ספר זכרון (ריק"ם)/שער ו

שער ו

שער בעשר התנועות

תדע כי הם חמש גדולות וחמש קטנות: אָ תנועה גדולה והיא תקרא קמץ גדול, אַ תנועה קטנה והיא תקרא פתח גדול, אֵ תנועה גדולה ושמה צרי, אֶה תנועה קטנה ושמה סגול והיא פתח קטן, אוֺ תנועה גדולה נקדה אחת מלמעלה ושמה חולם, אֳ תנועה קטנה ושמה חטף קמץ, אוּ תנועה גדולה והיא שורק בו"ו, אֻ תנועה קטנה והיא שורק בלא ו"ו ושמה קבוץ שפתים, אִי תנועה גדולה נקדה אחת תחת האות ושמה חירק ביו"ד, אִ תנועה קטנה – חירק בלא יו"ד. אלה עשר תנועות, אחת גדולה ואחת קטנה משמשת לה; קמץ חברתה פתח, צרי חברתה סגול, חולם חברתה חטף קמץ, שורק בו"ו חברתה שורק בלא ו"ו והוא הנקרא קבוץ שפתים, חירק ביו"ד חברתה חירק בלא יו"ד.

עתה אבאר לך דרך קריאתם. הגדולות יש להם עיכוב ואיחור בכל קריאתם, חוץ אם טעם התיבה סמוך לה, כמו "שָׁמַ֫ר" הטעם במ"ם, לא תאריך קמצות השי"ן, "שָׁמַ֫רְתָ" כמו כן, "וְשָֽׁמַרְתָּ֫" מלרע הטעם בת"ו, תאריך קמצות השי"ן. צרי כמו "וּבֵרֵ֫ך" הטעם ברי"ש, לא תאריך בבי"ת, "בֵּרַ֫כְתָּ" כמוהו, "וּבֵֽרַכְתָּ֫" שהטעם בתי"ו, תאריך הצרי שבבי"ת מתג. חולם: "אוֹמֵ֫ר", "שׁוֹמֵ֫ר", שהטעם סמוך לה, לא תאריך החולם, אך "אֽוֹמְרִ֫ים", "שֽׁוֹמְרִ֫ים", הטעם ברי"ש, תאריך החולם. שורק בו"ו: "קוּמָ֫ה" "שׁוּבָ֫ה" הטעם למטה במ"ם ובבי"ת, לא תאריך השורק. "טֽוּבְךָ֫" "שֽׁוּבְךָ֫" הטעם בכ"ף, על כן תאריך השורק. חירק ביו"ד: "שִׁירָ֫ה", "חִידָ֫ה", הטעם קרוב, לא תאריך החירק, "שִׁירָתִ֫י", "חִידָתִ֫י", תאריך החירק כי הטעם רחוק. וכל זמן שתהיינה חמש גדולות אלה על שבא לעולם תאריכם, כמו "שָֽׁמְר֫וּ" והדומים לו, "יֵֽשְׁב֫וּ" וחבריו, "שֽׁוֹמְרִ֫ים" ורעיו, "סִֽיסְרָ֫א" ואחיו, "פִּֽינְחָ֫ס", "שִֽׁירְךָ֫". והתנועות הקטנות לעולם תמהר בקריאתם, זולתי אם תהיין על אותיות אחה"ע, אז תאריך התנועות הקטנות שעליהם למען הרחיב גבולם, כמו <עמ' 18> "יַֽעֲשֶׂה", "יַֽהֲלֹךְ", "יֶֽאֱרֹב", "יׇֽחֳרַם", היו"דין הם תנועות קטנות, ואתה מעמידן בעבור אות אחה"ע. וכן "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי" (בראשית מה ט), "שַׁאֲלוּ (את) שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכב ו) – המ"ם והשי"ן פתוחות כי הם צווי מבנין קל, "וְאֶת בָּרוּךְ שָׁאֲלוּ" (ירמיהו לו יז) קמץ, והוא עבר. וכן "וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב כא) צווי והוא פתח, "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל" (שמות יב ו) קמץ והוא עבר, והו"ו השבאית תשיבנו עתיד. אך אם תהיין אלה חמש תנועות קטנות על אותיות אחה"ע והאות בשבא לבדה לא תאריכנה, כמו "לֹא תַחְמֹד" (שמות כ יד), "לֹא תַחְמֹל" (דברים יג ט).

ועתה אבאר ביאור השבא היאך היא נחה והיאך היא נעה ומה דרכה וחקה. דע כי השבא אינה תנועה בפני עצמה ולא המליכוה בשבעה מלכים, כי לא נִתן עליה הוד מלכות. ודע כי שלש דרכים יש לה, הראשונה כאשר תבוא על אחה"ע, השנית על יו"ד, השלישית כאשר תבא על שאר האותיות שאינם אחה"ע ולא יו"ד. דע כי כאשר תהיה השבא על אותיות אחה"ע קריאתה כקריאת אחה"ע, כמו "צְאוּ", "רְאוּ", האל"ף בשורק, גם השבא בשורק; "צְאִי", "רְאִי", האל"ף בחירק השבא תקרא כן; "כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ" (ישעיהו כט ד), האל"ף בחולם, גם השבא תקרא כמוה; "נְהִי נִהְיָה" (מיכה ב ד), הה"א בחירק, גם השבא תקרא כמוה; "וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים" (ישעיהו ס יא), הה"א בשורק וכן השבא, אך כולם תחטף ותמהר קריאתם בדרך תנועה קטנה, "קְחוּ", "לְחוּצִים", ח' בשורק וכן השבא, קְחִי החי"ת בחירק וכן השבא כמוה, "דְּעִי" בחירק והשבא כמוה, "דְּעוּ" בשורק גם השבא כמוה. וכולם קריאתם בחטיפות לא תעכבם, אך אם תצטרף עמהם געיא אז תאריך השבא בתנועות הנקראות אחה"ע, כמו "צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן" (שה"ש א ח), תקרא הצד"י בחירק מעמד בתנועת חירק עם יו"ד; "עַל הַר נִשְׁפֶּה שְֽׂאוּ־נֵ֔ס" (ישעיהו יג ב), יקרא השי"ן כמו שורק בו"ו; "תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ" (תהלים קיט קעה), יקרא הת"ו בחירק כמו החי"ת; "קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְֽעוֹלָ֗ם" (תהלים מט יב), הלמ"ד יקרא בחולם, וכן כולם. הדרך השנית כאשר תהיה שבא על יו"ד לעולם תקרא בחירק על כל התנועות, כמו "בְּיָדוֹ", "בְּיָדִי", "וְיֹאמַר", "וְיֵדַע", ובחטיפות, אך אם תצטרף עמהם געיא אז תארכנה, כמו "בְּֽיַד־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹן" (תהלים עז כא), הבי"ת תקרא בחירק מעמד, "הָפַךְ יָם לְֽיַבָּשָׁ֗ה" (תהלים סו ו) כמו כן בחירק מעמד. וכאשר תהיינה ב' שבאים באמצע התיבה והאחרונה על יו"ד, הראשונה תהיה נחה והשנית נעה בחירק, כמו "יִרְמְיָהוּ", "יֶחְדְּיָהוּ" (דה"א כד כ), הרי"ש והחי"ת נחות והמ"ם והדל"ת נעות בחירק. וכן על אותיות אחה"ע, אם תהיינה ב' שבאים על תיבה אחת הראשונה נחה והשנית נעה, כמו "יִשְׁמְעוּ", "יִשְׁלְחוּ", השי"נים נחות והמ"ם והלמ"ד נעות בשורק, וכן "תִּשְׁמְעִי", <עמ' 19> "תִּשְׁלְחִי", נעות בחירק. הדרך השלישית כאשר תהיה השבא על שאר אותיות שאינם לא אחה"ע ולא יו"ד, לעולם תנטה לפתח: "שְׁמָנִים", "שְׁמָרִים", "גְּמַלִּים", "רְבִיבִים", "גְּדוֹלִים", "קְרוֹבִים", כולם יקראו בפתח שלא בהעמדה. אך אם תצטרף געיא עמהם אז תעמודנה ותארכנה, כמו "שְֽׁלֵמִ֧ים הֵם אִתָּנוּ" (בראשית לד כא), "הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְֽנָשׁ֔וּבָה" (איכה ה כא), "לְֽכוּ־חֲ֭זוּ" (תהלים מו ט), "לְךָ־אֲ֭נִי" (תהלים קיט צד), "גְּדָל־חֵ֭מָה" (משלי יט יט), "וְלֶחֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָד" (תהלים קד טו) ורבים כמותם, לעולם יקרא בקמץ גדול באריכות ובהעמדה. ואם תתחברנה באמצע התיבה, הראשונה נחה והשנית נוטה לפתח, כמו "יִשְׁקְלוּ", "יִשְׁמְרוּ", "יִזְכְּרוּ".