ספר טובי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר טובי
The Book of Tobit

a Chaldee text from a unique MS. in the Bodleian library
כתב מבואות, תרגם לאנגלית וערך: א' נויבאואר

נוסח ארמי ותרגום בעברית, שניהם על-פי כתבי-יד מימי הביניים
ספר טובי
מחבר אדולף נויבאואר
שם בשפת המקור The Book of Tobit
נושא ספר טוביה
שנת הוצאה 1878
דפוס שני 2012
היברובוקס

ספר טובי

ספר אלקטרוני במאגר hebrewbooks
הספרייה הלאומית ספר אלקטרוני באתר הספרייה הלאומית, ירושלים, ישראל 001972652

הנוסח העברי - מבוא[עריכה]

הנוסח העברי מבוסס על מהדורת קושטא מ-1516, תוך התייחסות לארבעה כתבי-יד ומהדורות קדומות, מהמאה ה-13 ואילך.
בכתבי-היד אין חלוקה לפרקים; החלוקה המוצגת כאן היא על-פי מהדורת מינסטר, משנת 1542. החלוקה למשפטים ופסקאות, לעומת זאת, היא ע"פ הכתבי-יד. הקטעים המופיעים בכ"י פריס, ואינם בשאר המקורות, מובאים בסוגריים מרובעות; קטעים המופעים בכת"י אחרים ואינם בכ"י פריס- מובאים בסוגריים עגולים.

א' נויבאואר כתב שהנוסח העברי הזה הוא כנראה תרגום שנעשה ממהדורה מוקדמת יותר של הנוסח הארמי, שגם הוא מודפס בספר זה.

פרק א[עריכה]

 זה ספר טובי בן טוביאל בן חננאל (בן אריאל) בן גביאל בן עשאל בן ננתיאל ממטה נפתלי (אשר הגלה משומרון עם הגולה אשר הגלתה בימי הושע בן אלה) אשר הגלה בימי שלמנאסר מלך אשור והוא היה מתושבי עיר נפתלי אשר בגליל על גבול ימה:

ויאמר טובי זכרה לי אלהי לטובה (על) שהלכתי לפניך כל ימי חיי בדרך תמים וצדקות רבות וחסדים טובים שעשיתי לאחי ולעמי בגולה בנינוה בארץ אשור.
ויהי בהיותי נער בארץ ישראל כל מטה נפתלי פשעו בבית דוד ויחדלו מעלות ירושלים העיר אשר בחר יי מכל שבטי ישראל ושם מזבח יי המקודש לכל שבטי ישראל והיכל יי בנוי בתוכה להעלות עולות ושלמים ליי שלשת פעמים (בשנה) וכל אחי מטה נפתלי זובחים זבחים ועולות לעגלי הזהב אשר עשה ירבעם בן נבט מלך ישראל בבית אל ובדן ואני הלכתי אל ירושלים במועדים ככתוב בתורת יי על ישראל בבכורים ומעשרות ובכורות לכהנים בני אהרן (ודגן ותירוש) ושמן (ותאנים ורמונים) ומכל פרי האדמה לבני לוי המשרתים את פני יי בירושלים ומעשר שני ומעשר שלישי לגר ליתום ולאלמנה (והלכתי בכל שנה ושנה עם כל אלה לירושלם) כמצות יי וכאשר צותה עלי דבורה אם אבי כי יתום נשארתי (מאבי ו)מאמי.
וכאשר גדלתי לקחתי אשה ממשפחתי ושמה חנה ותלד לי בן וקראתי שמו טוביה וכאשר הגליתי מארץ נפתלי ישבתי בנינוה העיר הגדולה וכל אחי וקרובי אוכלים לחם הגוים ואנכי לא נגאלתי בפתבגם מפני יראת יי וזכרתי את יי בכל לבי ובכל נפשי ויתן לי האלהים חן וחסד בעיני שלמנאסר מלך אשור ויפקד אתי על כל אשר לו עד יום מותו והפקדתי ביד גביאל אחי אשר בארץ מדי במדינת רגאש עשר ככרי כסף.
ויהי כאשר מת שלמנאסר מלך אשור וימלך סנחריב בנו תחתיו ויסגרו דרכי מדי מפני המלחמות אשר היו בארץ ולא יכלתי ללכת אל ארץ מדי לקחת את כספי (ואחרי כן) עשיתי צדקות רבות לעניי עמי מיתומים ואלמנות וכאשר ראיתי חללי עמי מושלכים מחוץ לחומת נינוה לא שקטתי ולא נחתי עד אשר קברתים.
ויהי כאשר שב סנחריב מלך אשור מיהודה אל נינוה בבשת פנים על אשר נגפו יי אלהי ישראל בארץ יהודה על החרפה אשר חרף וגדף את אלהי ישראל [ועל זאת קצף על כל קהלות ישראל אשר בכל מלכותו] ויהרג מהם הרבה מאד ואני בקשתי לדעת דבר אמת על מה בא הגזרה הזאת על שבטי ישראל כי ידעתי באמת כי הק'ב'ה אל אמונה ואין עול ומצאתי שלא שמו שבטי ישראל על לבם השמדת אחיהם אשר השמיד סנחריב מלך אשור מבצריהם שלח באש ובחוריהם בחרב הרג ועולליהם רטש והרותיהם בקע.
ובמקום שיתאבלו ושיתענו לפני יי' על גזירת אחיהם ואשר קצף עליהם היו אוכלים ושותים ושמחים מתענגים בכלי שיר ובכנורות ובנבלים ולא נחלו על שבר יהודה בעונותינו ובעונות אבותינו ככתוב על יהודה "השותים במזרקי יין וראשי‏[1] שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף" (עמוס ו, ו) וגם על זאת היה קצף מאת יי על יהודה וירושלם ויבא עליהם את מלך בבל עד השליכם מעל פניו ויגל את יהודה מעל אדמתו.
וכאשר ראיתי חללי ישראל מושלכים מחוץ לחומה הייתי גונב גויותיהם וקברתים פעמים רבות ואמרתי יי אלהי ישראל אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.
וכאשר בקש סנחריב מלך אשור את חללי עמי פגרי האנשים המומתים ולא מצאם וילכו אנשי ננוה ויגידו למלך לאמר טובי עבדך אשר הפקדת על כל אשר לו הוא שולח את אנשיו על כל חוצות נינוה לבקש את חללי עמו והוא קובר אותם בסתר ולא ירא ממך.
ויהי כאשר שמע סנחריב את הדבר הזה ויחר אפו עלי מאד ויצו לתפוש אותי ואת חנה אשתי וטוביה בני ויבקש להרגני בזעפו וכאשר נודע לי הדבר הזה ברחתי מפניו ויצו לשלול את כל אשר לי ונסתרתי מפניו עד אשר צעקו עלי אלמנות ישראל ויתומיו במר נפשם ובצום ובבכי ונגע אל השמים משפטו ונשא עד שחקים וימכרהו אל ישראל ביד שני בניו ויהרגוהו בחרב כי שאל את יועציו ולזקניו על מה קנא הק'ב'ה על ישראל ועל ירושלם והשמיד מלאך יי את חיל פרעה ואת כל בכורי מצרים והבחורי' אשר נתן יי להם תמיד ישועה על ידם ויאמרו לו חכמיו ויועציו כי אברהם אביהם של ישראל הוליך לשחוט את בנו אולי יתרצה בו לפני יי אלהיו על כך קנא על בניו ויעש בעבדיך נקמה.
אז אמר המלך אני אשחט את שני בני בעבור יי אולי אתרצה בם להם ויעזרני ויגע הדבר לאדרמלך ושראצר בניו ויארבו לו ויהרגוהו (בחרב בשעה שנכנס להתפלל לפני דגון טעותו) שנאמר "ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט ויהי כי מת סנחריב מלך אשור וימלוך אסרחדון בנו תחתיו" (ע"פ ישעיה לז, לח) ויפקד אסרחדון את אקיקר בן חננאל אחי על כל אשר לו ומושל בכל ארץ אשור וידבר אקיקר עלי אל המלך דברים טובים עד אשר השיבני לנינוה כי היה אקיקר אהובי וקרובי וישיבו לי את חנה אשתי ואת טוביה בני כי צוה המלך אשור לתפשם בזעפו אשר זעף עליי:

פרק ב[עריכה]

 ובשנה ההיא בחג השבועות הכינותי [בביתי] סעודה גדולה וישבתי על שלחני לאכול ואמרתי לטוביה בני לך והבא לנו מאחינו העניים לאכול עמנו ואני וכל היושבים עמי לא נאכל עד בואך.
וילך טוביה בני לבקש מהעניים וישב מר נפש ויאמר אלי אבי אחד מאחינו נהרג והושלך ברחוב העיר.
וכאשר שמעתי נבהלתי ויצר לי מאד ועזבתי את שלחני והלכתי והרימותיו מן הרחוב ושמתיו ברשותי עד בא השמש שאוכל לקברו ושבתי לביתי ואכלתי לחמי בדמעה ובקינה וזכרתי את הדבר אשר דבר עמוס [הנביא] בבית אל לאמר "והפכתי חגיכם לאבל וגו'" (עמוס ח, י) ואבכה הרבה מאד.
ויהי כבוא השמש הלכתי וקברתי את החלל וקרובי ומשפחתי מלעיגים עלי לאמר אין זה ירא על נפשו והוא קובר את החללים.
ובלילה ההוא אחרי קברי את המת עשיתי טבילה ולא יכלתי לטהר את עצמי בארץ טמאה כראוי בארץ ישראל וכאשר דבר עלינו ירמיה הנביא לאמר "לא תטהרי אחרי מתי עוד" (ירמיהו יג, כז) והלכתי ושכבתי אצל הקיר ופני מגלים ולא ידעתי כי צפרים עלי בקיר‏[2] ונפלה צואתם על עיני ונעשית תבלול בעיני והלכתי בבקר אל הרופאים לרפאת אותי ולא יכלו והייתי עור ארבע שנים וכל אחי וקרובי עצבים על עורות עיני ואקיקר קרובי רועה אותי.
ובעת ההיא חנה אשתי עושה מלאכה לנשים ואורגת יריעות לאחרים ומקבלת שכרה ויהי היום ויתנו לה גדי אחד בשכרה ואשמע קול הגדי צועק ואומר לה מאין בא הגדי הזה השמרי בנפשו שלא יהיה גנוב.
ותאמר אלי לא כן הדבר כי נתון אלי על שכרי ולא האמנתי לה וצעקתי עליה לאמר לכי ושלמי אותו לבעליו והיינו מתקוטטים יתר על עסק הגדי.
ותען חנה ותאמר אלי איה חסדיך וצדקותיך שלא יועילו לך בעת צרתך וחרפתך מודעת לבריות:

פרק ג[עריכה]

 ואני נתעצבתי ונהייתי ונחלתי על שברי והתפללתי לפני יי ואמרתי צדיק אתה יי וישר משפטך כי כל מעשיך גבורה וכל דרכיך חסד ואמת ואתה שופט הארץ ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי ועתה [יי] אב הרחמים אדון הסליחות זכרני נא [ופקדני נא] במדת רחמיך וחסדיך ואל נא תגמול עלי כחטאתי וכעונותי וכעונות אבותי אשר לא שמרו מצותיך וישליכו את תורתו אחרי גום ותתן אותנו לחרפה ולמשל ולשנינה (בכל העמים ולמשול בנו גוים אשר הדחתנו שם) כיום הזה ולולי יי צבאות שהותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו ועתה יי (רבים משפטיך ואמת ואל תגמלני כעונותי וכעונות אבותי כי חטאנו לפניך ולא הלכנו בדרכיך ועתה כטוב וכישר בעיניך עשה נא עמי ו)קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ולא אשמע חרפתי עוד.
וביום ההוא נקרה לשרה בת רעואל שהיתה באגבתניס במדינת ארץ מדי בעת היו משפחות אביה מחרפים אותה (ומלעיגים בה ואומרים לה לא יש ראוי לקרא לך שרה אלא צרה) על דבר שנתנה לאשה לשבעה אנשים ולא קרב לה אחד מהם כי אם אשמדי‏[3] מלך השדים היה הורג אותם קודם שקרבו אליה כדרך כל הארץ ותאמר אליה השפחה למה את הורגת את אנשיך ותלקי אותנו על הדבר הרע הזה וטוב יהיה לאבותיך שתמותי תחתם ולא יראו ממך לא בן ולא בת לעולם.
ויהי כאשר שמעה שרה החרפה הזאת ותתחלחל מאד ותבך ותעל אל עלית אביה ותזעק לפני יי בקול מר ותאמר יי אלהים אתה נתתני לאבי והם זקנים באים בימים ואתה השלחת על אנשי' הלוקחים אותי את מלך השדים כי אחת אלהי (כל) הרוחות וכל השדים ויוצר כל הבריות ובידך כל מיני מזיקין שבעולם ועתה יי הטוב בעיניך שאוריד את שיבת אבי ואמי ביגון שאולה ואם יצא גזר דין מלפניך עלי כזאת הרגני נא הרוג ואל אראה עוד ברעתי המרובה וחרפתי הגדולה ידעת יי כי טהורה אני מכל טמאת אדם ולא טמאתי שמי ואת שם אבותי בארץ גלותי ואני יחידה לאבי ולאמי ואין לו בן לירש את נחלתו ולא יש לו קרוב שיורשני והנה מתו בעבורי שבעה אנשים ומה יתרון לי להיות עוד בעולם ואם לא טוב בעיניך להמיתני הביטה וענני וחנני ולא אשמע חרפתי עוד.
בעת ההיא נשמע[ת] תפלת שניהם לפני כסא הכבוד (תפלת טובי על עורות עיניו ותפלת שרה על שפלות אבותיה) וישלח יי את המלאך רפאל השר הממונה על הרפואות לרפאת את שניהם את טובי אב טוביה לרפאתו מחלי עיניו ואת שרה בת רעואל לתתה לטוביה בן טובי לאשה ולהסיר ממנה את אשמדי מלך השדים:

פרק ד[עריכה]

 וככלות טובי את תפלתו וישב אל ביתו ושרה בת רעואל ירדה מעלית אביה ככלותה להתפלל אל יי.
בעת ההיא זכר טובי את הכסף אשר הפקיד ביד גביאל במדינת רגאש בארץ מדי ויאמר בלבו הנה אנכי שואל בכל יום את נפשי למות ועתה אקרא את טוביה בני ואודיע אותו את דבר הכסף בטרם אמות.
ויקרא את טובי בנו ויאמר אליו כאשר אמות קבור אותי בכבוד וכבד את אמך ואל תעזבנה כל ימי חייה ואל תמרה את פיה ואל תמרר את חייה וזכור בני כמה צרות עברו עליה בהיותך בבטנה ובמותה קבור אותה עמי בכבוד בקבר אחד וכל ימיך זכור את בוראך ולא תחטא לפניו ולא תעבור על מצוותיו ומכל אשר יתן לך יי אל תמנע ידך מעשות צדקה ואל תתחבר עם אנשי חמס אל תעלים עיניך מעניי ישראל ואל יעלים יי עיניו ממך בעת צרתך ואם לא תשיג ידך לעשות עושר אל תמנע מעשות צדקה מן הנמצא בידך ותקנה לך עושר ואוצרות כסף וזהב (בצדק) כי "לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות" (משלי י, ב) וכל המתעסק בצדקה יחזה פני אלהים ככתוב "אני בצדק אחזה פניך" (תהלים יז, טו) ועוסקים עמו מן השמים.
ואתה בני מנע את עצמך מכל טמאה ומכל זנות וקח לך אשה ממשפחתך ולא מכל בן נכר אשר לא מזרע אבותיך הוא כי מבני הנביאים אנחנו וזכר בני את אברהם את יצחק ואת יעקב אשר לקחו נשים ממשפחתם ולא אבו להתחתן בבני נכר ונתברכו בבנים ובנות.
ואתה בני שים לבך לכל מעשיך ואשר תשנא לנפשך לא תעשה לאחרים ולא תלין פעלת שכיר אתך מן היום אשר תסתכם עמו ופעולתך ישלם לך האלהים ומנע את עצמך משכרון ולא יאנה לך כל און ומלחמך תן לרעבים ומבגדיך כסה ערמים ומכל העודף עשה ממנו צדקה ואל יקשה בעיניך.
לחמך ויינך שפוך על קברי צדיקים ושמע וקבל לכל מי שיתן לך עצה טובה ובכל עת שאל מאת יי והוא יישר ארחותיך ועצתך כי אין ביד אדם שום עצה אלא בידי הב”ה (לבד) כי כל אשר יחפוץ יעשה וזה ישפיל וזה ירים ושמור אמרי וכל אשר צויתי עליך ואל ילוזו מעיניך וחזק ואמץ כי יי יהיה עמך לעזר ולהועיל אם תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.
ועתה בני אודיעך את דבר הכסף אשר היה לי ביד גביאל אחי קרובי עשר ככרי כסף במדינת רגאש (ובארץ מדי) כי לא ידעתי את יום מותי ואתה בני אם תירא את יי ותשמור עצמך מכל חטא הוא יתן לך עושר גדול:

פרק ה[עריכה]

 ויען טוביה את אביו ויאמר כל אשר צויתני אבי כן אעשה.
ועתה אבי תן לי עצה איך אוכל לקחת את הכסף מיד גביאל כי הוא לא יכירני ואנכי לא אכירהו ומה סימן אומר אליו לתת לי את הכסף וגם הדרכים שילכו בהם למדי לא ידעתים.
ויען טובי ויאמר אל טוביה בנו הסימן אשר תאמר לו אמתחתו נתן לי ואמתחתי קבל מידי כאשר שמתי את הכסף בידו היום עשרים שנה.
ועתה לך ובקש לך אדם שיהיה איש נאמן וילך עמך ונתן לו שכרו ולך בני בעודני חי וקח את הכסף ויי אלהי ישראל הוא ישמרך בכל דרכיך ויתנך לחן ולחסד ולרחמים בעיני האיש ובעיני כל רואיך וישלח אותך בכבוד ובשלום וישיבך אלינו בשלום (בטרם אמות).
ויצא טוביה לבקש אדם ללכת עמו למדי וימצא את רפאל מלאך יי עומד לקראתו ולא ידע טוביה כי מלאך יי (צבאות) הוא.
ויאמר המלאך אל טוביה מאין אתה בחור ויען טוביה ויאמר [מבני ישראל אנכי ויאמר טוביה] אדני התדע ללכת עמי למדי ויאמר המלאך [כן] ידעתי את הדרכים כלם ובמדי הייתי (אושפיש) בבית גביאל אחינו היושב ברגיש מדינת המדי ודרך שני ימים יש מאגבתניס עד רגאיש ורגאיש [בנויה] בהר ואגבתביס [בנויה] בשדה ויאמר לו טוביה הרף מעט בחסדך ואלך ואגיד לאבי את הדבר כי מתאוה אני מאד שתלך עמי ואתן לך שכר הדרך ויאמר לו לך מהר כי הנני עומד עד שתשוב אלי ואל תאחר.
ויבא טוביה ויגד לאביו לאמר מצאתי איש טוב מאחינו שילך עמי ויאמר טובי קרא אותו אלי ואדע מאיזה מקום הוא ואם נאמן ללכת עמך ויצא טוביה ויקראהו.
ויבא המלאך אל טובי ויאמר לו שלום אליך איש האלהים ויאמר טובי אם יש עלי שלום ולמה מצאתני כל זאת שאיני רואה בעיני ואנכי יושב עור במחשכים ויאמר המלאך מי שעור אותך ממאור עיניך הוא ירפאך כי צדיק אתה ויען טובי ויאמר כן (יאמר יי) ויאמר לו טובי אחי טוביה בני מבקש ללכת אל מדי [התוכל ללכת אל מדי] התוכל ללכת עמו ואני אתן את שכרך ויאמר המלאך כן אוכל ואני יודע (את) הדרכים כלם וכל הגבולים הלכתי וההרים ידעתי ויאמר טובי מאיזה מקום אתה ומאיזה שבט אתה ומאי זה עיר אתה ויאמר המלאך עוד תבקש ויש לך שכיר שילך עם בנך כרצונך ויאמר טובי אחי מבקש אני לידע את שמך ומאי זו משפחה אתה ויאמר המלאך אני עזריה בן חננאל מבית שלומית הגדול מאחיך.
ויאמר טובי לחיים ולשלום ועתה אחי אל תכעוס עלי על שאני מבקש לדעת דבר אבות ממשפחתך והנה אתה אחי ממשפחה טובה ויקרה וגם אתה ידעת את חננאל ואת נתן שני בני שלומית הגדול והם ההולכים עמי לירושלם בשבתנו בארץ ישראל ומשתחוים עמי שם ולא תעו אלה אחרי אלהי נכר הארץ כאשר תעו אחינו ועתה אחי לך לשלום עם בני ובשלום תבואו בעזרת האל ואני אתן את שכרך זוז בכל יום ומאכלך כמו לבני ואם ישיבכם הב”ה בשלום עוד אוסיף לך על שכרך ויאמר המלאך אל תירא כי אני אלך עם בנך ונלך לשלום ונשובה בשלום.
ויקרא טובי אל בנו (ויאמר אליו) הכן לך מה שאתה צריך לדרך וצא עם אחיך ואל שדי הוא יוליככם לשלום וי(ו)שיבכם בשלום וישלח מלאכו עמכם ויצליח דרכיכם.
וישק טוביה לאביו ולאמו ויאמרו לו לך לשלום ויצאו ללכת.
ותחל אמו לבכות ותאמר אל בעלה איך לא יראת לשלוח את הנער כי בן זקונים הוא (לנו) והוא יוצא ובא לפנינו ובלא אותו כסף יחיינו אלהינו ויאמר אליה טובי אל ת[י]ראי אחותי כי בשלום ילך ובשלום יבא אלינו ועניך תראינה אותו ויי אלהינו ישלח מלאכו עמו ויצליח דרכו וישוב בשלום ותוסף לבכות עוד:

פרק ו[עריכה]

 וילך הנער לדרכו והמלאך רפאל עמו ויבא עד נחל תיגרין בערב וילינו שם וירד טוביה אל הנחל לרחוץ רגליו.
ויצא פתאום דג אחד מן הנחל ויאכל את לחם הנער ויצעק (ויאמר) לו המלאך תפוש הדג ואל תניחהו ויתפש הנער את הדג (ויאמר) המלאך אל הנער קרע את הדג בתוך וקח [את] הלב ואת המרה ושים אותם עמך כי טובים הם לרפואות ויעש כן הנער ואת הדג בשל ואכל והנותר הניח.
וילכו עד מדי ויאמר טוביה אל המלאך עזריה אחי מה רפואה תעשה מלב הדג והמרה ויאמר אליו הלב יועיל להקטיר ממנו לפני אדם שיש בו רוח רעה או רוח שדים וינוסו ממנו והמרה תועיל למשוח בה העינים שיש בהם לובן וירפא.
ויבאו לאגבתניס ויאמר המלאך אל טוביה אחי בבית רעואל נלין כי הוא איש זקן ובת יחידה יש לו יפת מראה ושמה שרה ואדבר אליו שיתננה לך לאשה והיא טובת שכל ואביה אהבה ועתה שמעני ודבר בעבורה וכאשר נשוב מן ראגיש נעשה החופה ואני ידעתי כי לא ימרה האיש את פיך ולא יתן אותה לאיש זר ותשאנה כתורת משה ונוליך אותה אל אביך.
ויאמר טוביה אל המלאך שמעתי אחי שכבר נתנה לשבעה אנשים ומתו טרם שיבאו אליה ושמעתי שאשמדי מלך השדים הוא הורג אותם ועתה ירא אני מאד פן יהרגני אשמדי והורדתי את שיבת אבותי ביגון שאולה כי אין להם בן אחד ולא בת לקברם במותם.
ויאמר אליו המלאך ירא את יי וזכר אותו וזכור מצות אביך אשר צוך שתקח אשה ממשפחת אביך ועתה שמעני ואל תירא מן השד כי יודע אני שתקח אותה הלילה הזה לאשה וכאשר תבא בחדר עמה קח את לב הדג והקטר ממנו תחת בגדיה ויריח השד ויברח ולא ישוב אליה לעולם וכשתרצה לבא אליה קומו מן המטה והתפללו והתחננו אל יי שיצוה לכם חסדו ורפואתו וירפאה ואז תבא אליה ותוליד ממנה בנים זכרים ואל תירא כי לך היא ראויה קודם שנברא העולם ועל ידך יושיענה יי מיד השד:

פרק ז[עריכה]

 ויהי כשמוע טוביה כל הדברים האלה ונפשו נקשרה בנפש שרה ויבאו באגבתניס בבית רעואל וימצאו אותו אצל שער ביתו וישאלו לו לשלום וישב להם שלום.
[ויאמר להם באו בשלום אל הבית ויבאו הביתה] ויאמר רעואל אל עדנה אשתו במה דומה זה הבחור לדמות טובי אחי ותשאל להם עדנה מאין אתם אחי ויענו אליה מן השביה אשר בנינוה ממטה נפתלי ותאמר להם הידעתם את טובי אחינו ויאמרו ידענו ותאמר להם השלום לו ויאמרו שלום ויאמר טוביה טובי אחיכם אשר אמרתם אבי הוא.
וירץ רעואל לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויבך עמו ויאמר רעואל ברוך אתה בני ליי כי בן איש צדיק וישר אתה ויוסיפו עוד לבכות עמו רעואל ועדנה אשתו ושרה בתו וישחט איל אחד ויכינו סעודה [בלב שמח] ויאכלו וישתו.
ויאמר טוביה אל המלאך דבר עם רעואל על דבר שרה בתו ויתננה לי לאשה ויהי כאשר שמע רעואל הדבר הזה ויאמר אל טוביה ידעתי [בני] כי טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר אבל אומר לך האמת [בני] דע כי כבר נתתי אותה לשבעה אנשים וכלם מתו טרם שיבאו אליה ועתה אכול ושתה והנח הדבר.
ויאמר טוביה לא אכל ולא אשתה עד אשר תתננה לי לאשה ויאמר רעואל קח אותה כי היא אחותך ואתה אחיה הנה נתתיה לך לאשה כדת משה וישראל ויי אלהי השמים יושיבכם הלילה הזה בשלום ויצוה עליכם חסדו [ושלומו].
ויקח רעואל את שרה בתו ויתן אותה לטוביה לאשה ויברכם ויאמר לעדנה אשתו להביא אליו גליון אחד ויכתב עליו את הכתובה ויחתם אותה בעדים ויאכלו וישתו וישמחו.
ויאמר רעואל אל עדנה אשתו הכיני החדר ושימי אותם שמה ותחבק עדנה את שרה בתה ותבך עמה ותאמר לה בתי יי אלהי ישראל יעשה עמך חסדו בלילה הזה ויתן לכם רחמים וירחם אתך בשביל היגון שעבר עליך עד היום הזה:

פרק ח[עריכה]

 ויהי באשר כלו לתקן את החדר ואת המטה ויקומו וילכו לחדר טוביה ושרה ויזכר טוביה את דברי רפאל ויקח את לב הדג וישם על המחתה ויקטר תחת בגדי שרה וקבל אשמדי את הריח [ויצא ממנה] ויברח (עד קצה ארץ מצרים ורפאל המלאך אסרהו שם ויצא מן החדר) ויסגרו הדלת בעד שניהם.
ויקם טוביה מן המטה ויאמר לשרה אשתו אחותי קומי ונפיל תחנתנו לפני המקום שיעשה עמנו כרוב רחמיו וחסדיו ויחל טוביה את פני יי ויאמר טוביה יי אלהי ישראל אתה הוא יי לבדך בשמים ובארץ ואתה בראת את אדם ונתת לו את חוה אשתו לעזר כנגדו ועתה יי גלוי וידוע לפניך שלא לקחתי את האשה הזאת בשביל זנות כי אם ביושר לבב כדת משה וישראל ואתה יי חננו ורחם עלינו והחבירנו יחד בשלום ותן לנו בנים לברכה ועוסקים בתורתך ותען שרה ותאמר אמן.
ויבא אליה בלילה ההוא ויקם רעואל לילה ויאמר אל עבדיו לחפר קבר לילה ויאמר אם מת הבחור נקברנו בלילה ואיש אל ידע ולא יהיה לנו חרפה ויקרא רעואל אל עדנה אשתו ויאמר אליה שלחי אחת מן השפחות אל החדר ותראה אם הוא חי ואם לא נקברהו טרם אור הבקר ואיש לא ידע.
ותשלח עדנה את השפחה אל החדר ותרא והנה שוכבים שניהם יחד בשלום וחדוה ותצא ותגד להם (ותאמר להם) חי הוא ויברכו את יי האלהים הגדול ויאמר רעואל ברוך אתה יי אלהי אבותינו אשר עשית עמנו החסד הגדול הזה כי אתה הוא יי [ה]מוחץ ו[ה]רופא [ה]ממית ו[ה]מחיה אשר עשית עם שני אלה הפלא הזה ואתה חי וקים לעד ולנצח נצחים ויאמר רעואל אל עבדיו כסו את הקבר בטרם הבקר שלא ידע אדם ויצו להכין סעודה טובה בשמחה כי שמחם אלהים ברוב רחמיו וחסדיו.
ואל העדרים רץ רעואל ויבא עגלים ואילים ויצו לעשות אותם ויאמר אל טוביה לא תצא מביתי עד ארבעה עשר ימים ושמח את בתי הענוגה ותקח חצי מכל אשר לי ותלך אל אביך בשמחה וכשאמות אני ואשתי תקח את הכל:

פרק ט[עריכה]

 אז קרא טוביה אל רפאל ויאמר לו עזריה אחי קח עמך מזה ארבעה עבדים ושני גמלים ולך בא אל רגאיש אל גביאל דודי ותן לו את אמתחתו ויתן לך את הכסף וקרא אותו שיבוא לחופתי כי אני לא אוכל ללכת שם מפני השבועה שנשבע רעואל עלי שלא אצא מביתו עד ארבעה עשר ימים ואבי ואמי (י)ספרו את הימים ואם יעבר הזמן יום אחד אכאיב נפש אבותי.
ויקם רפאל ויקח שני גמלים וארבעה עבדים וילך אל רגאיש לבית גביאל ויתן לו את אמתחתו ויגד לו כי טוביה בן טובי לקח את שרה בת רעואל ויקראהו [רפאל] לבא לחפת טוביה ויעמס גביאל את הכסף על הגמלים ויבא לחפתו וימצא את טוביה יושב על השלחן ויחבק לו וינשק לו ויבך עמו מרוב השמחה ויברכהו ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר החבירך בשמחה עם האשה והוא ברחמיו יתן לך ממנה בנים זכרים ועוסקים בתורת יי:

פרק י[עריכה]

 וטובי ואשתו מחשבים את הימים ואת הלילות וכואבים על אשר שלחוהו ובוכים ומתענים עליו וטובי מנחם את חנה אשתו לאמר החרישי כי בשלום יבא ובשמחה ותמאן להתנחם ותצא אל הדרכים בכל יום לראות אם יבא בנה ולא טעמה מאומה כי אם דמעות ימים ולילות ויהי כאשר תמו ארבעה עשר ימי החפה ויאמר טוביה אל רעואל שלחני כי אבי ואמי מחשבים את הימים ואינם חושבים [לראותי] ויאמר רעואל שבה עוד עמדי ואשלח להגיד לאביך את כל אשר עשית ויאמר טוביה אל תאחר אותי שלחני ואלכה אל אבי.
או נתן רעואל את שרה בתו לטוביה וחצי ממונו ועבדים ושפחות וצאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדי בוץ וארגמן וכלי כסף וזהב וישלחם ויברכם ויאמר (אלהים) יי אלהי אבותינו יברך אתכם ויראני מכם בנים זכרים (ו)עוסקים בתורת יי וינשק להם ויחבק להם ויאמר אל שרה בתו כבדי מאד את חותנך ואת חותנתך ולכי לשלום ונשמע ממך שמועה טובה בחיינו בששון ובשמחה (וישק להם ויחבקם) וישלחם ויאמר אל טוביה בני (יי) אלהי השמים יוליכך בשלום ויראני ממך ומשרה בתי בנים טובים לפני יי בטרם אמות והנה שרה בתי בידך אל תענה אותה כל ימיך ולכו לשלום ויברכם וישק להם וישלחם:

פרק יא[עריכה]

 וילך טוביה שמח וטוב לב ויברך את יי אשר שמחהו ואשר עשה עמו נפלאות רבות וחסדים טובים וילך ויבא (אל) אקריס העיר אשר נכח נינוה ויאמר רפאל [טוביה] אחי אתה ידעת איך עזבת את אביך ואת אמך ועתה נתקדם אני ואתה ותלך אשתך אחרינו [ו]עם העבדים ועם אנשינו וילכו שניהם ויאמר רפאל אל טוביה קח עמך (מ)מרירת הדג [ויקחה].
והנה אמו יושבת על הדרך לראות אם יבא בנה ותרא[ה] אותו מרחוק ותכירהו ותאמר אל טובי אישה הנה בני טוביה בא ו(ה)איש אשר הלך עמו ויאמר רפאל אל טוביה ידעתי כי עור אביך ובמרירה הזאת יפתחו עיניו וירפא.
ותרץ חנה אמו לקראתו ותפל על צואריו ותאמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך ותבך על צואריו עוד.
(ויקם טובי וילך לקראת בנו ויכשל בלכתו כי לא ראה) וירץ טוביה אל אביו וישם את המרירה על עיניו ויתבררו עיניו ויפול הלובן מעיניו ונתרפא וירא את בנו ויפל על צואריו ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר הוא פוקח עורים כי [הוא] פקח את עיני ברוך הוא וברוך שמו לעדי עד ולנצח נצחים אשר עשה עמי החסד הגדול הזה כי הוא מוחץ ורופא וממית ומחיה (ו)ברוך הוא ומבורך אשר הצליח דרכיך ואשר השיבך אלינו בשלום ובשלוה.
ויצא טובי וחנה אשתו לקראת שרה (בת רעואל) כלתם וישמחו עמה שמחה גדולה ויפלא מאד בעיני כל הרואים והשומעים כי נרפאו עיני טובי ויברך טובי את שרה כלתו ויאמר ברוכה את ליי בתי וברוך יי אשר הביאך אלינו בשמחה וישמחו שמחה גדולה הם וכל (ה)יהודים אשר בנינוה על החסד הגדול הזה אשר עשה יי עם טובי ועם בנו ויתנו לטוביה מתנות רבות ויקרות:

פרק יב[עריכה]

  ויאמר טובי אל טוביה בנו בני האיש אשר הלך עמך נתן לו שכרו ועוד נוסיף עליו ויאמר טוביה אבי נתן לו [את] חצי הכסף אשר הבאתי משם כי הוא הוליכני בשלום והביאני בשלום ורפא את אשתי והוציא את הכסף מיד גביאל ורפא את עיניך ומה ראוי לתת לו על כל זאת.
ויקרא טוביה אל רפאל (ויאמר לו) עזריה אחי[בא ו]קח שכרך חצי הכסף שהבאת[י] משם [כי הוא שכרך] ולך לשלום.
ויאמר רפאל אל טובי ואל טוביה בנו שירו ליי שיר חדש וברכו(הו) וזמרו שמו על כל הטובה אשר עשה עמכם והרבו לפניו תפלה ותחנה וצדקה כל ימי חייכם כי טוב לפני יי לעשות צדקה תמיד מכנוס אוצרות כסף וזהב כי צדקה תציל ממות ואני לא אכחד מכם כל האמת דעו כי בעת אשר התפללת[ם] והתחננת[ם] לפני (הקדוש ברוך הוא) אתה ושרה כלתך על צרת נפשכם אני העליתי תפלתכם לפני כסא הכבוד ובעת אשר היית קובר את המתים אני הייתי עמך [ובחג שבועות שעזבת את שלחנך והלכת לקבור את המת אני הייתי עמך] ובחנך האלהים בעורות עיניך כי יי צדיק יבחן ובעת צרתך שלחני יי לרפא אותך ואת שרה כלתך ואני (הוא) רפאל המלאך אחד מן השרים המשרתים לפני כסא הכבוד.
ויהי כשמעם את כל הדברים האלה וייראו מאד ויפלו על פניהם ויאמר [להם] רפאל שלום לכם אל תיראו ברכו את יי על הגדולות והנוראות האלה אשר עשה עמכם ואני בכל אשר הייתי עמכם ראיתם אותי אוכל ושותה כי כן נדמה בעיניכם ואני לא אכלתי ולא שתיתי ועתה כתבו לכם את כל הדברים האלה בספר והיה לעד ביניכם ובין אלהיכם כל ימי חייכם והדבר הזה לאות ועד בכל דור ודור וברכו את יי והודו לזכר קדשו ועתה שלחוני ואלך אל האלהים אשר שלחני אליכם וישלחוהו ויברכו את יי על כל זאת ויעל מלאך יי השמימה ולא יסף להראה אל טובי ואל טוביה בנו:

פרק יג[עריכה]

 בעת ההיא כתב טוביה את כל הדברים האלה בשמחה ויאמר טובי ברוך יי האלהים הגדול המפליא לעשות פלאיו לעמו ועכשיו והוא מוחץ ורופא וממית ומחיה ומוריד שאול ויעל אשר פזר אותנו בין הגוים חייבין אנו להודיע את כל הנפלאות האלה בין העמים ואתם בני ישראל חזקו ויאמץ לבבכם ולא ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם והוא [יחכה לחננכם ו]ירום לרחמכם כי אלהי משפט יי אשרי כל חוכי לו ואתם בני הרבו צדקה תפלה ותחנה לפני רבון [כל] העולם כי צדקה ותפלה דוחין את הגזרה שנאמר "וצדקה תציל ממות" (משלי י, ב).
[ו]ברוך יי אשר עשה עמי ועם אבי ועם אבותי ועם כל אשר בטח בו נסים ונפלאות ונוראות גדולות רבון העולמים הראנו בימינו הישועה והגאולה בביאת הגואל ובבנין אריאל לעיני כל ישראל שנאמר "בימיו תושע יהודה וישראל" (ירמיהו כג, ו) וכתיב "ופדוי יי ישובון" (ישעיהו לה, י) וכתיב "בונה ירושלם יי נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז, ב).
ברוך יי לעולם אמן ואמן:

♦ תם ונשלם ספר טובי בן טוביאל תהלה לאל ♦

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ כך מופיע!
  2. ^ נוסח אחר: על הקיר
  3. ^ רק בכת"י פריס מופיע בכתיב "אשמדאי", כאן ובכל שאר המופעים של מלה זו