תענית כ"ז א') עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי כו' ולכן אמרו הקב"ה שהוא בתכלית הרחמים נושא הכל:
מ"ם דוממת שי"ן שורקת. כי בומ"ף הן אותיות השתיקה בסגירת הפה והמ"ם יותר מכולם וזסשר"ץ הם אותיות השריקה והשי"ן יותר מכלם ואחה"ע הוא בפתיחת הפה אבל לא בשריקה וא' יותר מכולם קל וזהו מכריע, ולכן נבחרו אלו האותיות, וכן מים דוממים ומה שהמים מרעישין בים הוא מכח הרוח שבקרבו והאש שורקת ומתנענע תמיד ורוח ממוצע, וכן מדת הדין שורק תמיד וצועק ומדה"ר שותק ומעלים עין ומשפט שהוא ממוצע מכריע, וכן מי שטבעו חם כעסן וצועק ורחמן סובל הכל ושותק ובינוני הוא מכריע, וכן בנפש הבטן לא קול ולא דבור ובראש הדבור ובגויה הקול מכריע, וכן בשנה ימות הגשמים שוקטים כל הדרכים והבריות וכן בכולם:
פרי יצחק
וסימן לדבר האש נושא את המים. ר"ל כי האש שואבת המים בתוכה וזה סימן שיסוד אש הוא למעלה בעולם שאנחנו בו כי אע"פ שבעולם האצילות יסוד האש שלו הוא למטה מ"מ בעולם השפל הזה יסוד האש הוא למעלה כי בהכרח דבר החותם יתהפך בנחתם שנאמר תתהפך כחומר חותם כי השרשים העליונים שנחתמו למעלה מתהפכים למטה בסדר אחר והבן וג"כ ידוע כי יסוד האש שלמטה בעולם השפל הוא נעלם ודק וזך עד שלא נראה לרוב זכותו כידוע לחוקרים והוא יותר דק ונעלם משאר יסודות רוח ומים ועפר ויסוד הרוח הוא יותר דק ונעלם מיסוד המים ועפר וכן יסוד המים הוא יותר דק מיסוד העפר והם שרשם כסדר העולמות אצילות ובריאה יצירה ועשיה שאצילות הוא יותר נעלם מהבריאה ובריאה הוא יותר נעלם מיצירה ויצירה הוא יותר נעלם מעשיה וז"ש בע"ח בשער קליפת נוגה בפרק י"א ז"ל אמנם דרך כלל יהיה כי אצילות יסוד אש ובריאה יסוד רוח ויצירה יסוד מים ועשיה יסוד עפר והיינו כמ"ש שארבעה יסודות שלמטה בעולם השפל הם כערך ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה. וגם כן אפשר לומר בדרך אחר כי אפילו באצילות עצמו היה שרשו של יסוד האש למעלה משאר יסודות והיינו כי ידוע בז' ימי הבנין עולם של האצילות בסוד עולם חסד יבנה היה המדות בדרך סוד המזיגה כמ"ש האר"י ז"ל כי ז"א יש בו ששה כלים וכשבא לו רוח מאבא חסד דרוח נכנס בכלי הגבורה וגבורה דרוח נכנס בכלי החסד ולכן מהדרום יוצא החמימות בעולם ומהצפון יוצא הקרירות והיה ראוי להיות להיפך כי צד הדרום שהוא בימין שהוא החסד כי הימין הוא מצד החסד והיה מהראוי שיתחדש שם קרירות לסבת קרירות שורש יסוד המים שבחסד וכן בצפון שהוא בשמאל מצד הגבורה היה מהראוי להיות בא ממנו החמימות אבל מצד המזיגה שיש במדות העליונות שבחסד יש בו בפנימות שלו גבורה דרוח ובגבורה יש בו בפנימות שלה חסד דרוח והפנימות הוא עיקר לכן בא מהדרום החמימות ומהצפון הקרירות ונמצא מטעם זה ג"כ למטה בעולם השפל בא יסוד האש למעלה מן יסוד המים כי מצד התמזגות המדות בא יסוד האש מלמעלה מיסוד המים כי בחסד שהוא למעלה מהגבורה יש בו בפנימות שלו השורש של יסוד האש שהוא העיקר ויסוד הרוח אויר שמכריע בין האש ומים הוא ג"כ מחמת שרשו ת"ת המכריע בין החסד והגבורה והוא מתמצע ביניהם להתקשר ולמזגם ביחד ומפני כן ג"כ למטה יסוד הרוח אויר מתמצע בין יסוד האש ומים והוא למעלה מן המים:
מ' דוממת ש' שורקת וכו'. עיין בפרק ב' משנה א' מ"ש שם ע"ז ותבין היטב: