ספר הפליאה/שעא
ד"ה תנן נתגיירה המעוברת בכר לכהן[עריכה]
תנן נתגיירה המעוברת בכר לכהן ואמאי לימא ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה דגוי הוא ופטור ומשיב שאני גוי דלית ליה חייס ולרב חסדא דאמר הבן חייב לפדות א"ע ויאמר הבן לכהן איני נותן לך כי נהי דלא זכה אבי בפדיוני מ"מ אע"ג דחלל אני מכח כהן קא אתינא מאי יאמר לו הכהן אם היה אביך בחיים אחר ל' יום היה זוכה בך עכשיו שמת קודם ל' יום ולא זכה בך ואתה חלל אתה חייב לפדות עצמך וא"כ מאי אומר רבה בריה מכח גברא דלא מצית למה יפסיד הכהן ראו חכמים איך חומסין לזה העני, ואפשר שסובר בעבור שמת אביו וצועק ואין לאשתעי דינא בהדיה וכו' ואלו יאמר זה הבן האומר פאה זה לפלוני עני זכה העני במגו דאי בעי הוי מקדיש לנכסיו והוי עני וזכה בו ולכן אף שלא הקדיש זכה בו ומגו דזכה לנפשיה זכה נמי לחבריה ה"נ אלו היה מקדיש תוך ל' יום היה זוכה בו ולא היה רשות לשום כהן ליגע בו, השתא נמי שלא הקדיש זכה בו בכל דבר, ורב חסדא סבר הבן חייב בפדיונו דאפי' אם הקדישו לא הקדיש אלא מאי דאית ליה הא ה' סלעים לא אית ליה דהא לאו בר ל' הוא ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ועוד אמר מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ופריך בכר לנחלה הוא דלא הוי, הא כפשוט שקיל ואמאי זיל להכא קא מדחי ליה וזיל להכא קא מדחי ליה וכו' ומשיב ה"ק בכר לכהן דהא פטר רחם הוא ואפי' כפשוט אינו נוטל, והבא אחריו אינו בכר לנחלה, ועתה התחיל העול הגדול והחמס המפורסם מי לא תנן שני בתים בדוקים ונכנס עכבר וככר בפיו ולא ידעינן להיכן עייל אם הלכו לשאול בזה אחר זה שניהם פטורין ובבת אחת שניהן חייבים דאי אפשר שאינו בחדא חמץ, וא"כ הכי נמי אם הלכו בן ט' ובן ז' הנ"ל עם שאר האחין לב"ד יבקשו האחין ליתן להבא אחריו פי שנים כבכר דאם ידחהו אותו ויאמרו לאו בכור אתה יכרחו ליתן להספק כבכור ולזה הבא אחריו כפשוט ולכן יבקשו להחזיק את הבא אחריו בבכור ולאותו הספק ידחהו שלא יטול כלום וא"כ ירויחו חלק אחד סוף סוף יתנו להבא אחריו כבכור פי שנים ואמאי קא מסקינן הבא אחריו אינו בכר לנחלה, מאי אית לך למימר דכתיב יכיר שיכירהו אביו שתי תשובות בדבר, חדא שיכיר לא אצטריך אלא לטומטום ואנדרוגניס שאם נקרע ונמצא זכר לא הוי בכור לנחלה משום דכתיב יכיר ובעינן בשעת לידה שיהיה בכור וליכא, וכ"ת ההוא מבן הבכור ילפינין שצריך שיכירהו משעת לידה שהוא בן והא לא הכירו, ויכיר אצטריכא לאשה שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים והואיל ואינו מכירו אינו בכר הרי התורה פטרו מליטול פי שנים אבל כפשוט לא פטרו התורה וא"כ אמאי לא יטול אותו הספק עכ"פ כפשוט, ועוד יכיר לאו לאשה שלא שהתה אצטרך אלא להכרת חיות אם יצא רוב פדחת בכר לנחלה לא הוי כר' יוחנן, אבל האי דאע"ג דספק הוא לא בעינן שיכירהו, מאי אית לך למימר בכר ולא ספק נהי דמיעטו רחמנא מנחלה אבל מפשוט בשום מקום לא מעטינהו, ועל כל הדברים האלה יש סודות עמוקות ודע לך שר"ל אמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי בעבור שזה הגר מקורו הוי ישראל ונתגלגל בגוי מצד עונו ועתה ששב לקדמותו הראשונה נתבטל ממנו הגויות לגמרי ואינו נזכר לו, שהרי לא בא לשם אלא שימחול עונו הראשון והנה נמחל, והנה הדבר כמו גוי שנתגלגל בישראל כנולד דמי שהרי עתה נולד ישראל וכל מה שעשה בהיותו גוי אינו נחשב לכלום ולכן אם הוליד בנים בגיותו אינם חשובים לא למצוה ולא לנחלה ולכן חולק בנחלה ובפריה ורביה שלא תטעה לומר שחולק בנחלה ולא בפריה ורביה מטעם דקיים קמ"ל דאפי' בפריה ורביה חולק, וגם שלא תאמר בפריה ורביה חולק דסתם גויה זונה ולאו בנים דידיה הם אבל בנחלה ממ"נ כולי עלמא חזו דאית ליה בנים והבא אחריו אינו בכור לנחלה ולכן חולק בפי' בשניהם שהדין נותן שלא יחשוב לו לשום מעשה שעשה כשהיה גוי, וכן הדבר למעלה וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה כי אחר שהכניסה לצד הפנים נתבטל כל מעשה הטמא ואחר ל' יום מקבלת שפע טהור ונקי כענין והיתה לך לאשה כי נכנסין ויוצאין גם למעלה מצד עונותיו של אדם, מ"מ הנכנס דין חיצון אינו נזכר עליו וכיון שכן הוא א"כ אין נזכר שום ענין ממעשיו כשהיה גוי וכקטן שנולד דמי וא"כ יעקב אבינו נתבטל האחוה עכשיו, וראה והבן באמת שההוד והעטרה אחיות לדין וכשנשאן ת"ת ישראל נתבטל מהם אחיות הדין ונולדו עתה ברחמים ר"ל הושפעו עתה מת"ת ישראל, וכשם שהוד והעטרה אחיות לדין כן יש בחוץ שתי אחיות כנגדן ונקרא שפחה כענין כעיני שפחה אל יד גברתה, וכיון שמשל התפארת בגבירות מוכרח הוא למשול גם בשפחות ולהכניסם בכח הרחמים ויעקב היה נביא אלהים וידע שעתידין ישראל לצאת בגלות והאם עמהם וע"כ קבר את רחל בחוץ שרחל היא רחמנית ורחל מבכה על בניה, ואת לאה לקח עמו כי לא הניחה בחוץ שדרכה להנקם ולהביא בניה באלות כי אלה מתהפך לא"ה, והשפחות אין הדין נותן להיות עם האבות אע"ג שגם הם צדקניות היו כי מן החוץ באו, וכן הדבר למעלה עתידין ישראל לחטוא והקב"ה לקח האם היא כ"י והפרידה מבעלה הוא ת"ת ישראל ושלחה עם מדה"ר ולא עם מדה"ד כענין ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, וע"כ רחל בגלות המורה רחמים ולא לאה ואז יתיבשו המים מתפארת ישראל ממה שהיו, וזהו שהרמיזו בדבריהם יעקב מתבייש מן האבות ואין הכוונה לשון בושה ח"ו אלא מלה מהופכת הוא ופי' מתבייש מתייבש מלשון יבישות אלא שכסו הקדירה ולא גלו שמי הוא שיאמר שהוא לשון בושה הלא האבות הרשוהו לקחת אותם ואיך יתבייש מהם, ואברהם תתאה היה נאחז מאברהם עלאה וידע באמת שהאצילה הלילי"ת היא הגר החיצונית את מצרים שרו של ישמעאל זהו ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים שהחזיקו מבחוץ וידע אברהם הסוד ואמר כיון שאברהם עלאה ממשלתו על הסיג העליון א"כ צריך אני למשול בהגר המצרית ולצאת ממנה סיג ימין, והנה שרה אוהבת למשול אברהם בהגר המצרית המצר אותה ונתנה לו בלבב שלם, וראה והבן שאברהם הוא דוגמא העליונה ויצחק נאחז בפחד וידע שממנו יצא סיג שמאל שרו של עשו וגם האציל את הת"ת ואין שם כבישה וממשלה למשול שיצטרך לקחת אשה אחרת כי הוא עצמו דין וידע באמת שעשו הוא קש ויעקב הוא אש ויאכל האש את הקש וע"כ נשא אשה אחת, והקב"ה ראה שיצחק נאחז מהפחד ונתעברה אשתו שתי הפכים אש וקש וזהו שנרמז במלת אשת"ו גימ' א"ש וק"ש זהו בית יעקב אש ובית עשו לקש, ות"ת האציל את יסוד הוא להבה לקש ולכן יצא יוסף מיעקב והוא שנאמר ובית יוסף להבה, והנה אברהם ויצחק מוכרחים היו בכל אלה. ור' יוחנן אמר לא תוכל לעקור שם הגויות לגמרי כי לא יעקור ולא יפסיד אפי' שר אחד מע' שרים רק חלישות ויבשות יהיה בהם ותשוב הגבירות גבירות והשפחה שפחה שאם יעקר שום שר מע' שרים א"כ לא הנחת קיום בעולם וכל הגוים יחזרו להשתחוות לשם אלהינו, וא"כ אחר שנתגיירה זה נראה למפרע כי הם מכח ישראל אלא שלא נראה וא"כ קרינן בזה יש לו בנים וקיים פריה ורביה ולנחלה לפטור הבאים אחר שנתגייר, ויעקב שנשא ב' האחיות הדין עמו שהם בנות לבן הוא חסד עולם המים הרו וילדו חשך בנות שדרך שם עובר החושך ויעקב הוא המלך המושל בהם ובשפחותיהם שאם אין הדבר כן אין קיום בעולם וע"כ יעקב נשא ב' נשים לאה הוא הוד ורחל הוא העטרה לקץ הימין היא חוזרת אחר זכותן של ישראל וע"כ ויאהב יעקב את רחל מלאה וא"כ מה שעשה יעקב כדין עשה והותרה לו אף כי היו אחיות והם בנות לבן וליעקב לבדו הותרה ואין אדם רשאי לקחת ממנו דמיון להתיר לעצמו כי מיעקב יצא המלכות והוא הלוחם עם האויבים וצריך למשול בכל כח, ואין לומר א"כ מלך ישראל ישא שתי אחיות בכוונה זו כי לא ימצא שום מלך רחל ולאה אחיות ושהם בנות לבן כי יעקב לבד הוא המכיר, והיה ר"י אומר שהבנים שעשה בגיותו נחשבים לבנים כי ישובו להודות לה' וע"כ חולק בנחלה וגם בפריה ורביה בפי' שאם היה חולק בנחלה היה נראה דווקא משום שעשו חיצוני ומכר בכורתו וא"כ בכורה בחיצון והבא אחריהם כשנתגייר לאו בכור הוא דאית ליה בנים ונחשבים לבנים, אבל בפריה ורביה מודה ליה לר"ל דסתם גויה זונה, ואי אשמעינן בפריה ורביה הייתי סובר דווקא שם חולק ר"י משום דקיים שבת, ואע"ג דסתם גויה זונה זיל בתר רוב בעילות, אבל בנחלה אימא מודה ליה קמ"ל ר"י בפי' בשניהם שבני גויה נחשבים לבנים מטעם שאמרתי, וקמ"ל ר"ל בפי' בשניהם דלא חשיבו בנים מטעם שאמרתי, וכן הדבר בישיבה שכנגדם למעלה אלא שנימנו הכוחות ורבו עם ר"י והדין עמו, ומה שאמרו מי שלא היה לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה וכו' ומשבאתה לישראל ילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן ונושאים ונותנים ומעמידים המשנה שילדה מגר שהיה לו בנים בגיותו ונתגייר דקתני בכור לנחלה ומקשה לר"י להראות לו שעכ"פ בני הגוי אינם נחשבים לכלום ור"י ידע האמת ואמר אין הדבר כן שהתנא יאמר מה שאינו אמת והעמיד ר' יוחנן המשנה בישראל שלא היה לו בנים ולכן בכור לנחלה אבל גר שנתגייר הואיל והיה לו בנים אין לו בכור לנחלה עד שהראה לנו כי התנא אמר גיורת ושפחה לאפוקי מדר' יוסי הגלילי שאמר פטר רחם בבני ישראל בעינן ואין כן, רק הדבר הוא שאין לעקור פטר רחם מגויה כאשר אין לעקור שם הבנים מן הגוי כי עתידים להודות לשם יתברך והשם דן על העתיד ובן סורר ומורה יוכיח עד שרצה לסייע לר' יוסי הגלילי ממה ששנינו היו לו בנים בגיותו ונתגייר יש לו בכור לנחלה וקשיא לר"י ואמר מניה יליף ר"י הגלילי וכאן הוא הפך התנא ולכן אמר התנא גיורת ושפחה להודיע לר' יוסי הגלילי שאין לומד בטוב משם שלעולם לא נתבטל מן הגוי בני גיותו וגם פטר רחם באשה גויה, ומה שאמר רב אדא לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים אפי' שנתעברה מגוי שה' סלעים הניתנים לכהן מישראל כדי לתקן מקום הלוי ולמתקו, ובהיות הלוי עם הסלעים אין להוציאם מידו וכאשר נתעברה מגוי שהוסיף הגוי זוהמא כ"ש שהסלעים אינם יוצאים מיד הלויה וזהו אפי' למ"ד מזהמין את הולד בתר זוהמת הגוי אבל לענין פטר רחם מודה שנגרר אחרי אמו להפטר ולא להיות לוי לכל ענין כי לוי פסול נקרא אבל לענין אחר מזהמין ונגרר אחר הגוי וכאלו הוא גוי שבא להתגייר, והאומר בעלמא אין מזהמין את הולד אלא בתר אמו הולך בכל דבר סובר כך שטמא הבא מטהור טהור שזה הולד הוא זרע טמא ונטהר במעי אמו שכן הדבר הנכנס בפרדס מצד החיצון נטהר וע"כ מתקנאים לעולם האומות בישראל כי מכירים הטהרה אלא שאינם מודים וע"כ תמחה את זכר עמלק אשר שם בטחונם ואז יאמר יהו"ה אחד ושמו אחד, ומה שאמר מי שהיה לו בנים ונשא אשה שלא וכו' ונשאו ונתנו עד שעלה מבדיקת רבא כהנת שנתעברה מגוי נתחללה והיא זרה וחייב בפטר רחם הדין עמהם כי לא דמיא הלויה לכהנת הלויה דין ונתוסף לה דין לעולם היא לויה, אבל כהנת טהורה היא מבלי זוהמת דין הטיל בה זוהמא הרי היא זרה ממה שהיתה, וגם אין לומר זה הדין בכהן שכהן כל זמן שהוא עושה שלא כדין כעין זונה וגרושה וחללה וגויה, דע באמת שגם הוא נתחלל כל זמן שהוא עושה שלא כדין ושלא כמשפט העליון אבל אם שב מיד נטהר כבראשונה כי הוא הטהרה והמים הנובעים המטהרים כל טומאה ואין הדבר כן בכהנת שהיא נמשכת אחר הזרע שקבלה ליעשות זרה ובמקומו אבארהו בעזה"י שאין מן הענין, ומה שנחלקו בבן חלל שמת אביו כהן תוך ל' יום דחד מחייב מצד שלא זכה אביו בו הדין עמו כי כשמת הכהן ונפסק ממנו הכח מה פדיון יעשה, וא"ל כמ"ד דמצי לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה כי אמת הדבר אם היה בחיים אבל עתה אדרבא יפדה להחזיר הכח במקומו ע"י פדיונו, והאומר שפטור אמר הואיל וזה הבן נולד בימי אביו הכהן הוי ליה אילן שלא עשה פירות עדיין מ"מ זכה באילן ההוא וכיון שזכה זכה גם בפירות שיצאו מן האילן לאלף שנים, והנה מת הכהן וירשו בנו והכוונה זה הבן הואיל ואם היה אביו בכחו ובחיותו לא היה צריך לפדיון עכשיו שמת אינו צריך לפדיון כי יחזור הכהן להתחבר עם בנו ומי יודע אם ישוב בחלל ואפ"ה זכה החלל ונפדה ואין הדין עמו, דע לך רב חסדא בזה שמחייב לפדות להוריד החסדים כשמו, ורבה שאמר פטור אע"פ שאמר דזר הוא שמי יודע אם ישוב הכהן בחלל והנה רב"ה בגימטריא ז"ר ושבר דבריו מדברי התנא שאומר נתגיירה המעוברת בכור לכהן ואמאי לימא ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה, ורבה בר"ה השיב שאני גוי דלית ליה חייס בעבור שנתעברה מגוי בכור לכהן שהבן אינו רשאי להתייחס אחר אביו הגוי שא"כ אוהב צד החיצון אחרי שמתייחס שם ויוציאוהו, אבל בחלל בן כהן לא סבירא ליה לתנא שיפדה ואין הדבר כן מטעם שאמרתי אלא הוי בכור לכהן, ומה שאמרו מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים בכור לכהן ואפילו כפשוט אינו נוטל והבא אחריו אינו בכור לנחלה הדין עמהם כי יותר טוב שלא יטול חלק כלל ממה שיכנוס בספק גזל וחמס והדבר נוגע בפרד"ס, ואם עבר בזה עבר בארבעה ותחת ארבעה לא יוכל שאת והם גזל ע"ז גילוי עריות ושפיכת דמים כי אם האבות לא יתנו לו אינם נתפסים בספק הגזל משום שיש לכל א' טענה כדי לענות ספק בני ספק אינו בני ואת"ל בני אם אמר איש פלוני בני לא ירשני לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, ואם אמר נכסי לבני פלוני במתנה דבריו קיימין ומ"מ להסתלק מן הספק כדי שלא לקלקל התנאי שכתוב בתורה יחלוק נכסיו בתורת מתנה, ואם תשאל ממני דין אם עבר וחלקם בתורת נחלה אם יש לו לספק לבקש דין מפני שעבר על מה שכתוב בתורה ואז יאמר לו אביו ספק אתה וא"כ אין בדבריך כלום באיזה כח יכנוס הספק לקחת ספק גזל אם יאמר לו הספק בנך אני ספק איני בנך ואת"ל בנך יאמר לו אביו היפך, ואת"ל איני בנך שנמצא תיטול שלא כדין ותחת ארבע מי יוכל שאת, ואם יאמר לו בנו אתה רוצה ליטול ירושתי ונמצא שגם עליך יאמר ותחת ארבע מי יוכל שאת אם אביו בחיים יחלק במתנה ואם לאו יאמרו לו אחיו שתי טענות חדא שאנו אומרים לאו אחינו אתה, אתה אומר שאחינו אתה המוציא מחבירו ע"ה, ועוד יאמרו אנו וודאין ואתה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי, ואפי' חילק בנחלה דבריו קיימין אלא יסתלק מן הספק ויחלוק במתנה והבא אחריו אינו בכור לנחלה מזה הטעם כי שמא הוא אחיו ושמא אינו אחיו, והנה ספק כל דבריו כחרס והוודאי להיות בכור לנחלה יאמר עליו הספק שאינו רשאי להכניס בספק גזל וא"כ שרצתה התורה בזה למה אמרה יכיר ולא ספק, ראה והבן מה דינים ומשפטים יוצאים מפי חז"ל כולם מפי השכינה לזהר שלא לכנוס בשום ספק הנוגע למעלה, ע"כ: