ספר חסידים קא-ר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר חסידים · קא-ר · >>

קיא

הצמא לשתות מים לא יברך ואחר כך ישפוך מהם, אלא ישפוך ואחר כך מברך ושותה. ולא ישתה מהם ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהם

קיב

ואם חטא חברך והתרית בו פלוני אל תעשה כן יותר, דע כי חטאת. ולא שמע אליך ועבר עבירה, תכריז עליו ברבים התריתי בו והוא לא שמע להתראתי.

קיג

ואם ירננו העולם על צדיק פלוני אחד, שבא לו מקרה אחד רע, תאמר להם בעון הדור נתפש, שהצדיקים נתפשים בעון הדור, שנאמר (איכה ד, כ): "רוח אפינו משיח יי נלכד בשחיתותם".

קיד

המשנה מנהג ראשונים כמו פיוטים וקרובץ שהנהיגו לומר קרוב"ץ הקליר ואמר קרובץ אחרות, עובר משום (משלי כב, כח): "(לא) [אַל] תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ". (דברים יט, יד): "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים".

קטו

כשרבה דיו על אות, לא יכתוב את י"י ממנו, וכן אם רבה על שם לא יכתוב ממנו אות אחרת.

קטז

(דברים י, יט): "ואהבתם את הגר". מצוה אותנו לאהבה את הנכנס תחת כנפי השכינה, לקיים את כל המצוה והתורה. ובשלשים וששה מקומות הזהירה תורה על אהבתו שלא להונותם, בין אונאת ממון בין אונאת דברים. וגדולה אהבתן וחביבה לפני המקום יותר משל אהבתן של ישראל. משל לשני בני אדם אחד אוהב את המלך ואחד המלך אוהבו, מי גדול, אותו שהמלך אוהבו. נמצא ישראל אוהבים הקב"ה, והקב"ה אוהב את הגר שנאמר (שם, יח) "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" על כן מצוה עלינו לאהוב את מי שהמלך אוהב אותם לפיכך כתיב ואהבתם את (נפש) הגר.

קיז

ישראל ששומע שאומר עליו שהוא גוי, צריך לומר יהודי אני, מנין ממרע"ה, אמר רבש"ע יכנסו עצמותי בארץ הואיל ולא זכיתי ליכנס, כמו עצמות יוסף, אמר הקב"ה דמודה בארעי' יקבר בארעי', יוסף על שאמר כי גנוב גונבתי מארץ העברים (בראשית מ, טו): "כי גונב גונבתי מארץ העברים", זכו עצמותיו לקבר בארץ, אבל אתה ששתקת כששמעת שאמרו עליך איש מצרי הצילנו מיד הרועים (שמות ב, יט): "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", ולא אמרת איש עברי אנכי, לכן לא יכנסו עצמותיך לארץ.