ספר הפליאה/שלד
ד"ה זכור את יום השבת לקדשו לשבות בו[עריכה]
זכור את יום השבת לקדשו לשבות בו דכתיב כי בו שבת ולהורות ענין סוד השמטה ששתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב וכיון שכן הוא א"כ בכללו גם שביתת המועדים והם ראשון ושביעי של פסח ויום החמשים של ספירת העומר ובראשון של חודש השביעי וביום הכפורים וביום הראשון של חג ובשמיני שכל אלו הם דברים הרומזים בשביתת האלף השביעי, ובכלל השביתה הזאת הוא לקדש חדשים ולחשוב חדשים ושנים בב"ד שכל המועדים תלוים בו כ"ש שכל ששת ימי בראשית הם הספירות מתחדשים בחדשים וכיון שהשביתה זו היא משום השמיטות א"כ בסוף כל השמיטות מה הוא לכן בכללו לזכור שנת יובל ושמיטין, גם למנות מקצירת העומר עד יום החמשים כי מ"ט ימים אלו הם שני כל השמיטות והיום החמשים הוא יובל הגדול, ומאחר שאמר בזו המצוה שבת לה' אלהיך א"כ בכלל זה הדבר הוא להשמיט גם הקרקעות בשביעית שהוא כנגד אלף השביעי הנקרא שבת, ועל אלף הז' נאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, ובכללו ג"כ מצות שביתת שנת השביעית מעבודת הארץ ועבד עברי בשביעית יצא לחפשי והנרצע ביובל שנאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ולקדש שנת היובל ג"כ בשביתה וליתן גאולה בארץ בשנה הזאת שגם שנת היובל קרוי קדש שנאמר כי יובל היא קודש תהיה לכם ונאמר ושבתם איש אל אחוזתו ואומר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו ועוד ביובל תשוב השדה לאשר קנהו מאתו, ואפילו מאה אנשים שמכרו זה לזה ישוב השדה לאשר קנהו כי כן הדבר למעלה שהכל ישובו אל הבעל הראשון כן ישובו הכל אל הבעלים הראשונים. וראה שפעמים אחוזה ופעמים נחלה זהו הכל היה מן הסיבה הראשונה והכל ישוב שמה, גם מצות עשה לתקוע בשופר בתחלת שנת היובל כדרך שתוקעין בע"ש לקרב הכוחות כי זהו כמו זה ראה האיך כאן מצות עשה מלאוין. ובכלל זכור את יום השבת. שלא לעבוד אדמה בשביעית שלא לקצור ספיחים בשביעית ולא לבצור פירות האילן בשביעית. ולא לעבוד בשנת היובל בין אדמה בין אילן שלא לקצור ספיחי יובל ולא לאסוף פירות יובל ולא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות. ולא למנוע להלוות לעני מפני השמיטה, ולא יתבע הלוואה שעבר עליה שמיטה לפי שעבד לוה לאיש מלוה ובשנה זו העבד יוצא לחפשי ולכך היא מ"ע את הנכרי תגוש לפי שאינו יוצא בשש לחפשי, וכל אלו נכללים בכלל יום השביעי שבת לה' אלהיך שהוא רומז ליום השביעי הנקרא יום שכולו שבת. ולא לחרוש בשור וחמור נרמז בלא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ושורך וחמורך, ובכלל לא תעשה כל מלאכה שלא לילך חוץ לתחום בשבת, ולא לענוש בשבת, ובכלל כי ששת ימים שלא לזרוע כלאים או זרעים בכרם ולא להרביע בהמה מין שלא במינו לפי שבכל מעשה בראשית נאמר למינהו, והסוד שלא לעכב ולא לערבב הכחות המגדילים הצמחים להיות יונקים מין שלא במינו וזהו את מצותי תשמרו דברים שחקקתי לך מששת ימי בראשית: