ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/דרבנד (ז)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
יוסף יהודה טשארני
ספר המסעות
בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות
בנגב רוסיא
─────
דרבנד
→טארקו דרבנד (המשך)←



הנסיעה מן העיר פעטראווסק דרך ים הכספי אל העיר דרבנד.

(דרבנד; אצל הפאליציימייסטער; בית הרב הגדול; ידיעות ע"ד עשרת השבטים וקדמוניות ישראל; בית ר' מנשה בן אבשלום; הסעודה ואופן תיקון המאכלים אָש והעפראַקי; המליץ ר' עקיבא; מגרש היהודים, בתיהם, כלי נשקם, בתי תפלותיהם, בתי הספר והמדרש; ידיעות הנוגעות לדברי הימים ולקדמוניות ישראל בדרבנד; חרבן אַבאַ-סבא; שבית ר' עקיבא רב מאבא-סבא; הנסיעה אל חרבות הכפר אבא-סבא; רשימת מצבות בני ישראל בשדה הקברות הישן והחדש; ידיעות והשערות ע"ד קדמות ישובם בארץ דאגעסטאן בכלל; ע"ד היהודים בארץ אשר על הים הכספי מאיזה מן השבטים הם; מב בני ישראל בעתים וזמנים שונים; שני מכתבי תעודות; שלושה כתבי תעודות מאת קהל ישראל אשר בדרבנד ע"ד בחירת רב, בקשה לקיסר רוסיא ובחירת ראשים על הקהל; מצבם הדתי הרוחני והמוסרי; ע"ד הרבנים; חכם מרדכי רופא; היהודים ועבודתם מלאכתם ומסחרם; עבודת ומסחר המאַראַגא; עבודת ועסק הנשים, מלבושיהן טבען ואופן חייהן; המקוננות; רשימת המאכלים ותיקונם בדרבנד ובמדינה; מנהגי היהודים; ע"ד הנשים הרבות; נוסח כתובה אחת; לוח הסטאטיסטיק של יהודי דרבנד).

דרבנד.

יום א' י"ג סיון (4 יוני 1867) עזבתי את העיר פעטראָווסק, ולמחרת היום ההוא באתי באניה דרך ים הקאַספי אל העיר דרבנד. ─ ─

בין ההמון האנשים אשר עמדו על החוף לראות את פני האורחים אשר באו העירה, הכירני עברי אחד מילידי רוסיא המתגורר בטעמיר-כֿאַן-שורא. ובקשתיו לשבת עמדי במרכבה להובילני אל אחד מבתי מלון אורחים, ויעצני האיש ההוא לסור בראשונה אל בית אומן מורה שעות ושמו ר' דוב בער יליד עיר מולדתי היושב בחלק העיר הנקרא דובאַד\ עד אשר אמצא לי בית ומדור עראי על הזמן, וכן שמעתי לעצתו, ר' דוב בער קבל אותי בסבר םנים יפות אל ביתו, ונשארתי בביתו לנוח מעט מן הדרך.

אצל הפאָליציימייסטער. בעוד שעות אחדות הלכתי לשחר את פני שר הפאָליציי האדון הפאָלקאָווניק גריגאָרי ניקיפֿאָדאֶוויץ סאַוויטש. בבואי אל ביתו הראיתי לו את המכתב הגלוי מאת השר הראשי על כל מדינת דאַגעסטאן, וינהלני אל הקאבינעט שלו, והראה לי מקום לשבת והבטיחני לעמוד לימיני בכל אשר אדרוש ממנו בנוגע למטרת מסעותי, ויך השר בפעמון אשר על השלחן, והנה משרת בא ועמד לפניו, ויצו עליו השר להביא המים (טהעע), ושיבוא הנשיא של ישראל במהרה. המשרת הלך לדרכו, ומשרת אחר הביא החמים והעמיד על השלחן לפנינו. עד אשר כלינו לשתות והנה נשיא ישראל בא, זקן ושבע ימים ושמו ר' בנימין בן יששכר, ויצו עליו השר שישתדל מדור ומנוחת כבוד בעד באחד מבתי ישראל, ויען הנשיא ברוב כבוד וענוה, כי מוכן ומזומן הוא לעשות רצונו בשמחה. ואלי אמר השר שישלח אל אחד מפקיד הפאָליציי היודע שפת הארץ, שיהיה אצלי למליץ ולמורה דרך, להראות לי את כל תהלוכות העיר; וגם בית אוצר הכתבים (ארחיעוו) של הפאליציי יהיה פתוח לפני בכל עת אשר אדרוש לאסוף שם ידיעות הנחוצות למטרת מסעותי, וכאשר השבתי לו רוב תודה, הושיט לי את ימינו ויבטיחני כפלים לתושיה להיות נכון למלאות את רצוני בכל עת לטוב, ונפרד בפני רצון. הנשיא הובילני למקומי, והוא הלך אחרי כן אל הרב להודיעהו על אודותי, ולשאול את פיו באיזה שעה פנויה מעבודתו אוכל לבוא לשחר את פניו. בעוד שעה בא אלי הנשיא והגיד לי, כי מכין הרב בעדי חדר מהודר בבית ר' מנשה בן אבשלום, אחד מגבירי וחשובי העיר, ולמחרת בבוקר יהיה המדור מזומן לפני, ואותי יבקש הרב לבוא אליו בערב.

בית הרב הגדול. בערב שמתי את פעמי אל בית הרב הגדול ר' יעקב בהרב ר' יצחק מזרחי, ראב"ד על כל מדינת דאגעסטאן. בבואי אל ביתו והנה תלמידיו הובילוני דרך האולם אשר הוא גם בית המבשלות, ובו כירה ותנור, ושם ישבו נשים אחדות אשר כסו חיש קל את פניהן, ואגיע אל החדר אשר בו ישב הרב. (בו חלון קטן של זכוכית), קירותיו מכוסים במצעות ויריעות ועליהם מראות פרסיות תלויות, ובין כל מראה ומראה מטפחות משי ארוכות, בקיר אחד מתחת היריעות ארגז מלא ספרים שונים. רצפת החדר שטוחה במצעות ועליהן יריעות פרסיות חשובות, ועל הרצפה אצל החלון עמד שלחן עגול גבוה כעשרים אצבעות מן הרצפה וספסל נמוך אצל הקיר, ועליו ישב אברך (אב בתורה וחכמה ורך בשנים) והוא הרב ר' יעקב אשר ישב על כסא הרבנות בחיי אביו הזקן והישיש הנכבד ר' יצחק מזרחי הי"ו. בבואי עמד הרב לקראתי, והושיט לי ימינו בשלום. והתלמידים הביאו ספסל לפני. הרב יש ויבקש אותי לשבת. ספרתי לו בשפת עברית את כל אשר עמדי, והושטתי אליו את אגרות המליצה מאת ראשי החברה אשר שלחוני, ומאת הממשלה הרוממה הי"ו. אחרי כלה הרב לקרוא את המכתבים, פנה אלי ואמר בשפת עברית נקיה: הנני למלאות את הכתוב בהמכתבים, ואעמוד לימינך בכל עניני חקירותיך ודרישותיך, ואף בלא מכתבי מליצה כל הבא לפעול תושיה הנהו אהוב ורצוי בעיני, לכן ברוך אתה בבואך! ויוסף עוד הרב אלי לדבר: צר לי מאד אשר ביתי קטן הוא למאוד, הלא כבר ארחתיך אל ביתי; אך למחר בבוקר יבא אליך הנשיא בנימין הזקן עם אנשים אחדים ויקחו את מלתחתך ויביאו אותך אל בית גדול מהודר ומפואר לפי כבודך. השבתי לו ברכתי ותודתי, ויקם הרב ממושבו, ויבקש אותי ללכת אחריו אל חדר אביו. באנו אל החדר השני, והוא גדול מן הראשון, קירותיו מפוארים במצעות ויריעות במראות ומטפחות כמו בחדר הראשון. על ספסל נמוך אצל השלחן ישב אביו ר' יצחק מזרחי הי"ו, איש זקן ויפה תואר, הדרת השיבה חופפת עליו, והכרת פניו ענתה בו כי הוא איש תם וישר חכם ונשוא פנים. הוא המסיר את משרת הרבנות ביד בנו, ואיננו מכניס את ראשו בשום דבר וענין של צבור, כי אם הקדיש את יתר ימיו לתורה ותפלה, ולפעמים יבא על שעות אחדות אל בית המדרש ללמד את התלמידים תושיה. הזקן הנכבד הזה קם מעט ממושבו לקראתי, ויושט לי את ידו ויברכני בשלום, ויבקש אותי לשבת, הרב ר' יעקב ישב לימינו ואני לקראתם. ויאמר הזקן אלי בשפה עברית ובהברה ספרדית: ברוך בואך אדוני, שמעתי שמעך, ואשמח לראותך בצל קורת ביתי. "הנני באתי אל כבודך רבי לבקש מלפניך שתתמכני בימין צדקך, בידיעות הנוגעות לדברי הימים ולקדמוניות אחינו בני ישראל היושביםבמדינת אלה, אם מצאתי חן בעיניך!" -- בכל בי הנני לעשות שאלתך ולא אמנע הטוב מלהודיעך את אשר אנחנו יודעים בקבלה ובמסורה מאבותינו, אבל מעט מאד הידיעות האלה אצלינו, יען כי על ידי מבוכות ומהומות מלחמות ורוב הגלות והצרות הרבות אשר השתרגו על צוארי אחינו במדינות האלה, נשללו מאתנו כתבים ותעודות אשר היו בידינו מימי קדם. רק זאת נשאר אצלינו בקבלה; כי אבותינו הם מן הגולים אשר הגלה שלמנאסר מלך אשור, ובאו לארצות אלה מארץ פרס וממדינת גולן אשר במדי עוד בזמן קדום. "מדברך רבי אוכל לשפוט כי היהודים בזאת המדינה משרידי עשרת השבטים הם?" -- בלא ספק שאנחנו מעשרת השרת השבטים. -- "ולא תפחדו מדברי המשנה שעשרת השבטים אינם עתידים לחזור (סנהדרין ק"י ע"ב)"? -- אמנם כן הוא, ענה הרב, לפי דברי ר' עקיבא אינן עתידין לחזור שנאמר: (דברים כ"ט) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינן חוזרים. ופירש"י שם שאנשי הדור בעצמו שגלו לא יחזורו, אבל בניהם ודורות אחריהם יזכו לחזור, ולפ"ד ר' יוחנן (ערכין ל"ג ע"א) ירמיה החזיר מקצת גם מאותו הדור ויאשיה בן אמון מלך עליהם. אבל לפי ר' אליעזר כולם עתידים לחזור, ור' שמעון בן יהודה משום ר"שאמר (בגמרא שם) אם מעשיהם כיום הזה אינן חוזרין ואם לאו חוזרין וכו'. ואיך יחשבו האשכנזים המתיחסים לשבט יהודה ובנימין, כי רק להם הגאולה ולא לנו, ומה יעשו אלה מן האשכנזים, אמר הרב בצחוק, המחללים שבתות ומועדים בעוה"ר בפרהסיא, אשר לא נשמע זאת בגבולנו, האם טובים הם מאתנו? לפי מעשיהם גם הם אינם צריכים לחזור; אך באמת אני מגיד לך אדוני, כי כל ישראל יזכו לחזור לארץ אבותיהם ברצות ה' את ציון, ואפילו הפושעים שבהם מלאים מצות כרמון, ומה שכתוב (ירמיה ג') ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, אמר ר' יוחנן (סנהדרין קי"א) אחד מעיר מזכה כל העיר ושנים ממשפחה מזכין את כל המשפחה כולה. "דבריך רבי נכונים כי כל ישראל עתידים לחזור, ואף אלה שנטו מעט מדרך האמונה, באשר עיני בשר להם, בכל זאת שלמים הם אתנו, אוהבים את עמנו, ועומדים למלאכי מליצים להגדיל את כבוד אומתנו בין העמים, ואנחנו מחויבים להאמין בדברי נביאי הצדק אשר הבטיחו לנו לאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים (ישעיה כ"ז) וכו', והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם וכו' (שם י"א) ונשאו נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ (שם), עוד הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם וכו'. והשיבותים וכו' (ירמיה ל"ב), באין הבדל השבטים ואנשים פרטיים כי כולם עתידים לחזור".

מדי דברנו הדברים האלה, עמדו תלמידים אחדים מלובשים בבגדי הטשערקעסים מרחוק ושמעו דברינו פתאום פתחו הדלת והנה אשה רכה בשנים באה החדרה, מלובשה בבגדי כבוד כבנות אצילי הארץ הזאת, וצעיף משי כסה את ראשה ופניה, רק עיניה גלויות, והעמידה על השלחן לפנינו כוסות עם חמים (טהעע) ויצאה מן הבית. אחרי אשר לקח הזקן את כוסו, ונתן הכוס השני לבנו הרב, בקש אותי לקחת את כוסי: "איך בעט אייך טרינקט" אמר אלי הזקן בפנים צוחקות. "מה אני שומע רבי? האם תוכל לדבר בשפת אחינו האשכנזים?" -- כן אדוני, ענה הרב הזקן, מעט מעט אני שונע את השפה ההיא, יען כי בנעורי שלחני אבי ז"ל לארץ רוסיא ללמוד תורה אצל היהודים האשכנזים, ולמדתי שנים אחדות בעיר קטנה בייעלאַייאַ-צערקאָוו (Бѣлая-Церковь) אשר בגליל קיעוו, וכאשר כליתי חוק לימודי שמה שבתי למקום מושב אבותי. כאשר כלינו לשתות לקחו התלמידים את הכוסות מן השלחן ונתרחקו מן הבית. "האם לא נשאר בקבלה אצליכם, מאיזה מן השבטים אתם?" -- זאת לא יודעים אנחנו בבירור, ואולי אבותינו ידעו, אבל מפני רוב הגלות נשתכח מאתנו, רק תשמע נא אדוני אמר הזקן, גם בנו הרב השיב אמריו אחריו, באם שתעשה דרכך אל הכפר מאדזשאליס (Маджалисъ) תשים אל לבך ללכת אל המקום הקרוב לכפר ההוא, בתוך ההרים, הנקרא הפי המושלמנים, בשם דזשוהוד-קאטַטאַ (Джуудъ-Катта) ופתרונו "בקעת היהודים" והוא חרב ושמם כעת, שם ישבו בני ישראל לפני בשלשה כפרים הסמוכים זה לזה, שם הכפר הראשון נקרא חבראי, כפי הקבלה אשר בידינו ישבו שם יהודים מופלגי תורה ויודעי בינה לעתים, ועסקו כל ימי חייהם בתורה. שם הכפר השני חקלאי מלשון שדה אשר תרגומו חקלא, ויהודי הכפר הזה עסקו בעבודת השדה ובמקנה וקנין, והיו מפרנסים את אחיהם אשר עסקו בתורה כפר חבראי הנ"ל, כמעשה שבט יששכר וזבולון, ושם הכפר השלישי זוּואַרִי, אשר פתרונו בשפת טט: מעלה או סולמא, כי שוכן הוא על ראש ההר ועולים עליו מעלות של אבנים וסלעים, ויהודי הכפר הזה עסקו בתורה וגם בסחורה, ואלה אשר עסקו בסחורה פרנסו את אלה אשר עסקו בתורה, והם חיו בני חורין משעבוד וגבורי כח כולמו, אבל ברבות העתים והזמנים בימי מבוכות מלחמות נלחצו לעזוב את המקום ההוא ולהתפזר לכל רוח, ורק חרבות בתיהם וקבריהם יעידו על מושבם שמה, לכן משערים אנחנו בדעתנו אם לא משרידי השבטים ההם אנחנו.

בין כה וכה נפתחה הדלת והאשה באה שנית, והביאה הכוסות עם החמים לפנינו והלכה לדרכה.

"ברוכים תהיו לי אדוני, בגלל הידיעות האלה הנחוצות לי לדעת, כאשר אשים לשם פעמי, אשתדל בכל כחי לשחר את המקומות ההם, אולי אמצא שמה איזה כתובות עתיקות על מצבות קבריהם, ואדע באיזה מן הזמנים ישבו אחינו בני ישראל שמה". -- תקח נא אדוני עתה את הכוס החמים ושתה, ואחרי כן תשים לשם פעמיך, ענה הזקן בפנים שוחקות. -- כאשר כלינו לשתות לקחו התלמידים שנית את הכוסות מן השלחן. -- עוד דברים אחדים, אוכל אני לספר לך, אמר הזקן. קרוב לדרבנד בין ההרים היה ישוב של ישראל כשבעים שנה מקודם. וכעת הוא חרב ושמם, שם המקום אַבאַ-סָבאַ (Аба-сова) כאשר נחרב המקום ההוא על ידי אחד ממושלי קאַזי-קומוך, נתן להם (ליהודים) המושל מדרבנד הראשון להתישב בדרבנד ורבים מהם נתפזרו בעת המהומה ההיא לכפרים שונים במדינה. "האם ישבו יהודים בדרבנד ורבים מהם נתפזרו בעת המהומה ההיא לכפרים שונים במדינה. "האם ישבו יהודים בדרבנד לפני חרבן אבא-סבא? שאלתי את הרב , או נתיישבו בפעם הראשונה בדרבנד אחרי החרבן ההוא?" -- זאת איננו זוכרים בבירור, כמדומה שישבו יהודים מלפנים, ואם לא אשגה נגרשו מן העיר באחד מן הזמנים אשר לא ידוע לנו. גם זה אוכל לספר לך אשר בסיסות העיר קובאַ ימצאו כפרים הרבה אשר ישבו שם אחינו מלפנים, וגם בעיר גוסאַרי הקרוב לקובאַ. וכעת חרבות בתיהם ובתי כנסיותיהם, תעידנה על מושבותיהם לפנים שמה. בשנת ה' תצ"א (1731 לס"ה) בא נאַדיר-שאך של פרס לשם וגזר עליהם בעוה"ר גזירה שימירו דתם הדת מחמד, ומי אשר לא המיר דתו, נשחט כשור פר, ונשפך דמו על הארץ כמים, ורבים ברחו להמלט על נפשם למקומות שונים, הזקנים משם ספרו לי, כי עד חצי קומת איש הגיעו דמי ישראל בתוך חוצות הכפרים, אשר הקריבו את חייהם על מזח אמונתם. עוד אוכל לספר לך אדוני כי בכפר אחד הנקרא קאַללאַ טשאַראַק (Калла-чаракъ) הקרוב לקובאַ, לקח כֿאַן אחד את כל המצבות מעל קברי ישראל, אחרי אשר ברחו משם על נפשם בעת המבוכה והמהומה ההיא, ובנה מהם בנין מפואר למענו. את הבנין הזה ראיתי בעיני, אמר הזקן, והנה לא נשאר ממשפחת הכֿאַן אף נפש אחת, כי כולם מתו בבית ההוא. גם הסוסים אשר העמיד הכֿאן בבית הכנסת של היהודים נפגרו ולא נשאר אחד מהם בחייהם. הישמעלים מאמינים כי נקם בו ה' בגלל המצבות וחילול בית הכנסת , ומפני הפחד שמפחדים להתישב בבית ההוא, עומד הבית חרב ושמם עד היום הזה".

אחרי הדברים האלה קמו הרבנים מקומם, ויבקשו אותי לשחר את פניהם בכל עת, ונתתי להם תודתי, ובמצותם הלכו שני תלמידים ללות אותי אל מקומי.

בית ר' מנשה בן אבשלום. למחר בבוקר בא אלי הנשיא ר' בנימין הזקן עם שני תלמידי הרב ולקחו מלתחתי. והביאוני אל המדור החדש אשר הכינו למעני בבית ר' מנשה בן אבשלום במגרש היוהודים, ויקבלוני אנשי הבית בשמחה ובכבוד גדול אל ביתם. החדר שלי היה על היציע השניה עם שלשה חלונות גדולות. קירותיו היו מכוסים ביריעות ובשמיכות של משי, ועליהם תלויות מראות פשוטות בצבע תכלת מעשי ידי הפרסיים, ובין המראות מטפחות ארוכות של משי. מתחת המסגרת אשר לקורת התקרה מדובקים קרשים אל הקירות ומצופים בשמיכות ועליהם מסודר במשטר כלי נחושת, כלי פֿאַייאַנס וכלי זכוכית שונים בצבעים שונים, לוחות של נחושת קלל ושל בדיל גדוים ועגולים אשר עמידים עליהם כלי משתה (подносы) עם קערות של פֿאייאנס מצבעים שונים, היו תלוים על חוטים דקים תוך נקבים על הקירות ומרחוק יתראו כאלו הם תלוים על בלי מה. הרצפה שטוחה באדרות ועליהן שמיכות ומצעות יקרות מרוקמות בפרחים מצבעים שונים מעשי ידי הפרסיים, למעני השתדל בעה"ב להשיג שלחן וכסאות אצל הרוסים. והעמיד אותם על המצעות, רק מטה לא מצא נחוץ להביא הביתה, יען כי על המצעות אשר על הרצפה מניחים הם את הכרים והכסתות לשכיבת לילה. כאשר הבאתי כל החפצים והניירות שלי על הסדר, בא בעל הבית ואחיו אלי, וישאלו אותי לאכול עמהם פת שחרית, כי כן החוב אצלם כאשר יבא אורח אל ביתם, אז האנשים אוכלים עם האורח בחדרו, והנשים לבדנה בחדרן. בעה"ב שלי הוא רך בשנים וסוחר, ההולך בכל שנה בעסקיו אל ערי רוסיא, ומעורב הוא עם הבריות והולך לרוח העת החדשה. לכן אוהב מאוד את יהודי רוסיא ומכבד את אלה מהם הבאים אל ביתו, ויודע לדבר עמהם מעט בשפת רוסיא, בגדיו כבגדי הטשערקעסים ומזוין בכלי נשק ככל תושבי הארץ הזאת, אך המכנסים והמנעלים הוא נושא כמו המכנסים והמנעלים שנושאים באירופא, ולא כמו שנושאים ילידי הארץ. הדלת נפתחה ואשתו באה החדרה, רכה בשנים מלובשה כאישה טאטארית וצעיף משי יכסה את ראשה וחלק גדול מפניה, אבל יתכן היה להכיר כי אשה יפת תואר היא למאוד. ותערוך את השלחן במטפחת בד לבנה, והעמידה עליו לוח של נחושת קלל, על הלוח כלי זכוכית עם יין ויי"ש, וטשורעקים הם עוגות חמות הנאפו קודם האכילה, ויצאה והביאה עוד פעם כלי עם מים עם מטפחה, ושפכה מים על ידינו אצל השלחן. אחרי כן הביאה דגים מבושלים יבשים, ואחרי הדגים הביאה עוד שני מאכלים הנקראים אָש (ошъ) ועפראקי (эпраки). בקשתי את בעל הבית שישאל אותה איך היא מתקנת את המאכלים האלה, ותהי שאלתי זאת לצחוק בעיניה, אבל ענתה בקול ערב ונעים כי תמלא את רצוני לבאר הטיב, אם הדבר נחוץ לי מאד לדעת, ותגד לבעלה בלשונה, והוא העתיק לי את דבריה כדברים האלה: המאכל אָש: נצרך בתחלה לבשל בשר במים, ולהוציא את הבשר כאשר יבושל בטוב, ולהניח אורז בתוך המרק, והאורז (רייז) צריך להיות מבושל לא קשה ולא רך כי אם ממוצע, אחרי כן לשפוך את המרק ולהעמיד את האורז על רגעים אחדים על האש בכדי ליבשו מעט, ואח"כ מטגנים בצים עם שומן רך ולא קשה במחבת על גחלי אש, ומניחים בתוך קדרה אחרת מעט אורז בתחלה, ועל האורז הבצים המטגנות בשומן, ועל הביצים מניחים עוד מעט אורז, ועל האורז צמוקים עם מיני בשמים ומכסים אותם עוד באורז, ועל האורז מניחים הבשר, ועל השר האורז, ועל האורז מלמעלה מניחים שומן, ומעמידים את הקדרה על גחלי אֵש על זמן קצר עד שיתאדם האורז, ואז ראוי הוא להעמידהו על השלחן. המאכל העפראקי: כותשים בשר של בקר או של צאן דק דק וכורכים את הבשר בתוך עלי ירק (קראַוט) מבושלים בתואר כדורים עגולים, ות הכדורים מבשלים בתוך קדרה עם בצלים וצמוקים ופלפלים ועם מיני בשמים ונותנים בתוך המרק מעט חומץ ממיץ פרי גרגרים חמוצים, והמרק נותנים על המאכל אָש הנזכר, והאָש יאָכל ביחד עם כדורי הבשר העגולים.

אחרי אשר כלינו לאכול ולשתות הביאה אשתו מים אחרונים עם כלי, ושפכה המים על ידינו אצל השלחן, וברכנו ברכת המזון. וכאשר באה האשה לקחת הכלים מן השלחן בקשתי את בעל הבית לברך אותה בשמי, ובשמעה את ברכתי ותודתי, שמה את ימינה על לבה ועל מצחה ונשקה בשפתיה, להראות לי בזה גם את תודתה, ותשאל אותי על ידי בעלה, אם מצאו חן בעיני המאכלים האלה אשר עשתה בעצמה לכבודי? "טובים הם מאד, השבתי לה, ואוכל אותם בפעם הראשונה בימי חיי" ותען האשה ותאמר: כי אוכל לקות עוד על מאכלים טובים בביתה אשר תשתדל לתקן למעני, נתתי לה תודתי ונפלאתי איך אמצה אל לבבה לדבר עם איש זר בפני בעלה, אשר לא כדרך הארץ. עוד היא מדברת, והנה פקיד הפאָליצעיי בא אל הבית וישאל על שמי ויאמר: בפקודת האדון הפאָליציימייסטער שלוח אני אליך, להיות לך למורה דרך בזמן אשר תתמהמה בדרבנד, להראות לך תהלוכות העיר ולהיות לתורגמן, כי יודע אנכי שפת ערבית, קופי [1], פרסית ולשון לעזגי, ושמי פאָדפאָרוציק מירזא -- קערים -- איסראַפֿילאָוו. בקשתיו לשבת, וישב זמן מה, ואחרי אשר יצאו בע"הב ר' מנשה ואשתו מן הבית, שמתי דרכי עם הפקיד אל הפאָלקאָווניק האדון מאַדאַטאָוו, אשר מלא בעת ההיא את מקום הגובערנאטאר בעיר. בבואי אליו הביתה הושטתי לו את מכתב הגלוי מאת המושל על כל מדינת דאגעסטאן, ויקבל אותי השר בסבר פנים יפות, ואמר אלי, שכבר ידוע לו הענין שלי מן הפקודה אשר קבל מאת המושל על כל ארץ דאגעסטאן ע"י פאסט, והנה במהרה ימלא את דבר הפקודה, ועוד היום יכתב מכתב גלוי והפקודה כללית על כל השרים והפקודים אשר במדינת דאגעסטאן הדרומית, שיעזרוני שמה בכל מיני עזר דתיים, ומכתב ביחוד על קבלת סוסים מכפר לכפר, ויתן לי רשיון לאסוף ידיעות מתוך הארכיווים של הממשלה דפה. ברוב תודה וברכה נתפטרתי ממנו, ושמנו פעמנו אל האדון הקאָמענדאַנט הפאָלקאווניק אנדריי יאַקאָוולעוויטש וואַסיליעוו השמיני, גם הוא קבל אותי בסבר פנים יפות, והבילני אל הקאבינעט שלו, וישב עמדי כשעה וידבר ויספר על אודות קדמוניות ותולדות העיר, והבטיחני לעזור לי בידיעות שונות הנמצאות באגודות הכתבים שלו, ובכל עת אשר אבוא אליו הנהו לקבלני ולעשות בקשותי. לפי דבריו ראיתי כי איש טוב הוא למאד, משכיל ונבון ואוהב לעזור לכל דורשי מדע וקדמוניות המדינה. ברוב תודה נתפטרתי מאתו, ושמתי דרכי, אל המנהיג הקאנצעלייאַרייא של הגובערנאַטאָר האדון קאנסטאַנטין אלעקסאַנדראָווישט קאַטשערגין, ויקבלני האדון הזה ברוב כבוד ובחבה יתרה, ויכבדני בקאפע וטאַבאַק, ןיספר לי גם הוא דברים שונים הנוגעים לקדמוניות העיר הזאת. את מכתבי הפקודות קבלתי מידיו כפי הבוחת הממלא מקום הגובערנאטאר הנ"ל.

המליץ ר' עקיבא. ביום אחד שלח אלי הרב ר' יעקב מזרחי את אחד מתלמידיו לבקש אותי אל ביתו, כאשר באתי אליו, מצאתי יהודי אחד ישב בחדרו, איש גבה קומה ורע מראה, עיניו זעומות (суровые) ומפיקות אהבה [כן], שערותיו שחורים וחוטמט ארוך, עור פניו תהוב שחרחר ונאוה, הכרת פניו ענתה בו כי איש תם וישר הוא, חכם ונבון דבר, רק עצבות נוראה שלטה עליו, ונקל להבין כי קשה יום הוא ונכה רוח, האיש הרואה אותו בפעם הראשונה יכל לחשוב, כי לא הראה פנים שוחקות מעודו. כל דבריו אשר דבר עם הרב היו בנחת ומיוסדים על מוסדי הדעת והשכל, לבוש כאחד הטשערקעסים כמנהג המדינה. ואחרי אשר כלה לדבר, פנה אלי הרב ויאמר: "ידידי, האיש הזה הוא אחד מן השרידים בעירנו והיה תלמיד של הרב הגדול ר' אליהו מזרחי זצ"ל, איש ירא אלהים הוא וישר בכל דרכיו, שמו חכם ר' עקיבא בן חזקיהו, הוא היה לפנים סוחר ועשיר, במשך הזמן ירדו עסקיו עשר מעלות אחורנית, ועתה אין לו שום עסק וענין, והולך בטל כל הימים. האיש הזה יודע לדבר בצחות המליצה בכל הלשונות אשר במדינת דאגעסטאן הדרומית, וגם בשפת עבר נקיה. והנה ברצונו ללכת בחברתך בכל דרכיך בתור מליץ ומתורגמן בינך ובין היהודים המפוזרים במדינה, ושכר טרחו לא ידרוש מכבודך, כי אנחנו נדאג בעדו, והוא ישרת אותך על צד היותר טוב בלא אפונה כי לא תשיב ריקם בקשתו אשר גם רצוני הוא בזה. עשיתי את רצון הרב שיחי', והשתדלתי למענו מכתב תעודה מאת הפאליציימייסטער, שהוא קבל עליו להיות מליץ נאמן ולנסוע עמדי בכל מדינת דאגעסטאן הדרומית (התעודה נתנה בידו ביום 6 יולי 1867 מאושרת בחתימת הפאליצעיי נומר 4018). מן היום ההוא לא מש החכם ר' עקיבא מביתי והיה אצלי יום ולילה. ובלכתי עם המליץ המושלמני, בדבר חקירותי ודרישותי, הלך גם ר' עקיבא עמנו תמיד. האיש הזה הוא פנת ספורי מסעותי, על כן חטפתי דברים אחדים על אודותו לתאר את תמונתו ותכונתו לפני הקורא.

  1. ^ טעה האיש ההוא או הנוסע, כי הכתב הישן הערבי נקרא קופֿי; אולם שפה קופית אינה במציאות ה.