ספר הפיות הכחול/ארבעים השודדים
תורגם על ידי עופר ולדמן בתאריך ה-04.11.2025 מתוך התרגום של ויולט האנט לסיפור מסיפורי אלף לילה ולילה.[1]
ארבעים השודדים
[עריכה]בעיר בפרס חיו שני אחים, לאחד קראו קאסים ולשני עלי באבא. קאסים היה נשוי לאישה עשירה וחי חיי שפע בעוד עלי באבא נאלץ לחטוב עצים ביערות הסמוכים ולמכור אותם בעיר על מנת לפרנס את אשתו וילדיו. יום אחד, כשהיה עלי באבא ביער, ראה קבוצה של אנשים רכובים על סוסים מתקרבים אליו בענן אבק. הוא חשש שמדובר בשודדים ולכן טיפס על עץ כדי להיות במקום בטוח. כשהגיעו למקום בו היה הם ירדו מן הסוסים, התירו להם את הרסן וקשרו אותם לעצים. עלי באבא ספר שם ארבעים אנשים. האיש המהודר ביותר מביניהם, שנראה היה לעלי באבא כמנהיגם, התקדם בין כמה שיחים ואמר: "שומשום, היפתח!". הוא אמר זאת כל כך ברור שעלי באבא הצליח לשמוע. דלת נפתחה בסלעים, והמנהיג הכניס את האנשים ואז נכנס אחריהם, והדלת נסגרה מעצמה. הם נשארו בפנים זמן מה, ועלי באבא שפחד שהם יבואו ויתפסו אותו, נאלץ לחכות בסבלנות על העץ. לבסוף נפתחה שוב הדלת וארבעים השודדים יצאו. המנהיג שנכנס אחרון יצא ראשון, וכולם עברו מולו. אז הוא סגר את הדלת באמרו: "שומשום, היסגר!" והאנשים הידקו את הרסן של הסוסים ועלו עליהם, ועם המנהיג בראש חזרו למקום ממנו באו.
עלי באבא ירד וניגש לדלת שהיתה מוחבאת בין השיחים. הוא קרא: "שומשום היפתח!" והדלת נפתחה. עלי באבא ציפה למקום חשוך ועלוב, אך הופתע למצוא מקום גדול ומואר היטב, שנחצב ביד אדם לצורת כספת אליה נכנס אור מפתח בתקרה. הוא ראה חבילות שופעות של משי למסחר, בדי ריקמה מונחים זה על גבי זה, כסף וזהב בערימות ומטבעות בארנקי עור. הוא נכנס פנימה והדלת נסגרה מאחוריו. הוא לא העיף מבט בכסף, אלא הוציא כמה שקי זהב שהוא חשב שהפרדות שלו, ששוטטו בחוץ, יוכלו לסחוב, הניח על גב הפרדות והסתיר את הכל בענפים. אז סגר את הדלת באמצעות "שומשום היסגר!" והלך לביתו.
הוא הכניס את הפרדות שלו לחצר, סגר את השערים, לקח את שקי הכסף אל אשתו ורוקן אותם לפניה. הוא ביקש ממנה לשמור את הדבר בסוד והלך לקבור את הזהב. "תן לי קודם לשקול אותו" אמרה אשתו, "אלך לשאול מאזניים ממישהו בזמן שאתה תחפור את הבור." והיא רצה אל אשתו של קאסים ושאלה ממנה מאזניים. אחותה[2] ידעה שעלי באבא עני והיתה סקרנית לגבי סוג התבואה שאשתו רצתה לשקול, אז היא מרחה במיומנות קצת שומן בתחתית המשקל. אשתו של עלי באבא חזרה הביתה, הניחה את המשקל על ערימת הזהב, ומילאה ורוקנה אותו פעמים רבות בהנאה. אז לקחה אותו בחזרה לאחותה מבלי לשים לב שפיסה של זהב נדבקה אליה שאשתו של קאסים הבחינה בה ברגע שסובבה את גבה. סקרנותה גברה והיא אמרה לקאסים כששב הביתה: "קאסים, אחיך עשיר ממך. הוא לא סופר את כספו אלא שוקל אותו." הוא ביקש שתפרש את דברי החידה, והיא הראתה לו פיסת זהב ואמרה לו היכן מצאה אותה. קנאתו של קאסים גברה כל כך שהוא לא הצליח לישון, ולמחרת עוד לפני הזריחה הוא הלך אל אחיו. "עלי באבא," אמר והראה לו את פיסת הזהב, "אתה מעמיד פני עני אבל שוקל זהב?" עלי באבא הבין שבגלל כסילותה של אשתו גילו קאסים ואשתו את סודם, והוא התוודה על הכל והציע לקאסים חלק מהרכוש. "לא חשבתי אחרת," אמר קאסים, "אבל אני רוצה לדעת היכן נמצא האוצר, אחרת אחשוף הכל, ואתה תאבד את הכל." עלי באבא לא פחד, אך מתוך נחמדות סיפר לו היכן המערה ומה הסיסמה שהשתמשו בה. קאסים עזב את עלי באבא והתכוון להקדים אותו ולקחת את האוצר לעצמו. למחרת הוא קם מוקדם בבוקר ויצא לדרך עם עשר פרדות שנשאו תיבות גדולות. תוך זמן קצר מצא את המקום ואת הדלת בסלע. הוא קרא "שומשום היפתח!" והדלת נפתחה ונסגרה מאחוריו. הוא יכל להביט באוצרות יום שלם, ועדיין הוא מיהר לאסוף כמה שיכל. כשכבר היה מוכן לצאת, מחשבתו היתה עסוקה כל כך בעושרו שהוא לא הצליח לזכור מה צריך להגיד. במקום להגיד "שומשום" הוא אמר "קצח היפתח!" והדלת נותרה נעולה. הוא השתמש בשמות של כמה דגנים אחרים, כולם חוץ מהנכון, והדלת נותרה כפי שהיתה. הוא נעשה כל כך מפוחד מהסכנה שארבה לו שהמילה פרחה מזכרונו כאילו מעולם לא שמע אותה.
אחרי הצהריים חזרו השודדים למערה שלהם וראו את הפרדות של קאסים משוטטות עם התיבות הגדולות על גבן. הם נדרכו, שלפו את חרבותיהם והתקרבו לדלת, שנפתחה כאשר המנהיג אמר "שומשום היפתח!". קאסים שמע את נקישות פרסות הסוסים שלהם והחליט להציל את חייו ויהי מה, וכשהדלת נפתחה הוא זינק החוצה, ובדרכו הפיל את מנהיג השודדים. אך מאמציו היו לשווא, כי בתוך זמן קצר הרגו אותו השודדים בחרבותיהם. כשנכנסו למערה ראו את כל השקים מוכנים לאיסוף ולא הצליחו להבין איך הצליח מישהו להיכנס למערה מבלי לדעת את הסיסמה הסודית. הם ביתרו את גופתו של קאסים לארבעה חלקים, מיסמרו אותם אל קיר המערה מבפנים כדי להפחיד את כל מי שיעיז להיכנס, ויצאו לחפש אוצרות נוספים.
כשירד הלילה החלה אשתו של קאסים לחוש חוסר נוחות, והיא רצה אל גיסה וסיפרה לו שבעלה נעלם. עלי באבא עשה כמיטב יכולתו כדי לנחם אותה ויצא אל היער לחפש את קאסים. כשנכנס למערה, הדבר הראשון שראה היה גופתו של אחיו. כולו אחוז אימה הניח את הגופה על אחת הפרדות שלו, ועל שתי האחרות העמיס זהב וכסף, את שניהם כיסה בענפים וכך שב לביתו.
את שתי הפרדות עמוסות הזהב הוביל לחצר שלו, ואת השלישית הוביל לחצרו של קאסים. את הדלת פתחה המשרתת מורג'יאנה, אותה הכיר כאמיצה וערמומית. הוא פרק את המטען מהפרדה ואמר לה: "זו גופתו של אדונך. הוא נרצח, אך עלינו לקבור אותו כאילו מת במיטתו. אני עוד אדבר איתך על זה, אבל כרגע אמרי לגבירתך שהגעתי." כשלאשתו של קאסים נודע על מותו היא פרצה בבכי ויללות, אך עלי באבא הציע לה לעבור לגור איתו ועם אשתו אם תבטיח לשמוע לעצתו ולהשאיר הכל למורג'יאנה. היא הסכימה וניגבה את עיניה.
בינתיים חיפשה מורגי'אנה רוקח, וביקשה ממנו גלולות. "האדון המסכן שלי," אמרה "לא יכול לאכול או לדבר, ואף אחד לא יודע מה פגע בו." היא לקחה את הגלולות, ולמחרת שבה בוכה וביקשה תרופה שניתנת רק לאלו הנמצאים על סף מוות. כך קרה שבערב אף אחד לא הופתע לשמוע את זעקות השבר והבכי של אשתו של קאסים ושל מורגי'אנה, שהודיעו לכולם שהוא מת. למחרת הלכה מורג'יאנה לסנדלר שישב ליד שערי העיר ופתח את הדוכן שלו מוקדם. היא הניחה פיסת זהב בידו וביקשה שיבוא אחריה עם המחט והחוט שלו. היא קשרה את עיניו במטפחת ולקחה אותו לחדר בו היתה הגופה, שם הסירה את המתפחת וביקשה ממנו לתפור בחזרה את ארבעת חלקי הגופה. כשסיים כיסתה שוב את עיניו והובילה אותו לביתו. הם קברו את קאסים, ומורג'יאנה שפחתו הלכה אחריו אל הקבר, בוכה ותולשת את שיערה, בעוד אשתו של קאסים נשארה בבית ממררת בבכי. למחרת היא עברה לגור בביתו של עלי באבא. והוא נתן את החנות של קאסים לבנו הבכור.
כששבו ארבעים השודדים למערה הם הופתעו מאוד כשלא מצאו את גופתו של קאסים וכמה משקי הזהב שלהם. "גילו אותנו" אמר המנהיג "עלינו לגלות מי הוא זה שיודע את הסיסמה. נראה ששני אנשים ידעו אותה. את האחד הרגנו, עכשיו נשאר לנו למצוא את השני. לכן מישהו מכם, כזה שניחן באומץ וערמומיות, צריך ללכת אל העיר לבוש כנווד, ולגלות את מי הרגנו והאם אנשים מדברים על הדרך המוזרה שבה הוא מת. אם השליח ייכשל, הוא ישלם בחייו כדי שלא יבגוד. אחד השודדים צעד קדימה והציע את עצמו למשימה, והאחרים שיבחו אותו על האומץ. הוא התחפש ונכנס לעיר בבוקר, ממש ליד הדוכן של באבא מוסטאפה. השודד בירך אותו לשלום ואמר: "איש ישר, איך אתה מצליח בגילך לראות את התפר?" "אני אמנם זקן" ענה הסנדלר, "אך יש לי עיניים מאוד טובות, האמן לי, אפילו תפרתי גופה במקום שהיה בו פחות אור מאשר כאן." השודד לא האמין למזלו הטוב, נתן לו פיסת זהב וביקש שיראה לו את הבית בו תפר את הגופה. בתחילה סירב מוסטאפה ואמר שכיסו את עיניו, אך כשהשודד נתן לו פיסת זהב נוספת הוא החל לחשוב שאולי הוא יוכל לזכור את הפניות אם עיניו יכוסו כמקודם. הדבר אכן הצליח, והשודד לעיתים הוביל אותו ולעיתים הלך בעקבותיו עד שהגיעו אל מול ביתו של קאסים. השודד המרוצה סימן את הדלת עם גיר, נפרד לשלום מבאבא מוסטאפה וחזר אל היער. בינתיים מורג'יאנה שמה לב לסימון שעשה השודד וניחשה מיד מה הוא זומם. היא השיגה חתיכת גיר וסימנה שתיים או שלוש דלתות מכל צד של הבית מבלי להגיד לאדוניה.
הגנב סיפר לחבריו על מה שגילה והמנהיג הודה לו וביקש שיראה לו את הבית שסימן. כשהגיעו אליו גילו שחמישה-שישה בתים נוספים סומנו גם הם. השודד שהוביל אותם היה כל כך המום שלא ידע מה לומר, וכשהם חזרו ערפו את ראשו מיד בשל כשלונו. אז הם שלחו שודד נוסף שהתידד גם הוא עם באבא מוסטאפה וסימן את הבית בגיר אדום. אך מורג'יאנה שוב היתה חכמה מדי בשבילם וגם השליח השני הוצא להורג. בשלב הזה החליט המנהיג ללכת בעצמו, אך הוא היה חכם מן האחרים ולא סימן את הבית אלא הביט בו היטב עד שזכר אותו ולא יכל לטעות בו. הוא חזר והורה לאנשיו ללכת לכפרים באיזור ולקנות תשע עשרה פרדות ושלושים ושמונה נאדות עור, כולם ריקים, חוץ מאחד שהיה מלא בשמן. המנהיג הכניס כל אחד מאנשיו, חמוש כולו, לתוך נאד, ומרח את הנאדות מבחוץ בשמן מן הנאד המלא. אז העמיס על הפרדות שלושים ושבעה שודדים בתוך נאדות, ואת הנאד המלא בשמן, והגיע לעיר עם שקיעת החמה. המנהיג עצר את הפרדות שלו לפני ביתו של עלי באבא ואמר שעלי באבא שישב בחוץ בקור רוח: "הבאתי שמן ממרחק כדי למכור בשוק מחר, אבל עכשיו מאוחר ואני לא יודע איפה אוכל ללון בלילה, אולי תוכל לעשות לי טובה ולקבל אותי לביתך?" למרות שעלי באבא ראה כבר את מנהיג השודדים ביער הוא לא זיהה אותו בתחפושת סוחר השמן. לכן בירך אותו פתח את השערים לפרדות שלו והלך אל מורג'יאנה כדי שתכין מיטה וארוחת ערב לאורח. הוא הביא את הזר אל חדר האורחים, ואחרי שאכלו ארוחת ערב הלך שוב לדבר אם מורג'יאנה במטבח בעוד שהמפקד הלך לחצר בתואנה שהוא רוצה להציץ בפרדות שלו, אך למעשה רצה להורות לאנשין מה לעשות. החל מהנאד הראשון ועד האחרון הוא אמר לכל אחד מאנשיו: "ברגע שאזרוק כמה אבנים מחלון החדר בו אלון, עליכם לקרוע את הנאדות בסכין ולצאת, ואני מיד אצטרף אליכם." הוא חזר אל הבית ומורגיאנה הובילה אותו אל חדרו. אז ביקשה מעבדאללה, משרת נוסף, להדליק אש מתחת לסיר כדי להכין מרק לאדון, שהלך למיטתו. בינתיים כבתה המנורה שלה ולא נשאר שמן בבית. "אל תדאגי," אמר עבדאללה, "צאי החוצה וקחי קצת שמן מן הנאדות." מורג'יאנה הודתה לו על העצה, לקחה את כד השמן ויצאה אל החצר. כשניגשה אל הנאד הראשון שאל השודד שבפנים בלחש: "עכשיו?"
כל שפחה שאינה מורג'יאנה, אם היתה מוצאת איש בנאד במקום השמן שחיפשה, היתה צורחת ומעוררת מהומה. אך היא ידעה על הסכנה שמרחפת על ראש אדונה, חשבה על תכנית וענתה בלחש: "עדיין לא, עוד מעט." היא עברה בין כל הנאדות ונתנה לכולם את אותה התשובה עד שהגיעה לנאד השמן. עכשיו הבינה שהאדון, שרצה לארח סוחר שמן, למעשה הכניס שלושים ושמונה שודדים לביתו. היא מילאה את כד השמן שלה, חזרה למטבח, הדליקה את המנורה, חזרה לנאד השמן ומילאה סיר גדול בשמן. כשהשמן רתח היא הלכה ושפכה לכל נאד כמות שמן שהספיקה בשביל לחנוק ולהרוג את השודד שבפנים. כשסיימה את מעשיה האמיצים היא חזרה למטבח, כיבתה את האש ואת המנורה וחיכתה לראות מה יקרה.
בתוך רבע שעה התעורר מנהיג השודדים, קם ופתח את החלון. כשראה שהכל שקט הוא זרק למטה כמה חלוקי נחל קטנים שפגעו בנאדות. הוא הקשיב, אך כשאף אחד מאנשיו לא הראה סימני תנועה הוא נעשה עצבני וירד אל החצר. הוא הלך אל הנאד הראשון ואמר "נרדמת?" אך אז הריח את ריח השמן המחומם והבין שמזימתו לרצוח את עלי באבא ואת בני ביתו נתגלתה. הוא גילה שכל הכנופיה מתה, וכשמצא שחסר שמן בנאד האחרון הבין כיצד נעשה הדבר. אז הוא שבר מנעול של דלת שהובילה לגן, טיפס על כמה חומות וברח משם. מורג'יאנה שמעה וראתה את הכל, שמחה על הצלחתה, נכנסה למיטה ונרדמה.
כשעלה הבוקר קם עלי באבא, וכשראה שכל נאדות השמן עדיין שם שאל מדוע הסוחר לא הלך ולקח עמו את הפרדות שלו. מורג'יאנה ביקשה שיסתכל בנאד הראשון ויבדוק אם יש שם שמן. הוא הביט, ראה שם איש ונרתע בבהלה. "אל דאגה," אמרה מורג'יאנה, "הוא לא יפגע בך, הוא מת." לאחר שעלי באבא התעשת, שאל אותה מה קרה לסוחר. "סוחר?" השיבה, "הוא סוחר כמו שאני סוחר." והיא סיפרה לו את כל הסיפור והבהירה לו שזו היתה מזימה של השודדים מן היער, מהם נשארו שלושה בלבד, ושסימני הגיר הלבנים והאדומים היו קשורים לכך. עלי באבא שיחרר מיד את מורג'יאנה מעבדותה ואמר שהוא חב לה את חייו. הם קברו את הגופות בגהו של עלי באבא, ואת הפרדות מכרו עבדיו בשוק.
המנהיג חזר למערה המבודדת שלו, שעכשיו ללא חבריו נראתה לו מפחידה, והוא החליט לנקום את מותם ולהרוג את עלי באבא. הוא התחפש בקפידה והלך אל העיר שם השתכן בפונדק. הוא עשה מסעות רבים אל היער והביא עושר רב של סחורות ופשתן איכותי, ופתח חנות מול זו של בנו של עלי באבא.
הוא קרא לעצמו קוג'יה חסן, ומאחר שהיה בעל נימוסים ולבוש היטב התידד עד מהרה עם בנו של עלי באבא, ודרכו גם עם עלי באבא. הוא הרבה להשמין את עלי באבא לסעוד עמו , ועלי באבא רצה לגמול לו על החביבות ולפיכך הזמין אותו לביתו וקיבל אותו בחיוך ובתודה על חביבותו כלפי בנו. כשעמד הרוכל לעזוב עצר אותו עלי באבא ואמר: "מה החיפזון, אדוני? לא תישאר לסעוד איתי?" הסוחר סירב ואמר שיש לו סיבותיו. עלי באבא שאל מה הן הסיבות והסוחר השיב: "פשוט אני לא יכול לאכול אוכל מלוח." "אם זו הבעיה, "אמר עלי באבא, "אני מבטיח לך שלא יהיה שום מלח בבשר או בלחם שנאכל הלילה." הוא הלך להורות על העניין למורג'יאנה, והיא היתה מופתעת. "מי הוא האיש הזה" שאלה "שאינו אוכל בשר עם מלח?" "הוא אדם ישר מורג'יאנה," אמר לה האדון, "עשי מה שביקשתי." אך היא לא יכלה להתאפק מלהביט באיש המוזר, אז היא עזרה לעבדאללה לשאת את כלי האוכל ומיד הבחינה שקוג'יה חסן היה מנהיג השודדים ושהוא נשא סכין תחת בגדיו. "אני לא מופתעת," חשבה לעצמה, "שהרשע הזה, שרוצה להרוג את האדון, מסרב לאכול איתו מלח. אני אחבל בתכניתו."
היא שלחה את ארוחת הערב עם עבדאללה, ובעצמה התכוננה למעשה האמיץ ביותר שיכלה לחשוב עליו. כשהוגש הקינוח נשאר קוג'יה חסן לבד עם עלי באבא ובנו. הוא התכונן לגרום להם להשתכר ואז להרעיל אותם. מורג'יאנה חבשה כיסוי ראש של רקדנית, כרכה סביב מתניה חגורה ממנה נתלה פגיון בעל ידית כסף ואמרה לעבדאללה: "קח את התוף שלך ונלך לשעשע את האדון ואורחו." עבדאללה לקח את התוף ותופף לפני מורג'יאנה עד שהם הגיעו לדלת, שם הפסיק עמדאללה לתופף ומורג'יאנה החוותה קידה עמוקה. "היכנסי, מורג'יאנה" אמר עלי באבא, "שקוג'יה חסן יראה מה את יודעת לעשות." והוא פנה לקוג'יה חסן ואמר: "היא שפחה שלי ומנהלת המשק." קוג'יה חסן לא היה מרוצה כלל, הוא חשש שההזדמנות להרוג את עלי באבא חלפה לה, אך הוא העמיד פנים שהוא נלהב לראות את מורג'יאנה, ועבדאללה החל לנגן ומורג'יאנה החלה לרקוד. אחרי שביצעה מספר ריקודים היא שלפה את הפגיון שלה והיצעה איתו כמה תנועות, לפעמים מכוונת אותו לחזה שלה ולפעמים אל האדון, כאילו זה היה חלק מן הריקוד. לפתע, ללא נשימה, היא חטפה את התוף מעבדאללה בידה השמאלית ובעודה מחזיקה את הפגיון בידה הימנית הגישה את התוף לאדון שלה. עלי באבא ובנו זרקו מטבע זהב לתוכו, וכשקוג'יה חסן ראה שהיא מתקרבת לעברו הוציא את ארנק כדי לתת לה מתנה, אך כשהוא הכניס את ידו לארנק מורג'יאנה דחפה את הפגיון ישר אל לבו.
"ילדה אומללה!" זעקו עלי באבא ובנו, "באת עלינו להרוס אותנו?" "עשיתי זאת כדי להציל אותך, לא להרוס." ענתה מורג'יאנה. "הבט," היא הסיטה את לבושו של הסוחר המזויף וחשפה את הסכין שלו "הבט באויב שטרחת לשעשע! זכור שהוא סירב לאכול מלח איתך, איזה עוד ראיה אתה צריך? הבט בו! הרי זה גם סוחר השמן המזויף ומנהיג ארבעים השודדים."
עלי באבא היה כל כך אסיר תודה למורג'יאנה על שהצילה את חייו שהוא הציע לה להינשא לבנו. הבן הסכים מיד וכמה ימים לאחר מכן נחגגה החתונה בפאר רב. כשנסתיימה השנה ועלי באבא לא שמע דבר מן השודדים, הוא הניח שהם מתו כולם ויצא אל המערה. הדלת נפתחה כשאמר "שומשום היפתח!" והוא נכנס פנימה וראה שאף אחד לא היה שם מאז שהמנהיג עזב את המקום. הוא הביא לשם זהב ככל שיכל לשאת וחזר אל העיר. את סוד המערה הוא סיפר לבנו שבעצמו סיפר זאת לבנו אחריו, כך שילדיו ונכדיו של עלי באבא נותרו עשירים עד סוף ימיהם.