ספר הפליאה/רצג
ד"ה ואד יעלה מן הארץ והשקה[עריכה]
ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה ראה והבן כמה אוהבת ומשתוקקת הנקבה את הזכר, ואד היא העטרה ומתאוה לעלות אל האור הגנוז כענין ישקני מנשיקות פיהו, ואח"כ והשקה את כל פני האדמה ר"ל את כל פנים האדומים מצד הפחד. וראה והבן מה מעלה יש לו לזכר מן הנקבה לענין השפעה, א"ל שומו שמים על זאת ומי יכול לסבול ולשמוע הלא כשאמר ואד יעלה מן הארץ משמע שהוא אד הוא דבר אחר מן הארץ שמא תאמר הוא הוא יאמר והארץ יעלה, א"ל הרי כאן שני ענינים הא"ד הוא היחוד, ואד הוא תפלת העטרה והתפלה הוא היחוד, ומלת ואד בגימ' א"י ועולה ומבקש ברכה ויורד ומשקה את הפנים האדומים, וכל זה כשתפלת הארץ הגשמי ויחודה עולה למעלה אז האד העליון עולה למעלה כעין עשן הקרבן ועל ידי זה עושים שלום למעלה ומתחברים זה עם זה והשלימו כל דבר זה, ואלו לא עשו התעוררות למטה כנסת ישראל אינה מתעוררת לקבל מלמעלה א"כ במעשה התחתונים נשלמו למעלה, א"ל ר' יכתוב אד יעלה מן הארץ והשקה את האדמה מאי את כל פני האדמה, לומר לך א"ת הוא פני כ"ל שהוא היסוד ונקראת האדמה: