ספר זכרון (ריק"ם)/שער ז

שער ז

שער

דע כי לשון הקדש תתחלק לשלשה ראשים, שם ופעל ומלת הדבק. השם, כאמרך "סוּס", "פֶּרֶד", "גָּמָל", "פִּשְׁתָּה", "בֶּגֶד", "שָׁמַיִם" ו"אֶרֶץ" וכל אשר בהם. והפעל: "שָׁמַר", "זָכַר", "עָמַד", "אָכַל", "שָׁתָה" ודומיהם. ומלת הדבק, כאמרך "אֵת", "אֶל", "עַל", "עִם", "גַּם", "רַק", "לֹא", "אַף", "אַךְ" ודומיהם. ונקראו 'מלות הדבק' לפי שמדביקים השמות עם השמות ומשרתים לפעלים. ולולי מלות הדבק הרבה דברים היו מסופקים, כמו 'רְאוּבֵן הָרַג שִׁמְעוֹן', לא נודע מי הורג ומי הרוג, כי חסר "אֵת" שנופל לעולם על הפעול. ואין "אֵת" כענין "אֶל", כי "אֵת" נופל על ענין הדבר: 'נָתַן אוֹתוֹ' – את עצמו נתן לאחר, 'נָתַן אֵלַי' – נתן לי דבר אחר. וכן "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) אינו כמו ואהבת אֶת רעך כמוך, כי "לְרֵעֲךָ" פירושו מה שיש לרעך, אהב לו "כָּמוֹךָ" – [כמו] שאתה אוהב מה שלך לנפשך. וכל מקום שנאמר בו "אֶת רֵעֲךָ" לא נאמר בו "כָּמוֹךָ", כי לא צוה הקב"ה שיאהב את רעהו כגופו ונפשו כנפשו. וכאשר אמר "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י יט) לא אמר "כָּמוֹךָ". 'אָכַל רְאוּבֵן עִם שִׁמְעוֹן', לולי 'עִם' לא היה נודע ענין ראובן שמעון. וכן הוא מסופק "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה כג), לא נודע מי העובד ומי הנעבד, ואם היה שם אֵת היה נודע. והשם מתחלק לשני ענינים: דבק לפעלים ומופרד מהם; הדבק, כמו "שִׁמְעוֹן" מן "שָׁמַע" (בראשית כט לג), "רְאוּבֵן" מן "רָאָה" (בראשית כט לב), וכן הרבה שמות, "שֶׁלֶג" מן "תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן" (תהלים סח טו), "חֶרֶב" – "חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ" (ירמיהו נ כז), וכן "שָׁרִיד" – וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם (יהושע י כ), וכן מן "שֵׂכֶל" – "שָׂכַל דָּוִד" (ש"א יח ל). והשמות הנפרדים מן הפעלים, כמו "סוּס", "גָּמָל", "צֶמֶר", "בַּיִת", "שָׂדֶה", "שׁוֹר" ו"שֶׂה" ודומיהם, שלא נמצאו פעלים מהם, ומן "כֶּרֶם" נעשה פעולה: "לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים" (מ"ב כה יב), "אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" (ישעיהו סא ה), ופירוש "יֹגְבִים" – עובדי שדה. והתבונן בכל השמות שלא תמצא פעלים מהם, שלא תשמש <עמ' 20> בהם כפעֻלות, ואם תמצא מהן פעולה תשמש באותו בנין, כמו "שֶׁלֶג" שזכרנו בא ממנו "תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן" והוא מבנין הפעיל – הִשְׁלִיג, לא ישתמש בו בנין חזק ולא קל, לא יאמר שִׁלֵּג כמו "דִּבֵּר", "שִׁבֵּר", ולא שָׁלַג כמו "שָׁמַר".

ודע כי השמות בחכמת המבטא שלשה חלקים: שם שיש לו גוף והרגשה ונראה לעינים, כמו "אָדָם" ו"בְּהֵמָה" ו"בְּגָדִים" ו"שָׁמַיִם" ו"אֶרֶץ" ודומיהם; ויש שם שהוא נוצר ונברא ואינו נראה לעין, כמו "רוּחַ", "חַיִּים", "נְשָׁמָה", "חׇכְמָה", "כֹּחַ"; ויש שם שהוא נדבר ואינו נברא ולא דבר, אך יקרא שם ללא דבר, כמו "מָוֶת", "חֹשֶׁךְ", "עֵרוֹם", אינם יש, כי ה"מָוֶת" היא הסרת החיים, וה"חֹשֶׁךְ" הוא הסרת האורה, וה"עֵרוֹם" הוא הסרת המלבוש. וכן ה"רָעָב" הסרת השובע, כי כאשר תאמר "עֵרוֹם" והלבישוהו נסתלק העֵרוֹם, וכן כלם. ואם תאמר הרי נמצא "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ" (ישעיהו מה ז), כי כאשר שִקע האור חשך העולם, וזה בעבור האדמה שמונעת האורה, וכאשר ברא האדמה שהיא גורמת החשך הרי ברא חשך. והרי יש בכח האדם לברוא את החשך אם יסגר כל החלונות והפתחים של בית שהאור יכנס לשם, הרי ברא חשך. וכן אתה אומר "מַשְׂבִּיעוֹ" לאותו שנותן לו מאכל ו"מַרְעִיבוֹ" אינו נותן לו לחם אלא מונע ממנו המאכל. וכן כאשר אתה אומר על הבורא יתברך "מְחַיֵּה הַמֵּתִים" – נותן לו חיים, אבל "מֵמִית" לא יתן לו מיתה, אלא יסיר ממנו החיים והוא המיתה. וכן "עֹשֶׁר" ו"רִישׁ", ה"עֹשֶׁר" הוא יש וה"רִישׁ" אינו יש, כי אם הסרת העושר הוא ה"רִישׁ", וכן הסרת הכח הוא ה"עֲיֵפוּת" ורבים כמוהם.