ספר הפרנס/שסג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

חרש ושוטה מיבמין אבל לא חולצין לפי שאין בהן דעת לחלוץ וכן חרשת ושוטה מתיבמת אבל לא חולצת ואם רצה היבם לגרש את החרשת בגט אחר שיבעול אותה ה"ז מגרש. והרוצה [חסר כאן וחבל על דאבדין כו'] ויוצאין בו בפסח בד' כוסות הג"ה רבינו אלפסי פסק מי שאין לו יין בפסח מקדש אריפתא עד גמר קידושא ואז מברך על אכילת מצה ואוכל והדר מטבל בשאר ירק ועוקר לפתורא ואומר מה נשתנה וכל הסדר עד גאל ישראל ומברך אמרור ואוכל והדר כורך מצה ומרור ואוכל בלא ברכה אב"י העזר"י בסי' תק"ה עכ"ה וכתב בשם רב ניסים גאון שאם קידש בבית זה כדי לאכול בבית אחר לא יצא בכך ונחשב [שלא] במקום סעודה: