ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/דרבנד (ח)

יוסף יהודה טשארני
ספר המסעות
בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא ───── דרבנד
→דרבנד	קדמוניות דרבנד←

ח) דרבנד (המשך).

מגרש היהודים. המגרש אשר בו יושבים היהודים מיוחד הוא מן העמים האחרים בחלק העיר התיכונה אצל החומה הדרומית. הבתים בנוים בטעם המושלמנים מאבנים רכות ומאדמה וחומר כמו שארי בניני העיר. החוצות אינם מעוקלים כמו אצל המושלמנים, אבל צרים הם מאוד, ויש גם חוצות אחדים רחבים. בתיהם מבפנים מפוארים כבית הרב הנזכר למעלה, רק אצל הרב לא ימצאו כלי זיין בביתו, וביתר בתי ישראל מצאתי חרבות (шашки) ודקרים (кинжалы) וקנה רובה (пистолеты) וקרנים מלאי אבק שריפה תלוים על הקירות בסדר ומשטר נעים, ונדניהם ותעריהם מצופים בכסף טהור, ומפוארים באַמאַליע שחורה, בתבנית מקלעת פקעים ופטורי צצים ופרחים נחמדים למראה, מעשה ידי הטשערקעסים לכבוד ולתהלה. בתי תפלות להם שנים, האחד הוא אצל בית הרב, ונבנה באמצע המאה הזאת, מאבנים רכות עם גג משפע. פתח הבית בתוך אולם בחצר, וחלונותיו נשקפים החוצהף מבפנים הבית ארוך הוא וצר, ונשען על עמודים רבים של עץ המשתרעים לאורך הבית. אצל ארון הקודש העוד במערב נבנתה בימה אשר עליה מתפלל הרב או החזן ועליה קוראים בתורה. קירותיו מכוסים ביריעות והרצפה במצעות, ועל הרצפה יושבים היהודים בעת התפלה ורגליהם תחתיהם, מלובשים בבגדים בתבנית בגדי הטשערקעסים וחגורים בכלי נשק כמנהג כל תושבי ארצות קדם. סדר התפלות והמנהגים בבית הכנסת בכל השנה כמו לאחיהם הספרדים אשר בארתי בעיר טעמיר-כֿאן-שורא והסביבות. - - על דברי אב"ן רש"ף בספרו אבני זכרון (צד 55-56) אודות מנהגי התפלה בדרבנד ראיתי להעיר: 1) בזמני לבשו טליתים גדולים וקטנים. 2) ספרי התורות גם בזמני היו מונחים בתוך תיקים של עץ ולא היו מצופים מבחוץ כלל, וזה הנהג לא רק אצל הקראים, כי אם אצל כל הספרדים אשר במדינה וגם אשר בארץ הקודשה, כמו ששמעתי משלוחי הקהלות דשם. מקום הדוכן אשר כותב אב"ן רש"ף הוא בלא ספק הבימה אשר זכרתי למעלה, העומדת נוכח ארון הקודש. 3) בזמני לא קרא החזן את הקרואים זה אחר זה יחדיו כי אם על הסדר כמו אצלינו האשכנזים, במקום כהן ולוי גם את האורח ההגון הבא אליהם. גם נוהגים למכור העליות לצורך הוצאות ביהכ"נ. בזמני קראו ג"כ בלא נגון הטעמים רק בהברה ספרדית, ולא הרקיד והתנועע את סה"ת בכוונה למען השמיע קול צלצול הפעמונים באזני הקהל. 4) בזמני לא ישבו על הארץ בעת קריאת הקדושה, ולא ישנו בזמן התפלה, וכלם ישבו עם פניהם אל ההיכל. 5) ארון הקודש היה גם בזמני בפאת המערבית, והנשים אינן יודעות להתפלל, אבל עומדות באולם הבית או אחורי החלונות וישמעו התפלה מפי הש"ץ. ורובם מן האנשים התפללו בעצמם מתוך סדרי התפלות, אבל לא התנועעו בגופם בעת תפלתם כאחיהם האשכנזים. 6) בזמני לא פשט החזן את טליתו ולא הפך פניו אל הקהל לאמור שלום עליכם, כי אם בשבתות אחר התפלה אומר כל אחד להרב "שבת שלום", והרב יענה לכל אחד "שבת שלום ומבורך", וכן יאמרו איש לרעהו, ובמועדים אחר התפלה אומר כל אחד "מועדים לשמחה", והשני יענה "חגים וזמנים לששון"!

בית התפלה השני הוא בתבניתו ותכונתו כמו הראשון אבל קטן הוא ממנו, בית התפלה הזה נקרא על שם הרב הגדול ר' אליהו מזרחי זצ"ל, אשר היה ראב"ד על כל מדינת דאגעסטאן. מקוה חשובה וטובה יש להם במקום ישובם, אבל בקיץ הולכים הם ונשיהם על פי הרוב לטבול במי הים.

בתי ספר לתורה יש להם שבעה, והמלמדים ילמדו את הנערים תורה כתב ולשון, בתי ספר לחכמה לא ימצא אצלם, רק בית מדרש יש להם בחדר מיוחד אצל בית התפלה הגדול, ואשר יבאו אל תוכו דרך אולם הבית. שם ילמד הרב את תלמידיו תלמוד בבלי ושו"ע או"ח, ח"מ, י"ד ואה"ע, ודיני שחיטה ובדיקה עצהיו"ט. והתלמידים כאשר יתמו חוק למודם בבית המדרש הזה יתמנו לחכמים ולשוחטים ובודקים בכפרי המדינה. בבית המדרש הזה בשבתות ומועדים יתפללו יהודים אשכנזים אחדים המתגוררים שם, או העובדים בצבא המלך, או האשכנזים העוברים והשבים דרך העיר הזאת.

טרם אספר ממנהגיהם, ממלאכת ידיהם, ומאופן חייהם, אציג לפני הקורא דברים אחדים הנוגעים לקדמוניותיהם, למען דעת מקודם, מי אלה היהודים ומאיזה מן השבטים הם, באיזה מן העתים והזמנים באו למדינה הזאת, ומאיזה מדינה באו, ומצבם בזמנים שונים, כפי הידיעות אשר אספתי על אודותם.