ספר זכרון (ריק"ם)/שער ט

שער ט

שער בדרך החשבונות לבאר דרך הצמדם והפרדם לזכרים ולנקבות

"אֶחָד" לזכר, ולנקבה "אַחַת", ודינו אֲחֶדֶת בתוספת ת' הנקבה על הזכר. וכן נחסר הד' מן "אֶחָד" לזכר: "וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה" (יחזקאל יח י), "(ו)גָּזַל גֵּזֶל אָח" (יחזקאל יח יח), "אָח לֹא פָדֹה <עמ' 28> יִפְדֶּה אִישׁ" (תהלים מט ח). וכן נחסרה האל"ף מן "אֶחָד": "וְדִבֶּר חַד (אל חד) [אֶת אַחַד]" (יחזקאל לג ל). ושמשו ממנו בבנין התפעל: "הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי" (יחזקאל כא כא). ושמשו ממנו בבנין קל: "אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מט ו), "לֹא תֵחַד אִתָּם" (ישעיהו יד כ). ושמשו ממנו בבנין חזק דרך צווי: "יַחֵד (לבי) [לְבָבִי] לְיִרְאָה שְׁמֶךָ" (תהלים פו יא), לולי הה' היה דגוש.

"שְׁנַיִם" לזכרים, ולנקבות "שְׁתַּיִם". ואין בכל המקרא אות שבאית בראשית תיבה ואחריה אות בג"ד כפ"ת אלא רפי, זולתי "שְׁתַּיִם", "שְׁתֵּי". ואמרו בעלי הלשון מקצתם כי הדגש מביא נו"ן, ודינו היה שִׁנְתַּיִם, כי מ"שְׁנַיִם" הוא בא, והוסיפו לנקבות ת'. וזה לא יתכן, כי דגש קל אינו נבלע בו אות לעולם, כי אם היה כך היה אומר שִׁתַּיִם, וכן "שְׁתֵּי" – שִׁתֵּי. ואמרו מקצתם כי חסר א', ודינו היה אֶשְׁתַּיִם. ושמשו מ"שְׁנַיִם" מחשבון זה בבנין קל: "וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ" (מ"א יח לד), "וְלֹא אֶשְׁנֶה" (ש"א כו ח). ולדעת אונקלוס היה ממנו "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי" (דברים לב מא), ואמר "אִם עַל חַד תְּרֵין (כחידו) [כְּחֵיזוּ]". ואינו כן, כי אם לשון חדוד, כמו "חֵץ שָׁנוּן" (משלי כה יח), "וְשִׁנַּנְתָּם" (דברים ו ז), שהם מבעלי הכפל, כמו "וְשַׂכֹּתִי" (שמות לג כב).

"שְׁלֹשָה" לזכרים, ולנקבות "שָׁלֹשׁ". ונמצא "שְׁלֹשֶׁת" בין לזכרים בין לנקבות: "וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו" (בראשית ז יג), "וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ" (יחזקאל יד יח). ונמצא מחובר לכנוי הרבים, כמו "שְׁלׇשְׁתְּכֶם… וַיֵּצְאוּ שְׁלׇשְׁתָּם" (במדבר יב ד). ונמצא ממנו שם התואר בלשון גדולה: "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ" (מ"ב ז ב), "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד ז), והוא השר אשר תחת המשנה אשר למלך; המלך הוא הראשון, והשני לו בגדולה יקרא "מִשְׁנֶה", ואשר מדרגתו תחת מדרגת המשנה יקרא "שָׁלִישׁ". ונמצא ממנו שם מדה: "וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ" (ישעיהו מ יב). ושמא יקרא לה "שָׁלִישׁ" שהיא שליש מן המדה הגדולה, כמו "וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ" (תהלים פ ו), יש מי שפירש ג' גליות, ויש מי שמפרש על גלות בבל לבדו, ואמר כי היה שְׁלִישׁ של גלות מצרים, כי גלות מצרים היה רד"ו וגלות בבל שבעים, הוא השליש. ושמשו בזה החשבון בבנין חזק: "וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ" (מ"א יח לד).

"אַרְבָּעָה" לזכרים, ולנקבות "אַרְבַּע". והה' תוספת בתוספת אמתינ"ה בחשבון הזכרים. ונמצא מחובר לכנוי הרבים: "אַרְבַּעְתָּם" (יחזקאל א ח). ונכפל במקום אחד: "וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם" (ש"ב יב ו). ושמשו ממנו בבנין חזק: "מְרֻבָּעוֹת (ו)לֹא עֲגֻלּוֹת" (מ"א ז לא). ומבנין הפעיל: "לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם" (ויקרא יט יט).

"חֲמִשָּׁה" לזכרים, ולנקבות "חָמֵשׁ". ובא ממנו בכנוי היחיד: "וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו" (במדבר ה ז) וכן נמצא "שְׁלִשִׁית(ו)", "רְבִיעִת הַהִין" (שמות כט מ). ולא נמצא ממנו חֲמִשְׁתָּם <עמ' 29> כמו "שְׁלׇשְׁתָּם", "אַרְבַּעְתָּם", וכן לא יאמר שְׁלׇשְׁתַּיִם, חֲמִשְׁתַּיִם, כמו שאמרו "אַרְבַּעְתָּיִם". ושמשו ממנו בבנין חזק: "וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית מא לד), ומבנין קל: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ" (שמות יג יח), וענינו כמו חגורי חֹמֶשׁ, מן "וַיַּכֻּהוּ אֶל הַחֹמֶשׁ" (ש"ב ד ו).

"שִׁשָּׁה" לזכרים, "שֵׁש" לנקבות. ובא ממנו "שִׁשִּׁית(ו)" כמו "חֲמִישִׁתוֹ", ולא בא ממנו שִׁשְׁתָּם. ושמשו ממנו בבנין חזק: "וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה" (יחזקאל מה יג), בשקל "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא טז לא). ובא ממנו מבעלי האל"ף: "וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ" (יחזקאל לט ב), הצרי שיש בשי"ן השנייה יורה עליו, כי בעלי הה"א דינם בחירק, כמו "כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" (שמות כג טו).

"שִׁבְעָה" לזכרים, ולנקבות "שֶׁבַע". ויש בחשבון זה שאינו דווקא, כמו "וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים" (ישעיהו ד א). ובא ממנו "שְׁבַעְתָּם": "וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם (ארצה)" (ש"ב כא ט) ולא נמצא ממנו פעולה.

"שְׁמֹנָה" לזכרים בקמץ, ולנקבות "שְׁמֹנֶה" בסגול. ולא חסרו הה"א לנקבות כדרך שאר החשבונות. ואמרו "שְׁמִינִית(ו)" כמו "חֲמִישִׁתוֹ". ולא בא ממנו "שְׁמׇנְתָּם" ולא פעולה.

"תִּשְׁעָה" לזכרים, לנקבות "תֵּשַׁע". ואין לו שמוש בפעלים.

"עֲשָׂרָה" לזכרים, לנקבות "עֶשֶׂר". ובא ממנו חשבון שאינו דווקא: "וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים" (ויקרא כו כו), "(והחזיקו) [יַחֲזִיקוּ] עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים" (זכריה ח כג), ואעפ"י כי דרך הדרש הוא דווקא, וכן תרגמו יונתן. ובא ממנו פעולה מבנין קל: "צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר" (ש"א ח יז), אין לו שני מבנין קל. ומבנין חזק: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד כב), "עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כח כב). ומבנין הפעיל: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר" (דברים כו יב).

מכאן ואילך תוסיף הה' בחשבון הנקבות ותחסר אותה בחשבון הזכרים, לזכרים יאמר "אַחַד עָשָׂר יוֹם" (דברים א ב), לנקבות "אַחַת עֶשְׂרֵה", "שְׁנֵים עָשָׂר" לזכרים, "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה" לנקבות. וזה, בתוספת הה' לנקבות וחסרון לזכרים, בחשבון מעשרה ואילך, וכן עד עשרים. "עֶשְׂרִים" אחד לזכרים ולנקבות, וכן "שְׁלֹשִׁים" ועד מאה, ו"מֵאָה" ו"אֶלֶף" כמו כן. וכאשר תוסיף חשבון של עשרים, פעם יתקדם הרוב ופעם יתאחר: "עֶשְׂרִים וְאֶחָד", "אֶחָד וְעֶשְׂרִים".

ודע כי כאשר תחשוב שָנים, תאמר "שָׁנָה אַחַת", "שְׁתֵּי שָׁנִים", "שָׁלֹשׁ שָׁנִים", וכן עד עשר, ומכאן ואילך אין שָׁנִים אלא "שָׁנָה" – "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדׇרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ" (בראשית יד ד) וכן כולם. וכן "עֶשְׂרִים": "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית לא מא). וכן עד מאתים שנה, וכולם עד אלף. ובחשבון "אֶלֶף" חזר ל"שָׁנִים": "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ" (תהלים צ ד). "יוֹם" חשבונו כחשבון "שָׁנָה", אך "שָׁנָה" לשון נקבה ויוֹם לשון זכר: "יוֹם אֶחָד", <עמ' 30> "שְׁנֵי יָמִים" וכן עד עשרה, מכאן ואילך: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב" (דברים א ב), "שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם", וכן כולם, אין שם יָמִים, "עֶשְׂרִים יוֹם", "אַרְבָּעִים יוֹם", "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" (ויקרא כג טז). וחשבון "מֵאָה" אין לו שמוש, אך "אֶלֶף" ו"רְבָבָה" שמשו בהם: "מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת" (תהלים קמד יג); "מַאֲלִיפוֹת" – מפעילות, מבנין חזק "מְרֻבָּבוֹת" – מְפֻעָלוֹת.

נשלמו שערי השמות והחשבון עם הכללים והתנועות.