ספר הפליאה/קנב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה אמר לו אדונינו אלו השבע כפולות[עריכה]



אמר לו אדונינו אלו השבע כפולות מה יסודן ועקרן, א"ל חיים ושלום וחכמה וחן ועושר וזרע וממשלה. א"ל אדונינו מאין החיים נמשכים, א"ל ממקור החיים והוא חיי כל חי והוא חי העולמים וממנו חיי הספירות וכל מיניהם וממנו חיי הרקיעים והשמים והארץ הם הד"ו פרצופים, ובעבור שהארץ מפרנסת שלמטה הימנה נקראת גם היא ארץ החיים ר"ל ארץ של מקור החיים, וממקור החיים חיי הדומם והצומח והחי והמדבר והמלאך ומים חיים וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו. א"ל אדונינו א"כ תמורת חיים שהוא המות מאין, ר"ל ממנו שערי המות ושערי צלמות. ועל החיים ועל המות אמר שלמה המלך ע"ה עת לפרוץ ועת לבנות שמשלים שמיטה אחת, וזהו לפרוץ ובונה שמיטה אחרת וזהו לבנות, א"ל אמת לבנות ולפרוץ הם השמיטות וחידושם. עת להרוג ועת לרפוא מה תאמר, א"ל ההריגה הוא השחתת הכלי המקבל החיים והיא השמיטה העוברת, ולרפוא הוא תיקון הכלי המקבל החיים והיא השמיטה אשר היא באה אחר השמיטה העוברת, ומקור חיים נתן כח וחיים לבינה וכל חיי כל חי נמשך מכח הבינה כי היא אלהים חיים ומלך עולם ר"ל אלהים של חיים ומלך על הת"ת הנקרא עולם, ומלך על החסד הנקרא ג"כ עולם: