ספר הפליאה/קנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה זרע עת ללדת מצד הנצח[עריכה]

זרע עת ללדת מצד הנצח אשר החסד מוליד שפע אל הנצח והנצח גלגול הנפשות שדרך שם יורדות, ועת למות מצד ההוד המקבל גזירות הפחד למות ר"ל לשלוח אשו הגדולה על העטרה ואז מסתלקים הרחמים וזהו עת למות, עת לטעת הנפשות הוא שנאמר כי האדם עץ השדה ר"ל האדם היא הת"ת עץ הוא היסוד השדה הוא העטרה ונוטעים הנפשות בעטרה באמצעות הנצח, והעטרה נטען בגופן הגשמיות זהו עת לטעת. ועת לעקור נטוע מארץ החיים ר"ל הנטוע בגוף האדם והוא הנפש ועוקרין אותה מארץ החיים שהיא העטרה ואין מניחין אותה במנוחה כשהנפש ההיא מלוכלכת בעון ואשמה, והעקירה מצד הפחד באמצעות ההוד: