ספר המצוות לאו קנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המצוות · לאו · קנז · >>


מצות לאו קנז - לא להחל נדרים

שהזהירנו מעבור מה שחייבנו על עצמנו בדיבור, אף על פי שהוא בלא שבועה. וזהו הנדרים, כמו שיאמר אדם: כשיהיה כך או כשאעשה כך – פירות העולם אסורין עלי או פירות מדינה זו או מאכל ידוע, כגון שיאסור על היין או על הדגים או זולת זה. וכן אם יאמר: הנאת אשתי אסורה עלי, וכל מה שדומה לאלו הנדרים שהתבארו דיניהם בנדרים, הרי הוא חייב לקיים אותו הנדר.

ובאה האזהרה בעובר על הדבר הזה בפירוש אמרו "לא יחל דברו(במדבר ל, ג). ובא הפירוש (ספרי שם) לא יעשה דבריו חולין. כלומר, אם חייב על עצמו דבר – שיקיים אותו. ובגמרא שבועות (דף כ:) אמרו קונמות עובר עליהם בלא תעשה משום "לא יחל". ובספרי אמרו "לא יחל" מגיד שהוא עובר על בל יחל ועל בל תאחר, כלומר כשנדר קרבן ולא הקריבו ועברו עליו שלושה רגלים כסדרן, הוא חייב משום בל תאחר ומשום בל יחל. וכן כל הדומה לקרבן, כמו שיידור לבדק הבית או לצדקה או לבית הכנסת והדומה לו.

וכשעבר ועשה מה שאסר על עצמו לעשות, לוקה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/lo157