ספר זכרון (ריק"ם)/שער ח

שער ח

שער להודיע משקל השמות במלת פעל ואיך ישתנו בהסמכם ובהפרדם

פָּעָל – "זָכָר", "מָשָׁל", "דָּבָר", "חָכָם", "רָשָׁע". וכאשר יהיו דבוקים ישתנו מן הקמץ לשבא, כמו "מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי" (ש"א כד יג), "דְבַר יְיָ" (בראשית טו א), "חֲכַם לֵב" (שמות לא ו). ויש במשקל זה מקצתם שם דבר ומקצתם שם התואר. ועתה אפרש מה הוא שם דבר ומה הוא שם התואר. "אָדָם" הוא שם דבר, וכאשר תפרש ענינו זה שם התואר: "גִּבּוֹר" הוא, "חָכָם" הוא, "יָפֶה" הוא, "טוֹב", "צַדִּיק" הוא, או "אָרוֹך", "לָבָן", "רָאשׁ", "כְּסִיל", "מְכֹעָר", "רָשָׁע", "רַע", "קָצָר", "שָׁחוֹר", אלו כולם יקראו שם התואר, כי השם קודם לשם התואר ובעבור השם שבו נקרא כן, בעבור הגבורה שבו נקרא "גִּבּוֹר" ובעבור החכמה שבו נקרא "חָכָם", וכן כולם. וכן ישתנו כולם השמות ושם התואר כשהם סמוכים לכנויים הנפרדים ולכנויים המחברים, <עמ' 21> כמו "דָּבָר" – "דְּבַר יְיָ", "דְּבַר מֶלֶךְ", זה כנוי נפרד, וכאשר יאמר "דְּבָרִי", "דְּבָרוֹ", זה כנוי מחובר שהוא במלה אחת – דבר שלי דבר שלו, "דְּבָרְךָ" – דבר שלך. ולרבים: "דְּבָרִים", "מְשָׁלִים", ובסמוך: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ" (ירמיהו א א), "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה" (משלי א א), ומרבים לרבים: "דִּבְרֵיהֶם", "מִשְׁלֵיהֶם". ונמצאו מלות במשקל זה בדרך סברא ולא בפירוש: "בָּשָׂם" מן "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" (שה"ש ה א) שהוא במשקל "דְּבָרִי", כי אם היה מגזרת "בֹּשֶׂם" אז היה אומר "בׇּשְׂמִי", כמו "גֹּרֶן" – "גׇּרְנִי", "קֹדֶשׁ" – "קׇדְשִׁי"; ואם היה מגזרת "וְקִנְּמׇן בֶּשֶׂם" (שמות ל כג) היה בַּשְׂמִי – הב' פתוחה, כמו "שֶׁמֶן" – "שַׁמְנִי", "גֶּפֶן" – "גַּפְנִי", "אֶרֶץ" – "אַרְצִי". על כן נאמר כי הנפרד ממנו "בָּשָׂם" על משקל "דָּבָר". וכן יש שם אחר במשקל זה בדרך הסברא: "וּסְגֹר דְּלָתְךָ" (ישעיהו כו כ), הנפרד ממנו בלא כנוי "דָּלָת", בשקל "דָּבָר", "דְּבָרְךָ", "דְּלָתְךָ", כי אם היה מ"דֶּלֶת" היה אומר "דַּלְתְּךָ", כמו מ"דֶּרֶךְ" – "דַּרְכְּךָ", כמו "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ" (מ"ב יב י). ומגזרה זו במחלי ל' הפעל: "צָמָא" ובכנויים: "צְמָאִי", "צְמָאוֹ", כמו מן "צָבָא" – "צְבָאוֹ", "צְבָאִי". וטועה האומר "הַשּׁוֹתֶה מַיִם לְצִמְאוֹ" (משנה ברכות ו ח) הצד"י בחירק, כי דינה בשבא: "לִצְמָאוֹ", על דרך הסמוך: "וְעַל צְבָא מַטֵּה" (במדבר י טו). ויש מגזרה זו שמות שהנח שב דגוש בו, כמו "גָּמָל", "שָׁפָן", "גְּמַלִּים", "שְׁפַנִּים", הל' והנ' בדגש, כי קודם הרבוי היו קמוצי ע' הפעל, וכאשר הרבם שב הנח לדגש וע' הפעל בפתח, ואין אתה יכול לשנות דתם הדגשים לרפים ולא הרפים לדגשים. ובסמוך תאמר "דִּבְרֵי", "מִשְׁלֵי" מן הרפים, ומהדגשים "גְּמַלֵּי", "שְׁפַנֵּי", הפ' בשבא והע' פתוחה. ויש מגזירת פָּעָל החזק: "גַּנָּב", "סַלָּח", והוא שם התואר, ויתכן שיהיה כמותם "רֹבֶה קַשָּׁת" (בראשית כא כ), פירוש "רֹבֶה" – יורה חצים, "קַשָּׁת" – יודע לעשות הקשתות. ויתכן להיות "קַשָּׁת" שם דבר, כמו "קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים" (ש"א ב ד), והוא בשקל "שַׁבָּת", ויהיה מהם מן "שַׁבָּת" – "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (שמות לא יג), ומן "קַשָּׁת" – "וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" (תהלים לז טו) שהוא דגוש השי"ן, ובמשקלו "וְקַטָּת וְנַהֲלָל" (יהושע יט טו) שם עיר. ומגזרת הדגושים: "חָרָשִׁים", "פָּרָשִׁים", לפי שלא נתשנו בקבוץ. ומאלו הדגושים "לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו" (משלי כו כח), כמו "דַּכָּא", היו"ד למשך והו"ו מקום אל"ף לפי שהיא ל' הפעל כו"ו "שְׂלָו". וכמוהו בדמותו כצלמו "עָנָיו" מהרפים בשקל חָכָם, היו"ד למשך והו"ו מקום ה"א, כמו "דַּכָּיו". יש מגזרה זו מלות על דרך הסמוך הפ' בשבא: "זְמַן", "כְּתַב", "יְקַר". וכאשר יתחברו לרבים, מן "זְמַן" – "זְמַנִּים", דגוש ל' הפעל, ומן "כְּתַב" – "כְּתָבִים", רפוי. וכאשר יסמכו תאמר מן "זְמַן" – "זְמַנֵּי", לא ישתנה מדרך "זְמַן", כי הוא בנוי על דרך דגשות, ומן "כְּתָבִים" יאמר "כִּתְבֵי קֹדֶשׁ", הפ' <עמ' 22> בחירק, לפי שאינם בנויים על דרך דגשות. ואין דרך לשון הקדש להחליף הגזרות מן החזקים לרפים ולא מן הרפים לחזקים. ו"שְׁטָר" מגזרת "כְּתָב" יהיה הפ' בחירק – "שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵינוּ", בשקל "כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ", ולא יאמר "שְׁטָרֵי", כי אינו מגזרת "זְמַן", "זְמַנֵּי". ומגזרה זאת "קָטָן" ליחיד, ולרבים "קְטַנִּים", ולנקבה "קְטַנָּה", ולרבות "קְטַנּוֹת", בדגשות ל' הפעל, ואינם מגזרת "קָטֹן", כי מן "קָטֹן" יאמר "קְטֹנִים", "קְטֹנָה", "קְטֹנוֹת", כמו מן "גָּדֹל" – "גְּדֹלִים", "גְּדֹלָה", "גְּדֹלוֹת".

פֶּעֶל – "אֶרֶץ", "גֶּפֶן", "שֶׁמֶן", "שֶׁלֶג", "דֶּרֶךְ", "סֶתֶר" "כֶּסֶף" ורבים כמוהם. ויש מהם שם התואר, כמו "עֶבֶד", "מֶלֶךְ", "יֶלֶד". וגזירה זאת אחת היא בסמוך ובמוכרת: "מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (בראשית מ א), "אֶרֶץ כְּנַעַן" (בראשית יז ח). ואותם שנקודת הפ' בסגול, כאשר יהיו באתנח או בסוף פסוק יהיו בקמץ. וזה ברובם, כי יש מהם שלא ישתנו, כמו "מֶלֶךְ", "נֶדֶר", "חֶרֶם", אינם קמוצים לעולם. ו"כֶּסֶף" אשר יהיה באתנח או בסוף פסוק אז יהיה "כָּסֶף" הכ' קמוצה, זולתי אחד שהוא באתנח והוא בסגול: "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּ֑סֶף" (תהלים סח יד). וכן "אֶרֶץ", יש ד' שהם באתנח ובסוף פסוק והם "אֶרֶץ" על פי המסרה א' בסגול. וכל אותם שהם בצרי לא ישתנו לעולם, כמו "תֵּבֶן", "נֵזֶר", "צֵדֶק", "סֵפֶר", הפ"אין בצרי. וכשתהיה ל' הפעל ע' או ח' אז יהיה העי"ן בפתח: "זֶבַח", "פֶּתַח", "נֶתַח", "שֶׁלַח", "בֶּלַע", "רֶשַׁע", "בֶּצַע" ורבים כהם. ובכנוי מן "זֶבַח" – "זִבְחוֹ" הפ' בחירק, "טֶבַח" – "טִבְחוֹ", "פֶּתַח" – "פִּתְחוֹ". וטעה האומר מן "שֶׁבַח" – שְׁבָחוֹ, שְׁבָחֲךָ, הפ' בשבא, כי אם יאמר מן "פֶּתַח" – פְּתָחוֹ, הפ' בשבא, ענינו 'פָּתַח אותו'. וטועה האומר "וּשְׁבָחֲךָ אלהים מפינו לא ימוש" (קדושה), כי אין נכון לומר כי אם "שִׁבְחֲךָ" הפ' בחירק בשקל "זִבְחֲךָ", או יאמר "שְׁבָחֶיךָ מפינו לא יָמוּשׁוּ" בשקל "וְדַם זְבָחֶיךָ" (דברים יב כז). ואם תהיה ע' פועל בגזרת השם הזה ע' או ח', אז תפקחנה פ"יו ועי"נו, כמו "שַׁעַר", "בַּעַר", "תַּעַר", "נַעַר", "שַׁחַר", "צַחַר", "שַׁחַל"; והה' בכלל זה: "רַהַב", "לַהַב". ואין "זָהָב" מגזירה זאת כי אם מגזרת "מָשָׁל", "דָּבָר", שהם קמוצים וישתנו בסמוך: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא" (בראשית ב יב), "וַיְהִי [כָּל] זְהַב [הַ]תְּרוּמָה" (במדבר לא נב). וכן "נָחָשׁ שָׂרָף" (דברים ח טו) מגזירת "זָהָב", כי כלו קמוץ, וישתנה בסמוך: "נְחַשׁ נְחֹשֶׁת" (במדבר כא ט). ואין כמוהו "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" (במדבר כג כג), כי כלו פתוח, ולא ישתנה בסמוך. וכל גזירה זאת לא ישתנה בסמוך: "שַׁעַר הָעִיר" (דברים כב כד), "זֶבַח יְיָ" (צפניה א ח), כולם מלעיל ופתוחין ולא ישתנו בסמוך. וגזירת "מָשָׁל", "דָּבָר", "זָהָב", כולם מלרע והם קמוצין וישתנו בסמוך.

<עמ' 23> פֹּעֶל – "קֹדֶשׁ", "חֹדֶשׁ", "גֹּרֶן", "עֹמֶר", "חֹמֶר", "שֹׁרֶשׁ", כולם מלעיל וחסרי ו"ו. ולא ישתנו בסמוך, כמו "קֹדֶשׁ יְיָ" (ויקרא יט ח), "חֹדֶשׁ יָמִים" (בראשית כט יד), "גֹּרֶן הָאֲרַוְנָה" (ש"ב כד טז), "חֹשֶׁן מִשְׁפָּט" (שמות כח טו), "חֹמֶר שְׂעֹרִים" (ויקרא כז טז), "שֹׁרֶשׁ יִשַׁי" (ישעיהו יא י). וכאשר ע' הפעל מאותיות אחה"ע תהיה פתוחה: "נֹעַר", "בֹּחַן", "סֹהַר", "צֹחַר". ונמצאו מהם שנים שאינם פתוחים: "אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות כח מג), "בֹּהֶן יָדוֹ" (ויקרא ח כג). ויש עם האל"ף: "תֹּאַר". וכאשר יתחברו לכנויים יאמר "חׇדְשׁוֹ", "קׇדְשׁוֹ", ומ"אֹהֶל" ו"תֹּאַר" תשוב התפארת שהיא החטף קמץ בע', כמו "תׇּאֳרוֹ", "אׇהֳלוֹ". ובאו מהם קמוצי הפ"א: "רַק קָדָשֶׁיךָ" (דברים יב כו), "מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ" (איוב יח טז). ויש מגזירה מעט שמות שהם מלרע: "וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" (ישעיהו ה ב), "יוֹבֵל הִוא" (ויקרא כה י), "תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה" (ש"ב יח ט), ובעבור שהם בו"ו הם מלרע ובצרי.

פָּעוֹל – "גָּדוֹל", "קָטוֹן", "קָרוֹב", "רָחוֹק". זאת הגזרה שם התואר, וישתנה בסמוך: "גְּדֹל הָעֵצָה" (ירמיהו לב יט), "קְטֹן בָּנָיו" (דה"ב כא יז) – הפ' בשבא. ודע כי "קָטׇנִּי עָבָה" (מ"א יב י) מגזרה זאת, קודם היה "קָטוֹן", וכאשר חברו לכנוי היחיד המדבר לנפשו לא שינה הפ' וקמצותה כאשר בתחלה; וכן עשו במלת "בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה" (ירמיהו ג ז), כי הזכר "בָּגוֹד" בשקל "גָּדוֹל", ודינה לנקבה "בְּגוֹדָה" בשקל "גְּדוֹלָה" הפ' בשבא, ואמרו "בָּגוֹדָה" על משקל גזרת היחיד הזכר. וכן עשו במלת "קָטׇנִּי", וכאשר חסר ו"ו "קָטוֹן" ורצה להבליעה כדרך בליעת האותיות, שינה הל' בדגש לחסרון ו"ו, ואמר "קָטׇנִּי". ויש מגזירה זאת כאשר תחבר אותם לרבים או לרבות או לנקבה אחת יהיו דגושים חסרי ו"ו: "אָדוֹם" – "אֲדֻמָּה", "אֲדֻמִּים", וכן "עָרוֹם" – "עֲרֻמָּה", "עֲרֻמִּים", וכן "עָבוֹת" – "תַחַת כָּל אֵלָה עֲבֻתָּה" (יחזקאל ו יג), ומן "עָגוֹל" – "מְרֻבָּעוֹת (ו)לֹא עֲגֻלּוֹת" (מ"א ז לא). ודע כי "עֲרֻמִּים" שהם מלשון "עָרוֹם" המ' דגושה, ו"עֲרוּמִים" שהם מלשון "עׇרְמָה" ו"תַרְמִית" המ' רפויה. ואמר בעל המסרה: ערטילאי דגשין חכימאי רפיין. וטעה האומר בברכות "מַלְבִּישׁ עֲרוֹמִים" הר' בחולם, לפי שאלה הגזירות לא תתחלפנה מן הכבדים לקלים ולא הקלים לכבדים, כי הכבדים חסרי ו' והם נבלעות בדגשות הל', כאשר לא יתכן מן "קָרוֹב" קְרֻבִּים בשורק ובדגש, כן לא יתכן לומר מן "אָדוֹם" אֲדוֹמִים בחולם. ושם התואר מגזירה זו "יָכוֹל" בשקל "גָּדוֹל", ולרבים "יְכוֹלִים" בשקל "גְּדוֹלִים" והאומר יְכוּלִים בשורק טועה. ויש מגזירה זו ובמשקלה שמות: "אַשְּׁרוּ חָמוֹץ" (ישעיהו א יז), "מָחוֹל" (מ"א ה יא), "אָמוֹן" (בן) [אבי] יאשיהו (מ"ב כא יח), "שָׁלוֹם". אך "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן" (משלי ח ל) שם התאר בשקל "גָּדוֹל", וכן "וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק" (ירמיהו כב ג) הוא שם התואר כמו "גָּדוֹל", וענינו כענין "עוֹשֵׁק".

<עמ' 24> פָּעוּל – רוב גזירה זאת שם התואר, וגם דגושים, כמו "חַנּוּן", "רַחוּם" – לולא החי"ת היה דגוש על משקל "שַׁכּוּל" (ש"ב יז ח). ויש מהם שמות: "טַבּוּר הָאָרֶץ" (שופטים ט לז), "חַטּוּשׁ וְיִגְאָל" (דה"א ג כב), ויש מהם שמות רפים: "חָנוּן בֶּן נָחָשׁ" (ש"ב י ב), "אֶרֶץ כָּבוּל" (מ"א ט יג).

פּוּעָל – "וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר" (יחזקאל יט ט), "חוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי" (דה"א א מה). ויש מהם שם התואר והם דגושים: "לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (שופטים יג ח), "אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג ב), "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שה"ש ז ב) – בחטף קמץ, ואחדים הם.

פִּיעוֹל – "כְּנֹאד בְּקִיטוֹר" (תהלים קיט פג), "מִן הַשִּׁיחוֹר" (יהושע יג ג), "שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר" (משלי לא יט), "צִּנּוֹר" (ש"ב ה ח), "צִּינֹק" (ירמיהו כט כו), "צִיעֹר" (יהושע טו נד).

פּוֹעָל – "עוֹלָל" (ירמיהו ו יא), "אֹבַד עֵצוֹת" (דברים לב כח).

פיעול – "פִּגּוּל" (ויקרא ז יח), "לָשׂוּם חִתּוּל" (יחזקאל ל כא).

פִּעֵל – רובם שם התואר: "עִוֵּר", "חֵרֵשׁ" לולי הרי"ש היה דגוש, ואינו כמו "חֶרֶשׁ לֵאמֹר" (יהושע ב א), כי הוא מגזרת "אֶרֶץ", "שֶׁמֶן", והוא מלעיל ובסגול, אבל "חֵרֵשׁ" כלו צרי ומלרע. ומזאת הגזרה "אִלֵּם", "גִּבֵּחַ", "פִּסֵּחַ", "פִּקֵּחַ", בעבור הח'. ויש שם דבר: "וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם" (ירמיהו ה יג), "הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם" (ירמיהו מד כא), "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב לה).

פִּעָל – "כִּכָּר", "וְאָסְרָה אִסָּר" (במדבר ל ד), דגשותם לחסרון היו"ד.

פֵּעוֹל – "אֵפוֹד", "אֵזוֹב", "אֵזוֹר", "אֵבוּס" אעפ"י שהוא בשורק אחדים הם, וכמוהו "אֵטוּן מִצְרָיִם" (משלי ז טז), "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב כ). ואלה השמות לא ישתנו בסמוך הנפרד: "אֵזוֹר פִּשְׁתִּים" (ירמיהו יג א), "אֵבוּס בְּעָלָיו" (ישעיהו א ג), "אֵפוֹד בָּד" (ש"א ב יח). אך הסמוכים אל הכנוים המחברים ישתנו: "אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ" (איוב לט ט) – האל"ף בשבא ופתח, ויתכן להיות "אֱזוֹרוֹ", "אֱזוֹרְךָ", בשבא וסגול.

פָּעִיל – מקצתם שם התואר ומקצתם שמות, ויש דגושים ויש רפים. שם התואר: "שָׂכִיר", "שָׂרִיד", "פָּלִיט", "סָרִיס", "פָּרִיץ", "אָסִיר". וישתנו בסמוכים הנפרדים והמחברים: "שְׂכִיר שָׁנָה" (ויקרא כה נג) זה נפרד, "שְׂכִרֶיהָ" (ירמיהו מו כא) זה מחבר, "שְׂרִידָיו", "פְּלִיטָיו" (עובדיה א יד) הם מחברים, "סְרִיס פַּרְעֹה" (בראשית לז לו) אף הוא נפרד. ויש מהם שמות: "קָצִיר", "בָּצִיר", "נָזִיר", וישתנו בסמוך: "קְצִיר חִטִּים" (בראשית ל יד), "בְּצִירֵךְ" (ירמיהו מח לב), "מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (שופטים ח ב), "וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ" (ויקרא כה ה). ויש מהם בשבא בלבד בסמוך ושאינו סמוך: "גְּבִיר", "יְדִיד", אך "יְדִיד" לא נכר, כי לא בא ממנו מוכרת כי אם <עמ' 25> סמוך למלה או סמוך לכנויים: "יְדִידוֹ", "יְדִידִי", וכן "שְׁבִילֵי עוֹלָם" (ירמיהו יח טו), לא נמצא מוכרת, אך נדון אותם בשקל "נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט" (איוב כח ז) שהוא מענינו והוא קמוץ. ונמצא אחר מוכרת: "וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה" (ישעיהו מג טז) בשבא. ויש מהם דגושים: "אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל" (ש"א כא ח), "כַּבִּיר", "אַדִּיר", "פַּטִּישׁ". ומן הדגושים: "פָּרִיצִים" (יחזקאל ז כב), "עָרִיצִים" (ישעיהו יג יא), לולי הרי"ש היו דגושים, ובעבור אשר לא נשתנו ברבים אמרתי כי הם מהדגושים; ומקצתם מהרפים: "וּפְרִיץ חַיּוֹת" (ישעיהו לה ט) מהרפים כי הוא בשבא, ו"פָּרִיצִים" שהוא קמוץ מהדגושים, וכן "עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו" (בראשית מ ב), "לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ" (ישעיהו נו ד) מהדגושים, "סְרִיסֵי פַרְעֹה" (בראשית מ ז) מהרפים. ויש מהם בקמץ והוא מהרפים: "שָׁלִישׁ", "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד ז). ומגזרה זאת "וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם" (ישעיהו מג יד), כי הוא מלשון בָּרַח והוא שם התואר – אותם שברחו, והוא מהדגושים, לפי שלא אמר בְּרִיחִים בשבא.

פָּעֵל – מלרע, רֻבם שם התואר: "יָבֵשׁ", "כָּבֵד", "שָׁמֵן", "שָׁלֵו", "חָמֵץ", "עָרֵל". וישתנו בסמוך: "כְבַד פֶּה" (שמות ד י), "שְׁכַן שֹׁמְרוֹן" (הושע י ה), "עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו יב), "זְקַן בֵּיתוֹ" (בראשית כד ב). ויש מלשון זה בשקל אחר: "עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר" (יחזקאל מד ט), וזה דומה למלות אחרות, כמו "גָּדֵר מִזֶּה" (במדבר כב כד), "אוֹ בְגָזֵל" (ויקרא ה כא), "וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית" (שמות כז טו), "עַל כַּף הַיָּרֵךְ" (בראשית לב לג), וכשיסמכו יהיו "גֶּדֶר אֲבָנִים" (ראה משלי כד לא), "גֵּזֶל אָח" (יחזקאל יח יח), "אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת" (מ"א ו ח), "עֶרֶל לֵב" (יחזקאל מד ט). וכמותם "תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג טו), "יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח" (איוב יח ט), הסמוך "בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (בראשית כה כו). וכן "חֶדֶר" נסמך בשני דרכים: "וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" (שה"ש ג ד), "וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ" (שמות ז כח).

פֵּעָל – "עֵנָב" – "וְדַם עֵנָב" (דברים לב יד), "שֵׁכָר", "נֵכָר".

פְּעָל – "דְּבָשׁ", "פְּרָת", "דְּדָן", "שְׁבָא", "גְּבָל", "יְקָר". "וְאֶת יְקַר תִּפְאֶרֶת" (אסתר א ד עי"ש) פתוח כי הוא סמוך, "יְקָר וּגְדוּלָּה" (אסתר ו ג) קמוץ כי הוא מוכרת. ויש בשקל הזה שם התואר: "וּגְדָל כֹּחַ" (נחום א ג), "גְּדָל חֵמָה" (משלי יט יט), וכמוהו "קְצַר אַפַּיִם" (משלי יד יז), ויתכן שיהיו המוכרתים משני אלה "גָּדֵל", "קָצֵר", ובסמוך "גְּדָל", "קְצַר", ויהיו מגזרת "כָּבֵד" – "כְבַד פֶּה" (שמות ד י).

פְּעוּת – "שְׁבוּת", "פְּדוּת", "רְאוּת עֵינַיִם" (ראה קהלת ה י), "כְּסוּת עֵינַיִם" (בראשית כ טז), "דְּמוּת", אחדים הם בסמוך ובמוכרת. ויש מהם בקמץ בסמוך ובמוכרת: "גָּלוּת", "גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם" (ירמיהו מ א), הלמ"דין חסרות והו' והת' נוספות, כמו "עַבְדוּת", "יַלְדוּת", "שַׁחֲרוּת", "שִׁפְלוּת", ודינם היה פִּדְיוּת, שִׁבְיוּת בפלס "שִׁפְלוּת", וכמוהו מן הדגושים: "פְּתַיּוּת [וּ]בַל יָדְעָה מָּה" (משלי ט יג), היו"ד דגושה.

<עמ' 26> פָּעוֹן – "חָרוֹן", שרשו חָרָה, כמו "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל ל), הל' חסרה, כי דינה חֶרְיוֹן בשקל "עֶלְיוֹן". וכמוהו "קָלוֹן" שרשו קָלָה, כמו "וְנִקְלָה אָחִיךָ" (דברים כה ג), "מַקְלֶה אָבִיו" (דברים כז טז).

פָּלוֹן – "זָדוֹן", "שָׂשׂוֹן", הע' חסרה, כי הם מן "יָזִד אִישׁ" (שמות כא יד), "יָשִׂישׂ עָלַיִךְ" (ישעיהו סב ה). ושתי גזרות אלו ישתנו בסמוך: "חֲרוֹן אַף" (במדבר כה ד), "זְדוֹן לִבֶּךָ" (ירמיהו מט טז), "קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ" (ישעיהו כב יח), "שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ" (תהלים נא יד) – בשבא.

פַּלּוֹן בדגש – "חַלּוֹן", "אֵסַר חַדֹּן" (מ"ב יט לז) שם איש, "חַמּוֹן וְקָנָה" (יהושע יט כח) שם עיר, "כַבּוֹן וְלַחְמָס" (יהושע טו מ) שם עיר, "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כח כד) אעפ"י שהוא בחירק אחדים הם, "וְכַמֹּן יִזְרֹק" (ישעיהו כח כה), דינם חַלְלוֹן, חַדְדּוֹן, חַמְמוֹן, כַּבְבּוֹן, כַּמְמוֹן וכן כלם, בשקל "חַצְצֹן תָּמָר" (בראשית יד ז). ו"חַלּוֹן" מענין חָלָל, שהוא נקב פתוח.

מִפְעָלָה – "מִלְחָמָה", "מַמְלָכָה", "מֶמְשָׁלָה", ג' תנועות אלה שוין: סגול, פתח וחירק. וכן מן "גֶּפֶן" – "גַּפְנוֹ" בפתח, מן "סֶתֶר" – "סִתְרוֹ" בחירק, ומן "עֶבֶר" – "עֶבְרוֹ" בסגול: "אִישׁ לְעֶבְרוֹ (פנו)" (ישעיהו מז טו). ומגזרה זו "מְלָאכָה", דינו מִלְאָכָה בשקל "מִלְחָמָה". ובסמוך: "מִלְחֶמֶת", "מֶמְשֶׁלֶת". ובא "מִלְחֶמֶת" שלא בסמוך: "וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת" (ש"א יג כב), "מְלֶאכֶת" סמוך. ולרבות: "מַמְלָכוֹת", "מֶמְשָׁלוֹת", ובסמוך: "מַמְלְכוֹת", "מֶמְשְׁלוֹת", "מִלְחֲמוֹת תֹּעִי" (ש"ב ח י).

מִפְעָל – "מִשְׁכָּן", "מִקְדָּשׁ", "מִשְׁעָן", קמוצים, וכאשר יסמכו יהיו פתוחים: "מִשְׁכַּן יְיָ" (ויקרא יז ד), "מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ" (עמוס ז יג). ורבים: מִשְׁכָּנוֹת מוכרת בקמץ, והסמוך בשבא: "מִשְׁכְּנוֹת עַוָּל" (איוב יח כא), "מִקְדְּשֵׁי [בֵּית] יְיָ" (ירמיהו נא נא).

מַפְעִית – "מַרְבִּית בֵּיתְךָ" (ש"א ב לג), "אֶבֶן מַשְׂכִּית" (ויקרא כו א), שרשם רָבָה, שָׂכָה.

תַּפְעִית – "תַּכְלִית", "תַּרְמִית", "תַּבְנִית", ואין כמוהו "וּמָדְדוּ אֶת תׇּכְנִית" (יחזקאל מג י), כי הת' בחטף קמץ, והת' שרש, כמו "וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ" (שמות ה יח), ומשקלו פׇּעְלִית בשקל "גׇּפְרִית וָמֶלַח" (דברים כט כב), וכמוהו "בֹּרִית" (ירמיהו ב כב), כי דינו בׇּרְרִית.

תִּפְעָה – "תִּכְלָה" (תהלים קיט צו), "וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה" (איוב כד יב).

תַּפְעִיל – "תַכְרִיךְ בּוּץ" (אסתר ח טו), "תַּלְמִיד", ומשקלם "וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ" (שמות כח ד) – הצרי והחירק שוים.

תְּפוּלָה – "תְּרוּמָה", "תְּשׁוּבָה", "תְּנוּפָה", "תְּבוּנָה", "תְּקוּמָה". וכשיתחברו לכנויים תהיה הה' <עמ' 27> ת' – "תְּרוּמַתְכֶם" (במדבר יח כז), "תְּשׁוּבַתְכֶם", "תְּבוּנַתְכֶם". ובא מהם חסר ת': "וַיַּעְשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים" (הושע יג ב) – כתְבוּן שלהם. על כן יתכן לאמר תְּבוּן, ואין ראיה מן הזר על חבריו כי אם על עצמו בלבד, כי לא יאמר תְּרוּמָם ולא תְּרוּם. "וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל" (תהלים מט טו) חסר ת', כי דינו צוּרָתָם, ויאמר ממנו צוּר ענין צוּרָה. וכגון "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" (תהלים כז ה) דינו סֻכָּתוֹ, ויאמר ממנו סֹךְ בענין סֻכָּה, בשקל "חֹק" – "חֻקּוֹ", "עֹל" – "עֻלּוֹ", "רֹק" – "רֻקּוֹ", ואז יהיו שני שמות: "סֹךְ" ו"סֻכָּה", כמו "חֹק" ו"חֻקָּה", ומן "חֻקָּה" – "חֻקָּתוֹ", ומן "סֻכָּה" – "סֻכָּתוֹ". וכן "עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ" (משלי ז ח) חסר ת', דינו פִּנָּתָהּ, ויאמר ממנו פֵּן בשקל "קֵן", וממנו נאמר "קִנּוֹ", "קִנָּהּ", "פִּנּוֹ", "פִּנָּהּ", ואינו ראיה על חבריו. וכמוהו "לִהְיוֹת פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה" (נחמיה ה יד) חסר ת', דינו כמו פָּחָתָם – פֶּחָה שלהם, ויאמר ממנו פֵּחַ.

פְּעָלָה – "נְשָׁמָה", "צְדָקָה", "נְדָבָה", "בְּרָכָה", ובסמוך: "נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב ז), "צִדְקַת יְיָ" (דברים לג כא), "נִדְבַת לִבּוֹ", "בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא" (איוב כט יג). ולרבות: "נְשָׁמוֹת", "צְדָקוֹת", "נְדָבוֹת", "בְּרָכוֹת". ובכנויים: "נִשְׁמָתוֹ", "צִדְקָתוֹ", "נִדְבָתוֹ", "בִּרְכָתוֹ". ולרבים: "נִשְׁמוֹתֵינוּ", "צִדְקוֹתֵינוּ", הפ' בחירק. והאומר "נְשָׁמוֹתֵינוּ הַמּוּפְקָדוֹת לָךְ" (תפילת עמידה - הודאה) – הפ"א בשוא, טועה.

פִּעְלָה – "שִׂמְלָה", "שִׁפְחָה", "כִּבְשָׂה", "שִׂמְלָתִי", "שִׁפְחָתִי", "כִּבְשָׂתִי", "שְׂמָלוֹת", "שְׁפָחוֹת", ובסמוך: "כִּבְשֹׂת הַצֹּאן" (בראשית כא כח), "שִׂמְלוֹת", "שִׁפְחוֹת", הפ' בחירק. "וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה" (יחזקאל מא יג) מזאת הגזירה, ולרבות "גְּזָרוֹת" בשקל "כְּבָשׂוֹת", ובסמוך "גִּזְרוֹת", הפ' בחירק.

פְּעֵלָה – "אֲבֵדָה", "גְּזֵלָה", "חֲשֵׁכָה", "אֲפֵלָה". ושם התואר: "כְּבֵדָה", "יְבֵשָׁה" – לנקבה. וכאשר יסמך לכנויים יאמר "אֲבֵדָתוֹ", "גְּזֵלָתוֹ", "אֲבֵדָתְךָ", "גְּזֵלָתְךְ", לא ישנה אותו. ודע כי "חֶשְׁכַת מַיִם" (תהלים יח יב) אינו מגזרה זו כי אם מגזרת "שִׂמְלָה", "חֶמְדָּה", "חֶמְלָה", וזאת הגזרה תהיה הה' ת' בסמוך: "אֲבֵדַת אָחִיךָ" (דברים כב ג), "גְּזֵלַת הֶעָנִי" (ישעיהו ג יד).