ספר הפליאה/קעד
ד"ה בצלמנו כדמותנו אמר לו ומה דמות תערכו[עריכה]
בצלמנו כדמותנו א"ל ומה דמות תערכו, א"ל בני הבינה אמרה לחכמה להאציל האדם הוא הת"ת ולהיות רוחני מבלי מושג בצלמינו כדמותינו למלוך בתחתונים ולשלשל אדם הגשמי עם ראש וידים ושדרה ושוקיים ומעור ועטרה וכל זה דמיון לסבת העליונים שהראש בו חיך ולשון, והנה כתר חכמה בינה וזרועות הם חסד ופחד ימין ושמאל חוט השדרה הם המכריעים השוקיים נצח והוד ועטרה בכללם, א"ל בני אמר לי אבי ז' צורות קדושות יש לו להב"ה וכולם באדם שנאמר בצלם אלהים ברא אותו וכתיב זכר ונקבה בראם ואלו הן הז' צורות יד ימין ושמאל שוק ימין ושמאל גוף וברית הרי ו' ואשתו דכתיב ודבק באשתו והיו לבשר אחד הרי ז' צורות, א"ל ר' ולמה האציל הקב"ה ט' ספירות בדמיון זכרים וא' בדמיון נקבה, א"ל גם הנקבה היתה בכללם זכר וחטא אדה"ר והוציאה מן הזכרים ועשאה נקבה. כי עולם השפל אחר שנולדו מאיש חוטא הדין נותן שלא ישתמשו עם הזכרים רק הנקבה תהיה משמשם והכל סימן ודמיון לעליונים הוא שנאמר ומבשרי אחזה אלוה, ודע בני שהעלה הראשונה האצילה עשר ספירות והוא נשמה למדותיו וממנו חיותם ופעולותיו על ידיהם כעין הנשמה שהאברים עושים פעולתה. וראה והבן כי כל הנמצאות וכל הויות העליונים הם כענין זה וכל א' נשמה לחברתה עד הנשמה העליונה מכולם הנקראת נשמה לנשמות. וכל הספירות הם מוח של גן היא כ"י כי אליה מריקים הכל הטוב והרע, וכמה קליפין יש למוח העליון שהוא מוח על כל המוחים, וכל העולם למעלה ולמטה כה"ג שהעלה ראשונה הוא מוח המוחות נהורא עלאה וכל הספירות כולם הם בתוכם ונמצא קליפה עלאה בכולם. ודע והבן שהעלה הראשונה הוא אור פנימי אין לו שיעור לזכות ודקות ונקיות שלו והאציל ג' רוחניות זה מזה וזה מזה המאציל הוא המוח והנאצל נקרא קליפה. וראה והבן שהעליונה נשמה לאשר למטה הימנו והתחתונה מלבוש למי שלמעלה ממנו. א"ל ר' ולמה לא נברא האדם בצלם שד"י או ביו"ד ה"א רק בצלם אלהים, א"ל אלהים הוא מלה משותפת והם שתי תיבות מא"ל י"ה ומא"ל הוא הגוף שאם תהפכהו הוא אלם וי"ה היא הנפש המניעה את הגוף וזהו מי ישום אלם ר"ל הבינה אינה נותנת כח לעטרה ונשאר אלם והוא כענין נאלמתי דומיה החשתי מטוב, כי בהסתלק הטוב הגנוז ישאר אלם וזהו ג"כ ביעקב הוא ת"ת ישראל הנקרא אמת אשר כחו וחיותו מן הא' ובהסתלק הא' אהי'ה ישאר מיעקב איש תם אם תהפכהו הוא מ"ת, וכאשר תצרף הא' עם תם הוא אמת זהו תתן אמת ליעקב, ואחרי שאדם נברא בדמות זה השם הוא אלהים א"כ בהסתלק האדם מן הגוף ישאר מת ר"ל אדם נקרא נפש היורדת לו מן השמים והגוף הוא בשר אדם. וזהו שאמר אבי ז"ל בשם אליהו ז"ל שהגוף נקרא לבוש אדם, וזהו שאמרו רז"ל כי ישראל נקרא אדם על שנפשו יורדה לו מאדם אבל עכו"ם שנפשם באה להם מכוחות הטומאה נקראים חזיר וא"כ בשר ודם של גוי הוא גוף והנפש הוא החזיר. א"ל ר' והלא דהע"ה אמר טוב לחסות בד' מבטוח באדם והוא אדם חיצוני, א"ל אדם חיצוני נקרא אדם פנימי לא נקרא, ואדם חיצוני נקרא חזיר מטעם שעתידין לחזור ולהודות שהשם הוא אחד ולו הכח והממשלה נמצא שאדם דוגמת אלהים הוא וע"כ אמר ויברא אלהים ולא אמר שדי או שם אחר. וראה והבן שצלם ודמות הם זכר ונקבה אלה הם ד"ו פרצופים. והכוונה שהבינה אמרה לחכמה נעשה אדם הוא הצלם והדמות שכן צלם עולה יהו"ה ור"ל י' פעמי' ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' עולה בגי' צלם. ודמות היא עטרה והנה צלם מדת הרחמים ודמות מדה"ד. א"ל ר' סדר המאמר קשה לי מה פירוש יש במלת בצלמינו כדמותינו כי היה די לומר נעשה אדם בצלם ובדמות, א"ל א"כ צריכים אנו לחזור בשלשים ושתים נתיבות לבאר כל א' וא' במקומו ואומר, דע כי יש נמצא ועליו אל תדבר והוא המציא מצוי אחד והוא התחלה וראשית כל הנמצאים. וכל הנמצאים מכתר עליון ולמטה וכולם לא נמצאו רק מאמיתת מציאותו ואינו עובר כדין בני חילוף ולא בדין הויה והפסד, כי הוא ראשית כל המציאות והכתר המציא מצוי אחד והיא חכמה והי' רומז בשניהם קוץ הי' בכתר והי' בחכמה, ונקרא הי' הרומז בחכמה גולם הוא שנאמר גלמי ראו עיניך ר"ל גולם מבלי צורה וכל גולם מוכן לקבל כל הצורות זהו גלמ"י ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ר"ל ספרך ספר ספר ספור כי החכמה כשהי' בה יכתב ויצויר כל מעשה עליונים ותחתונים, ימים יצרו ולא אחד בהם הו' ימי המעשה מן הבינה ולמטה (והם) חסד גבורה ות"ת ונצח והוד ויסוד והוא שאמר דהע"ה לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ הרי ו' שמות שכ"א מאלו ו' שמות פעל מלאכים ליום א' וכן כולם ולא אחד בהם, ולה כתיב בה' וקרינן בא' ר"ל ולא אחד כי אם אחד בהם וממני יבוא הכל ועל ידו יעשה הכל. ולפיכך אמר בהם ולא אמר מהם. א"ל ר' והלא המציא הכתר את החכמה, א"ל בני כל היצורים כילם הוא במחשבה הוא הכתר, והמציא החכמה ועשאו יוצר, והחכמה נקראת בראשית הוא שנאמר בראשית ברא. כי החכמה הוא הפועל והוא הוא הצורה וע"כ נקראו כל הכחות המצויירות בחכמה בשם אלהים כי בו נצטיירו כל הכחות ל"ב נתיבות, ועל כל נתיב ונתיב אמר אלהים ואלו הם. א בראשית ברא אלהים. ב ורוח אלהים מרחפת. ג ויאמר אלהים יהי אור. ד וירא אלהים את האור. ה ויבדל אלהים בין האור. ו ויקרא אלהים לאור יום. ז ויאמר אלהים יהי רקיע. ח ויעש אלהים את הרקיע ט ויקרא אלהים לרקיע שמים. י ויאמר אלהים יקוו המים. יא ויקרא אלהים ליבשה ארץ. יב וירא אלהים כי טוב. יג ויאמר אלהים תדשא הארץ. יד וירא אלהים כי טוב. טו ויאמר אלהים יהי מאורת. טז ויעש אלהים את שני המאורות. יז ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. יח וירא אלהים כי טוב. יט ויאמר אלהים ישרצו המים. כ ויברא אלהים את התנינים. כא וירא אלהים כי טוב. כב ויברך אותם אלהים. כג ויאמר אלהים תוצא הארץ. כד ויעש אלהים את חית הארץ. כה וירא אלהים כי טוב. כו ויאמר אלהים נעשה אדם. כז ויברא אלהים את האדם. כח בצלם אלהים ברא אותו. כט ויברך אותם אלהים. ל ויאמר להם אלהים פרו ורבו. לא ויאמר אלהים הנה נתתי לכם. לב וירא אלהים את כל אשר עשה. אלו הם ל"ב נתיבות החכמה שכל אלהים נצטייר בחכמתו והזהר מאד בנפשך באמרי כי כל אלהים נצטייר בחכמתו שלא לעלות בדעתך שיש כח נפשי בעלת העלות חס וחלילה וכל מי שיעלה בדעתו לומר דבר מכל אלה אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו ועוד ר"ל ולא אחד בהם זהו כתר עליון שנקרא אהיה התחלתו בא'. ועתה בני הואיל והתחלתי אפרשם ואשלים מענה א' מספר איוב ובה יתבארו כל הל"ב נתיבות וסוד היצירה וסוד הנ' שערי בינה כולם יתבארו כאו"א בעניינו ובמניינו ודע שכל אחד יתפרש על ג' דרכים. א' בעולם. ב' בשנה. ג' בנפש. ודע כי עלת העלות יתחייב ממנו שכל הפשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עלתו דבר אלא שזה עלה וזה עלול וזה השכל השכיל את עצמו ואת עלתו. ועתה תראה ותבין כל ל"ב נתיבות עם חמשים שערי בינה כולם סדורים זה אחר זה ואלו הן. א איפה היית ביסדי ארץ. ב מי שם ממדיה כי תדע. ג או מי נטה עליה קו. ד על מה אדניה הטבעו. ה או מי ירה אבן פינתה. ו המימיך צוית בקר. ז ידעת שחר מקומה. ח הבאת עד נבכי ים. ט ובחקר תהום התהלכת. י הנגלו לך שערי מות. יא ושערי צלמות תראה. יב איזה דרך ישכון אור. יג וחשך איזה מקומו. יד הבאת אל אוצרי שלג. טו ואוצרת ברד תראה. טז איזה דרך יחלק אור. יז מי פלג לשטף תעלה. יח ודרך לחזיז קולות. יט היש למטר אב. כ או מי הוליד אגלי טל. כא מבטן מי יצא הקרח. כב וכפור שמים מי ילדו. כג התקשר מעדנות כימה. כד מושכות כסיל תפתח. כה התוציא מזרות בעתו. כו ועיש על בניה תנחם. כז הידעת חוקת שמים. כח התרם לעב קולך. כט התשלח ברקים וילכו. ל מי שת בטוחות חכמה. לא או מי נתן לשכוי בינה. לב מי יספר שחקים בחכמה. לג ונבלי שמים מי ישכיב. לד התצוד ללביא טרף. לה וחית כפירים תמלא. לו מי יכין לעורב צידה. לז הידעת עת לדת יעלי סלע. לח וחולל אילות תשמור. לט מי שלח פרא חפשי. מ מוסרת ערוד מי פתח. מא היאבה ראם עבדיך. מב התקשר ראם בתלם עבותו. מג התבטח בו. מד התאמין בו. מה כנף רננים נעלסה. מו התתן לסוס גבורה מז התלביש צווארו רעמה. מח התרעישנו כארבה. מט המבינתך יאבר נץ. נ אם על פיך יגביה נשר: