ספר הפליאה/שיא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה[עריכה]

ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. א"ל ר' מאי ויבן יאמר ויברא או ויצר או ויעש, א"ל בני זו האשה היא משלמת הבנין ע"כ אמר ויבן כלומר כבר נשלם סדר הבנין. את הצלע הוא הצד הקשה, וע"כ תביר במלת הצלע כי מתוך הקושי נשברת. אש"ר הוא שגזר ונלקח הצלע מן האדם, לאשה נפתח הל' בפת"ח וגם נטעם באתנ"ח כי בעת האשה א' הן שבא מקום להשפיע האדם כי העולם אינו ראוי לקבל ממנו והיא עשויה פתוח לקבל בהכרח, ואחר שנאצלה ממנו ונעשו שנים חזר והביאה אצלו ונעשה אחד, ועתה יש לך לשמוע פעמים הם שני גופים ופעמים הם גוף אחד: