ספר זכרון (ריק"ם)/שער ה

<עמ' 15>

שער ה

שער האותיות הנבלעות בדגש, והם ז' וסימנהון תנ"ו אלי"ה.

ת' תתבלע בדגש, כת' של התפעל, כמו "וָאֶשְׁמַע אֵת (הקול) מִדַּבֵּר אֵלָי" (יחזקאל ב ב), דינו מִתְדַּבֵּר, תתבלע הת' בדגשות הד'. "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר" (ויקרא יד ד), דינו לַמִּתְטַהֵר, תתבלע הת' בדגשות הט'. "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" (דברים כד ד), דינו הֻתְטַמָּאָה, תתבלע הת' בדגשות הט', והוא מורכב משני בנינים, מן הופעל והתפעל. וכמוה "הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים" (ישעיהו לד ו), דינו הֻתְדַּשְׁנָה.

נ' תתבלע בדגש, כאשר תהיה פ' הפעל נ' תתבלע בע' הפעל, כמו "נִסַּע", "יִסַּע", "יִתֵּן", "יִדֹּר", "יִפֹּל", דינם יִנְסַע, יִנְתַּן, יִנְדֹר, יִנְפֹּל. וכן תתבלע נ' נפעל בפ' הפעל בצוויין והעתידין, כנ' "נִשְׁמַר" ב"הִשָּׁמֵר", "אִשָּׁמֵר", "יִשָּׁמֵר", דינם הִנְשָׁמֵר, אִנְשָׁמֵר, יִנְשָׁמֵר.

ו' תתבלע בדגש: "סְגֻלָּה", "פָרָה אֲדֻמָּה" (במדבר יט ב), "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג ז), "וְהִצַּגְתִּיהָ עֲרֻמָּה" (ראה הושע ב ה), הו"וין מובלעין בעבור אותיות הדגושות, כי הם מן "אָדוֹם", "עֵרוֹם", ורבים כהם.

א' תתבלע בדגש, כמו "מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ" (מ"א ה כה), כמו מַאֲכֹלֶת, בשקל "מַחֲגֹרֶת שָׂק" (ישעיהו ג כד), ובמשקלם "בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית" (יחזקאל כ לז), המ' קמוצה להביא נח נעלם, ודינו בְּמַאֲסֹרֶת הברית. וזאת המלה שהיא במלכים "מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ", בדברי הימים "מַכּוֹת לַעֲבָדֶיךָ" (דה"ב ב ט), פירש בו המורה ר' יונה אבן גנאח (ספר השורשים ערך כתת) שהוא כמו טחון, מבעלי הכפל, שרשו כָּתַת מן "כָּתִית לַמָּאוֹר" (שמות כז כ), והביא במשקלו "אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר" (ישעיהו י טו), ואף הביא "מַבּוּל", ואמר כי שרשם שָׂרַר, בָּלַל. ואני אמרתי כי שלשתם חסרי נו"ן בפלס "מַבּוּע", ופירוש "מַשּׂוֹר" מלשון "נְסָרִים" שבתלמוד, וכמוהו "וַיָּשַׂר בַּמְּגֵרָה" (דה"א כ ג), היו"ד קמוצה להביא נח נעלם בעבור דגשות השי"ן שחסר, וכן עשו במלת "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" (בראשית כה כט), דינו היה וַיַּזֵּד בדגשות הזי"ן בשקל "וַיַּפֵּל", "וַיַּגֵּד". ופירוש "מַבּוּל" – גשם, מן "נִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב" דאיוב (לח לז), שהוא כמו וגשמי שמים. ופירוש "מַכּוֹת" – מאכל, ושרשו נָכַת, ותרגום "וַיְנַשְּׁכוּ" (במדבר כא ו) – "וְנַכִּיתוּ".

ל' נבלעת בדגש, ל' לָקַח בדגשות ק': "יִקַּח", "תִּקַּח", דינו יִלְקַח, תִּלְקַח.

י' נבלעת בדגש: "וּפְטוּרֵי צִצִּים" (מ"א ו יח), הצ' דגושה להבלעת יו"ד של "צִיץ". וכן "כִּי אֶצָּק מַיִם" (ישעיהו מד ג), "יִצְּרֵהוּ" (ישעיהו מד יב), דגשות הצ' בעבור הי' שהיא פ' הפועל.

ה' תתבלע בדגש: מַזֶּה (שמות ד ב), "מַלָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי" (ישעיהו ג טו), דגשות הז' והל' בעבור הה'.

זולתי ז' אותיות אלה לא תתבלענה בדגש, כי אם אות בחברתה –

ב' תתבלע בה בי"ת אחרת: "תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר" (יהושע ו ד), כמו "סָבִיב".

ג', ג' אחרת תתבלע בה: תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְיָ (ויקרא כג לט), כמו "הָמוֹן <עמ' 16> חוֹגֵג" (תהלים מב ה).

ד' תתבלע בה ד' אחרת: "שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ" (מיכה ב ד), כי הוא מן "שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ" (ישעיהו ס יח).

ה' לא תתבלע בה ה' אחרת כי אין לה תורת דגש.

ו' תתבלע בה ו' אחרת: "חַוָּה" כמו חַוְוָה.

ז' תתבלע בה ז' אחרת: "תָּבֹזּוּ לָכֶם" (יהושע ח ב), "בַּזּוֹנוּ לָנוּ" (דברים ג ז), כמו "בָּזַזְנוּ".

ח' אין לה תורת דגש.

ט' תתבלע בה ט' אחרת: "בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי" (תהלים יז ה), שרשו מָטַט.

י' תתבלע בה יו"ד אחרת: "חַיִּים" דינו חַיְיִים בג' יו"דים, שתים שורש שהוא מבעלי הכפל והשלישית לרבים, ומשקלו "דַּלִּים", "רַבִּים", "תַּמִּים", "רַכִּים", "זַכִּים".

כ' תתבלע בה כ' אחרת: "זַכּוּ נְזִירֶיהָ" (איכה ד ז) שרשו זָכַךְ.

ל' בל' אחרת: "סֹלּוּ" (ישעיהו נז יד) מן "סֹלְלָה" (ש"ב כ טו), "גֹּלּוּ אֵלַי" (ש"א יד לג) מן "וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן" (בראשית כט ג).

מ' במ' אחרת: "בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם" (איוב ו יז) מן "חֲמִימוּת", "תַמִּים" (שמות כו כד) מן "תְּמִימִים".

נ' בנ' אחרת: "רָנּוּ שָׁמַיִם" (ישעיהו מד כג), "רָנִּי וְשִׂמְחִי" (זכריה ב יד), מן "רֶנֶן" ו"רְנָנָה".

ס' בס' אחרת: "כִּי פַסּוּ" (תהלים יב ב) כמו "תַּמּוּ נִכְרָתוּ" (יהושע ג טז), "כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ" (תהלים צז ה) שרשו מָסַס.

ע' אין בה דגש.

פ' תתבלע בה פ' אחרת: "תֻּפִּים" מן "מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן" (נחום ב ח), "חֻפָּה" מן "חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם" (דברים לג יב).

צ' בצ' אחרת: "לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶם" (ישעיהו סו יא) בשקל "תָּסֹבּוּ" (יהושע ו ד).

ק' בק' אחרת: "חֻקָּה" כמו "הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן" (ישעיהו י א), "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם" (ישעיהו לד ד) בשקל "וְנָסַבּוּ בָתֵּיהֶם" (ירמיהו ו יב), "וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם" (ויקרא כו כב).

ש' תתבלע בה שי"ן אחרת: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי" (בראשית כז יב) מענין "כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי" (בראשית לא לז), "וַיְמַשֵּׁשׁ… וְלֹא מָצָא" (בראשית לא לד). "אִשָּׁה" – אין דגשות תיבה זו בעבור שי"ן אחרת כי אם בעבור י' "אִישׁ". וי"א כי הדגשות בעבור נו"ן "אֱנוֹשׁ" לזכר אִנְשָׁה לנקבה, וכן "אִשֹּׁת הַזִּמָּה" (יחזקאל כג מד) דנו אִנְשׁוֹת. ורבים זכרים מלשון "אֱנוֹשׁ" – "אֲנָשִׁים", ומלשון "אִישׁ" – "אִישִׁים", וחסרו א' "אֲנָשִׁים" לנקבות ואמרו "נָשִׁים". וכן אמרו בדגשות ט' "חִטָּה וּשְׂעֹרָה" (דברים ח ח) כי הוא לנ' שחסר, ובתרגום תמצאה: "חִנְטִין" (עזרא ו ט). וכן דגשות צ' בעבור הנ': "קִצּוֹ", "קִצִּי", דגשות הצ' עבור הנ', כמו "עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין" (איוב יח ב). ומצאנוה בדברי רבותינו בבבא בתרא בתוספות: "דמכרי כַּנְדֵּי", כמו כַּדֵּי. וכן דגשות ת' בעבור נ': "עִתּוֹ", "עִתִּי", דינו עִנְתּוֹ, עִנְתִּי, ובתרגום מצאנוה: "(די ב)עֲבַר נַהֲרָה וּכְעֶנֶת" (עזרא ד י), כמו וְכָעֵת. והטיבו אשר דברו באלה השמות, אך יתכן "קִצּוֹ" ו"קִצִּי" מבעלי הכפל, וכן "עִתּוֹ", "עִתִּי", בפלס "פִּתּוֹ", "פִּתִּי", מן "פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים" (ויקרא ב ו), מן "וְקִצֵּץ פְּתִילִם" (שמות לט ג), ו"עִתִּים" מן "לָעוּת אֶת יָעֵף" (ישעיהו נ ד), שפירושו להחכים, כמו "יֹדְעֵי הָעִתִּים" (אסתר א יג) – יודעי החכמות, ו"לָעוּת" היה דינו בחולם כדין בעלי הכפל: "לָחֹג", "לָסֹב", וכמוהו "לָבוּר אֶת כָּל (אלה) [זֶה]" (קהלת ט א), "יָשׁוּד (ב)צָהֳרָיִם" (תהלים צא ו), דינו בחולם.

ת' תתבלע בה ת' אחרת: <עמ' 17> "כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם" (יואל ד י) מן "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם" (ישעיהו ב ד), "רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ" (ישעיהו ח ט) מן "תִּרְאוּ חֲתַת" (איוב ו כא). ודגשות ת' "לְאִתִּים", "אִתֵּיכֶם", אינו בעבור ת' אחרת כי אם בעבור י', והוא הנח אשר במלת "אֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ" (ש"א יג כ), הא' בצרי והת' רפה. זה הכלל: כל האל"ף בי"ת תתבלענה בחברותיהן, זולתי אחהע"ר שאין להם דגש כאשר פירשתי.