ספר המצוות עשה נו
<< · ספר המצוות · עשה · נו · >>
היא שציוונו לאכול כבש הפסח בליל חמשה עשר מניסן, בתנאיו הנזכרים; והוא – שיהיה צלי, ושיאכל בבית אחד, ושיאכל עם מצה ומרורים, והוא אמרו (שמות יב ח): "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו".
ואולי יקשה עלי המקשה ויאמר: למה תמנה אכילת פסח, מצה ומרור – מצוה אחת, ולא תמנה אותם שלוש מצוות, ושתהיה אכילת מצה מצוה, ואכילת מרור מצוה, ואכילת פסח מצוה? אשיבנו: אמנם היות אכילת מצה מצוה בפני עצמה הוא אמת, כמו שאני עתיד לבאר; וכן אכילת בשר הפסח מצוה בפני עצמה אמת, כמו שזכרנו; אבל המרור נגרר לאכילת פסח, ואינו נמנה מצוה בפני עצמה.
וראיה לדבר, שבשר הפסח יאכל לקיום המצוה, הן שיזדמן המרור או לא הזדמן; והמרור לא יאכל כי אם עם בשר הפסח, כאמרו "על מרורים יאכלוהו", אבל המרור מבלי בשר – לא עשה כלום, ולא נאמר: כבר קיים מצוה אחת.
ולשון מכילתא: "צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו" – מגיד שהפסח 'צלי, מצה, ומרור'; כלומר, שהמצוה היא קיבוץ אלה. ושם אמרו: מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור, הם יוצאין ידי חובתן בפסח? תלמוד לומר "יאכלוהו", כלומר: הבשר לבדו. יכול אין להם פסח, יצאו ידי חובתם במצה ומרור? הרי אתה דן: הואיל והפסח מצות עשה, ומצה ומרור מצות עשה, הא למדת שאם אין להם מצה ומרור, יוצאין בפסח, – כך אין להם פסח, יצאו במצה ומרור? תלמוד לומר "יאכלוהו".
ושם אמרו: "יאכלוהו", מכאן שהפסח נאכל על השובע, ואין מצה ומרור נאכלין על השובע. לפי שעיקר המצוה אכילת הבשר, כמו שאמרו "ואכלו את הבשר בלילה הזה", והמרור נגרר אחר בשר הפסח, וחיובן כמו שהתבאר מכתובים אלו, ולמי שיבינם.
והראיה הנגלית על זה היא השורש הנכתב בתלמוד, והוא אמרם: מרור בזמן הזה דרבנן, כי מן התורה אין חובה לאכול בפני עצמו, ואמנם יאכל עם בשר הפסח. והיא ראיה ברורה שהיא מן הדברים הנגררין אחר המצוה, לא שאכילתו מצוה בפני עצמה.
ומשפטי מצוה זו גם כן מבוארים במסכת פסחים.
הערות[עריכה]
- הוגה על פי צילום מהדורת קושטא, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: rmbm/ase56