ספר המצוות לאו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המצוות · לאו · ד · >>


מצות לאו ד - לא לעשות צורת אדם אפילו לנוי

שהזהירנו מעשות צורות בעלי חיים מהעצים והאבנים והמתכות וזולתם, ואף על פי שלא יעשו להעבד. וזה הרחקה מעשות הצורות כלל, כדי שלא יחשוב בהם מה שיחשבו הסכלים עובדי עבודה זרה שיחשבו כי לצורות כוחות. והוא אמרו יתעלה "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב(שמות כ, יט).

ולשון מכילתא בענין לאו זה על צד הבאור אלהי כסף לא תעשו שלא תאמר הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושין במדינות תלמוד לומר לא תעשו לכם.

והעובר על לאו זה חייב מלקות.

וכבר התבארו משפטי מצוה זו ואי זה מן הצורות אפשר לציירם ואי זה מהם לא יצויירו ואיך יהיה תאר הציור, בפ"ג מעבודה זרה. והתבאר בסנהדרין (דף ז':) שלאו זה גם כן רוצה לומר אמרו לא תעשון כולל ענינים מכוונת מצוה זו. אבל פשטיה דקרא מדבר במה שזכרנו כמו שהתבאר במכילתא.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/lo4