ספר הישר - מקרא ואגדה/בראשית

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

__________________________________________________

~1~
זה ספר תולדות אדם אשר ברא אלהים על הארץ ביום עשות יי אלהים ארץ ושמים:


   ויאמר אלהים · נעשה אדם בצלמנו כדמותנו · ויברא אלהים את האדם בצלמו · וייצר יי אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים · ויהי האדם לנפש חיה מדבר: ויאמר יי לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו · ויפל יי תרדמה על האדם ויישן ויסר צלע אחת מצלעותיו ויבן עליה בשר ויעש אותה לאשה ויביאה אל האדם · ויקץ אדם משנתו והנה אשה עומדת לנגדו: ויאמר זה עצם מעצמי היא ולה יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת: ויקרא האדם את שמה חוה כי היא היתה אם כל חי: ויברך אותם אלהים ויקרא את שמם אדם ביום הבראם: ויאמר יי אלהים פרו ורבו בארץ ומלאו את הארץ: ויקח יי אלהים את האדם ואשתו ויניחם בנן עדן לעׇבְדה ולשׇמְרה: ויצום ויאמר אליהם מכל עץ הגן אכול תאכלו: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו כי ביום אכלכם ממנו מות תמות: ויהי כאשר ברכם אלהים וכאשר צום ויעל מעליהם: וישבו האדם ואשתו בתוך הגן כמצות יי אשר צוה אותם: ויבא אליהם הנחש אשר ברא אלהים אתם בארץ ויבא אליהם להדיחם לעבור על מצות אלהים אשר צִום: ויסת הנחש ויפתה את האשה לאכול את עץ הדעת ותשמע האשה בקול הנחש: ותעבור את פי יי ותקח מעץ הדעת טוב ורע ותאכל ותקח ממנו ותתן גם לאישה ממנו ויאכל: ויעברו האדם ואשתו על מצות האלהים אשר צום וידע אלהים ויחר אפו בהם ויקללם: ויגרשם יי אלהים ביום ההוא מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקחו משם וילכו וישכנו מקדם לגן עדן:


   וידע אדם את חוה אשתו ותלד שני בנים ושלש בנות: ותקרא את שם הבכור קין לאמר קניתי איש מעם יי: ואת שם השני קרא הבל כי אמרה בהבל באנו בארץ ובהבל נוקח ממנו: ויגדלו הנערים ויתן להם אביהם אחוזה בארץ ויהי קין עובד אדמה והבל רועה צאן: ויהי מקץ ימים ושנים ויקרבו הנערים קׇרְבן מנחה ליי:

~2~

ויבא קין מפרי האדמה והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן: ויפן יי וישע אל הבל ואל מנחתו ותרד אש מאת יי מן השמים ותאכלנה : ואל קין ואל מנחתו לא פנה יי ולא שעה אליה כי הקריב לפני יי מרוע פרי האדמה: ויקנא קין בהבל אחיו על הדבר הזה ויבקש למצוא אליו דבר עלילה להמיתו: ויהי מימים ויצאו קין והבל אחיו בשדה ביום לעשות מלאכתם : ויהיו שניהם בשדה ויה֯י קין עובר וחורש אדמתו והבל רועה צאנו:

° אמר הצעיר עם זה יובן מה שאמר' בפרש' ויהי בהיותם בשדה ויקׇם קין וכו' שרוצה לומר שכשהיו בשדה עוסקים כׇל אחד במלאכתו זה חורש וזה רועה זה היתה עילה ועלילה כי ויקׇם קין אל הבל אחיו ויהרגהו וכמו שמספר והולך · דוק':

ויעבור הצאן על מקום החרישה אשר חרש קין בארץ ויחר לקין מאוד על הדבר הזה ויגש קין אל הבל אחיו בחמתו ויאמר אליו מה לי ולךְ כי באתָּ אתה וצֹאנךְ לגור ולרעות בכל ארצי: ויען גם הבל את קין אחיו ויאמר אליו מה לי ולךְ אשר תאכל את פרי צאני ולובש את צמרם : ועתה הסר מעליך את צמרי אשר לבשת ושלם את פרים ואת בשרם אשר אכלת: ויהי כאשר תעשה את הדבר הזה גם אנכי אצא מארצך כאשר אמרת או אעוף בשמים אם אוכל: ויאמר קין אל הבל אחיו הלא אם הרגתי אותךְ היום מי יבקש דמךְ ממני: ויען הבל את קין לאמר הלא האלהים אשר עשה אותנו בארץ הוא ינקום את נקמתי והוא יבקש את דמי מאתך אם תמיתני: כי יי הוא השופט הוא הדיין והוא המשיב לאיש רעה מרעתו ולרשע כרשעתו אשר יעשה בארץ: ועתה אם המת תמיתני בזק הלא אלהים יודע מסתריך וישפוט אותךְ על הרעה אשר דברת לעשות לי היום: ויהי כשמוע קין את כל דברי הבל אחיו אשר דבר ויחר אף קין על הבל אחיו בדבר את הדבר הזה: וימהר ויקׇם קין ויקח את ברזל כלי המחרשה אשר לו ויכה בה את אחיו פתאום וימיתהו: וישפוךְ קין את דמי הבל אחיו ארצה וירץ דם הבל לפני הצאן בארץ: ויהי אחרי כן וינחם קין על אשר המית את אחיו ויתעצב מאד ויבכה עליו ויחר לו מאד: ויקם קין ויחפור חפירה בשדה ויתן בה את גויית אחיו ויש֯ב העפר עליו:

° אמר הצעיר עם זה יובן למה נתקללה האדמה שכ״א ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת וכו׳ כי גם כן היא חטאה במה שהעפר כשהשיבו קין על הבל למה היא נחה ושקטה ולא דחתה העפר מעל הבל והרי פצתה את פיה ממש לקחת את דמי הבל · דוק':


   

~3~

וידע יי את אשר עשה קין לאחיו וירא יי אל קין ויאמר אליו אי הבל אחיךְ אשר אִתךְ: ויכחש קין ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי: ויאמר אליו יי מה עשית קול דמי אחיךְ צועקים אלי מן האדמה אשר הרגת אותו שם: כי הרגת את אחיךְ ותכחש אלי ותחשוב בלבבךְ לאמר לא ראיתיךְ ולא אדע כל מעשיךָ אשר תעשה: ותעשה את הדבר הזה ותמית את אחיךְ חִנם על אשר דִבר אליך נכונה: ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיךְ מידךְ ואשר קברתָ אותו בה: והיה כי תעבוד אותה לא תוסף תֵת כֹחהּ לךְ כאשר בתחִלה: כי קוץ ודרדר תצמיח לךְ האדמה ונע ונד תהיה בארץ עד יום מותךְ: ויצא קין בעת ההיא מלפני יי מן המקום אשר היה שם וילך נע ונודד בארץ קִדמת עדן הוא וכל אשר לו: וידע קין את אשתו בימים ההם ותהר ותלד לו בן: ויקרא את שמו חנוך לאמר בעת ההיא החל־ להניחו ולהשקיטו בארץ: וגם בעת ההיא החיל קין לבנות עיר ויבנה את העיר ויקרא את שם העיר חנוך כשם בנו: כי הנח לו יי בארץ בימים ההם ולא נע ולא נד כבתחלה: ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל: ומחויאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך: ויהי בשנת שלשים שנה ומאת שנה לחיי אדם בארץ וירע אדם עוד את חוה אשתו ותהר ותלד בן בדמותו כצלמו: ותקרא את שמו שת לאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין: ויחי שת מאת שנה וחמש שנים ויולד בן: ויקרא שת את שם בנו אנוש לאמר כעת ההיא החלו בני האדם לרוב על פני האדמה ולהכאיב את נפשם ולבם לפשוע ולמרוד באלהים: ויהי בימי אנוש ויוסיפו עוד בני אדם למרוד ולפשוע באלהים להוסיף חרון אף יי על בני האדם : וילכו בני האדם ויעבדו אלוקים אחרים, וישכחו את ה׳ אשר בראם בארץ. ויעשו בני האדם בימים ההם צלמי נחושת וברזל עץ ואבן, וישתחוו להם ויעבדום. ויעשו כל איש אלוק והשתחווה לו, ויעזבו בני האדם את ה׳ כל ימי אנוש ובניו.

~4~

ויחר אף ה׳ על מעשיהם ועל כל תועבותם אשר עשו בארץ, ויצף ה׳ עליהם את מי נהר גיחון וישחיתם ויכלה ויאבד שליש הארץ. ובכל זאת לא שבו בני האדם מדרכם הרעה, ועוד ידם נטויה לעשות הרע בעיני ה׳. ובימים ההם אין זרע ואין קציר באדמה ואין אוכל לבני האדם, ויהי רעב גדול מאוד בימים ההם. ויהי הזרע אשר הם זורעים באדמה לקוצים ולדרדרים ולברקונים, בימים ההם. מקללת אלוקים אשר קילל את האדמה, מחטאת האדם אשר חטא לפני ה׳. ויהי כאשר הוסיפו בני האדם למרוד ולפשוע באלוקים ולהשחית את דרכם, ותוסף גם האדמה להשחיתו. ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן, ויגדל קינן ויהי בן ארבעים שנה ויחכם וידע וישכל בכל חכמה. וימלוך על כל בני האדם וידרך את בני האדם בחכמה ובדעת, כי היה האיש קינן חכם מאוד ומבין בכל חכמה וימשול בחכמתו גם ברוחות ובשדים. וידע קינן בחכמתו כי ישחית אלוקים את בני האדם על חטאם בארץ, וכי יביא עליהם את מי המבול באחרית הימים. ויכתוב קינן את העתיד להיות בימים ההם על לוחות אבן, ויתנם באוצרותיו. וימלוך קינן בכל הארץ, וישב מבני האדם לעבוד את האלוקים. ויהי בהיות קינן בן שבעים שנה, ויולד שלושה בנים ושתי בנות. ואלה שמות בני קינן, שם הבכור מהללאל ומשנהו עינן והשלישי מרד. ואחיותיהם עדה וצילה, אלה בני קינן אשר יולדו לו בנים חמישה. ויתחנן (ויתחתן) למך בן מתושאל את קינן, ויקח לו את שתי בנותיו לנשים. ותהר ותלד עדה ללמך בן, ותקרא את שמו יבל. ותהר עוד ותלד בן, ותקרא את שמו יובל. וצילה אחותה היתה עקרה בימים ההם, אין לה ולד. כי בימים ההם החלו בני האדם לפשוע באלוקים ולעבור על מצוותו, אשר ציוה את האדם לפרות ולרבות בארץ. וישקו מבני האדם את מקצת נשיהם משקה עקרות, למען אשר יעמדו בתוארם ולא יכחיש יופיין ומראיהן. ויהי בהשקות בני האדם את מקצת נשיהם, ותשתה גם צילה עמהן. ויהי הנשים היולדות בעיני בעליהן לתועבה כאלמנות חיות, והעקרות ידבקו בהן.

~5~

ויהי מקץ ימים רבים ושנים לעת זקנת צילה, ויפתח ה׳ את רחמה. ותהר ותלד בן, ותקרא את שמו תובל קין לאמור אחרי בלותי קניתיהו מאל שדי. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה נעמה כי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ונועם. ולמך זקן בא בימים ותכהין עיניו ולא יכול לראות, ותובל קין בנו רועה אותו. ויהי היום ויצא למך בשדה, ותובל קין בנו עמו. ויהי הם הולכים שניים יחד בשדה, וקין בן אדם הולך ובא בשדה לקראתם כי היה למך זקן מאוד ולא יוכל לראות מאוד, ותובל קין בנו נער קטן מאוד. ויאמר תובל קין אל אביו למשוך בקשתו, וימשוך למך את הקשת ויך את קין בחצים מרחוק וימיתהו כי היה בעינם לחיה. ויבואו החצים בגויית קין והוא רחוק מפניהם, ויפול ארצה וימת. וישלם ה׳ לקין רעה כרעתו אשר עשה להבל אחיו, כדבר ה׳ אשר דיבר לו. ויהי כאשר מת קין וילכו למך ותובל קין בנו לראות את החיה אשר הרגו, ויראו והנה קין זקנם נופל ארצה מת. ויחר ללמך מאוד בעשותו הדבר הזה, ויכה כף על כף ויספוק את בנו בכפיו וימיתהו. וישמעו נשי למך את הדבר אשר עשה למך, ויבקשו להרגו. וישנאו נשי למך אותו מהיום ההוא והלאה, על אשר המית את קין ואת תובל קין. ויפרדו נשי למך ממנו, ולא אבו לשמוע אליו בימים ההם. ויבוא למך אצל נשיו, ויפצר הם לשמוע אליו על הדבר הזה. ויאמר למך לנשיו עדה וצילה, שמען קולי נשי למך האזינה אמרתי. אך עתה הנה לשבתם ואמרתם כי איש הרגתי לפצעי, וילד לחבורתי על לא חמס. הלא אתם ידעתם כי אני זקנתי ושבתי ועיני כבדו מזוקן, ואעש את הדבר הזה בלא דעת. וישמעו נשי למך אליו לדבר הזה, וישובו אליו בעצת אדם אביהם. אך לא ילדו לו בנים מהיום ההוא והלאה, כי ידעו כי חרון אף ה׳ הולך וגדל בימים ההם על בני האדם להשחיתם בימי המבול על רוע מעשיהם. ומהללאל בן קינן חי שישים וחמש שנים, וילד את ירד. ויחי ירד שתיים ושישים שנה ומאת שנה, ויולד את חנוך. ויחי חנוך חמש ושישים שנה, ויולד את מתושלח. ויתהלך חנוך את האלוקים אחרי הולידו את מתושלח, ויעבוד את ה׳ וימאס בדרכי בני האדם הרעים. ותדבק נפש חנוך במוסר ובדעת ובבינה, וידע את דרכי ה׳. ויפרד בחכמתו את נפשו מבני האדם, ויסתר את נפשו מהם ימים רבים.

~6~

ויהי מקץ ימים רבים ושנים בהיותו עובד לפני ה׳, ויהי הוא מתפלל לפני ה׳ בבית ובחדר. ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ויאמר חנוך חנוך, ויאמר הנני. ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת שמה ומלכת על כל בני האדם, למען אשר תלמדם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו ללכת בדרכי ה׳. ויקם חנוך ויצא מביתו וממקומו ומן החדר אשר היה שם, כדבר ה׳. וילך את בני האדם, וילמדם דרך ה׳. ויאסוף את בני האדם בעת ההיא, ויודיעם את מוסר ה׳. ויצו ויעבירו קול בכל מקומות בני האדם לאמור, מי האיש אשר יחפוץ לדעת את דרכי ה׳ ואת המעשה הטוב יבוא אל חנוך. ויתאספו אליו מכל בני אדם בעת ההיא, ויהי כל אשר יחפוץ את הדבר הזה וילך אל חנוך. וימלוך חנוך על בני האדם בדבר ה׳, ויבואו וישתחוו לו ארצה וישמע כולם יחד את דבריו. ותהי רוח אלוקים אל חנוך, וילמד את כל אנשיו חכמת אלוקים ודרכיו. ויעבדו בני האדם את ה׳ כל ימי חנוך, ויבואו בני האדם לשמוע את חכמתו. וגם כל מלכי בני האדם הראשונים והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך כשמעם את חכמתו, וישתחוו לו אפיים ארצה. ויבקשו גם הם את חנוך אשר ימלוך עליהם, ויאבה להם לדבר הזה. ויתקבצו כולם כשלושים ומאה מלכים ושרים, וימליכו את חנוך עליהם. ויהיו כולם תחת ידו ותחת דבריו, וילמד אותם חנוך חוכמה ודעת ודרך ה׳ וישם שלום בין כולם. ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך, וימלוך חנוך על כל בני האדם מאתיים וארבעים שנה ושלוש שנים. ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו, וידריכם בדרכי ה׳. ואלה תולדות חנוך, מתושלח ואלישוע ואלימלך בנים שלושה ואחיותיהם מלכה ונעמה. ויחי מתושלח שבע ושמונים שנה ומאת שנה, ויולד את למך. ויהי בשנת חמישים ושש שנים לחיי למך, וימת אדם. בן תשע מאות ושלושים שנה היה במותו, ויקברו אותו שת ובניו וחנוך ומתושלח בנו בכבוד גדול בקבורת המלכים במערה אשר דיבר ה׳ להם. ויעשו כל בני האדם במקום ההוא מספד ובכי גדול על אדם, על כן היתה לחוק בבני האדם עד היום הזה. וימת אדם על אשר אכל מעץ הדעת הוא ובניו, כאשר דיבר אליהם ה׳.

~7~

ויהי בשנת מות אדם, היא שנת מאתיים וארבעים שנה ושלוש שנים למלכות חנוך. ויהי בעת ההיא וישם חנוך על ליבו להיפרד ולהיבדל מבני האדם ולהיסתר מהם כבראשונה לעבוד את ה׳, ויעש חנוך את הדבר הזה אך לא הסתיר את נפשו מהם כל הימים. ויסתר מבני האדם שלושת ימים, ויגלה להם יום אחד. ובכל שלושת הימים אשר הוא בחדר, מתפלל ומשבח אל ה׳ אלוקיו. וביום אשר יצא אל עבדיו להראות להם, לימד להם דרך ה׳ וכל אשר ישאלו ממנו דובר אליהם. ויעש כמעשה הזה ימים רבים ושנים וישב אחרי כן ויסתר את נפשו שישה ימים ויגלה לעמו יום אחד לשבעת ימים ואחרי כן יום אחד בחודש ויום אחד בשנה, עד אשר ביקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם. ויתאוו כולם לראות את פני חנוך ולשמוע את דבריו ולא יכולו, כי יראו כל בני האדם מחנוך יראה גדולה. ויראו מגשת אליו מיראת האלוקים אשר על פניו, על כן לא יוכל איש לראות את פניו פן יוסר וימות. ויתיעצו כל המלכים וכל השרים לאסוף את כל בני האדם יחד ולבוא אל חנוך מלכם לדבר כולם עמו בעת אשר יצא אליהם, ויעש כן. ויהי היום ויצא חנוך אליהם ויתקבצו כולם ויבואו יחד אליו, וידבר להם חנוך את כל דבריהם וילמד להם חכמה ודעת ויורם את יראת ה׳. ויתבהלו מאוד כל בני האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו, לפניו כולם ארצה ויאמרו יחי המלך יחי המלך. ויהי מימים בהיות כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם מדברים עם חנוך וחנוך מלמד אותם את דרכי ה׳, ויקרא מלאך ה׳ אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני האלוקים בשמים כאשר מלך על בני האדם בארץ. בעת ההיא כשמוע חנוך את הדבר הזה, ויצו ויקבצו לו את כל יושבי הארץ וילמד אותם חכמה ודעת ומוסר ה׳. ויאמר אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי,ועתה אלמד אתכם חכמה ומוסר לעשות בארץ אשר תהיו בה טרם אשר אלך מאיתכם ויעש כן.

~8~

וילמד אותם חכמה ודעת ומוסר,ויוכיח אותם. וישם להם חוקים ומשפטים לעשותם בארץ, וישם להם שלום ויורה אותם חיי עולם. וישב איתם ימים אחדים, וילמד ויורה להם את כל הדברים האלה. ויהי בעת ההיא ובני האדם יושבים את חנוך וחנוך מדבר אליהם, וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים וילך הסוס ברוח הארץ. ויגידו לחנוך את אשר ראו, ויאמר להם חנוך בעבורי הסוס ההוא יורד לארץ כי הגיע העת והיום אשר אלך לי מאיתכם ולא אראה עוד אליכם. וירד הסוס ההוא בעת ההיא ויעמוד לפני חנוך, וכל בני האדם אשר את חנוך רואים אותו. ויצו עוד חנוך בעת ההיא, ויעבירו קול לאמור מי האיש אשר יחפוץ לדעת דרכי ה׳ אלוקיו יבוא ביום הזה אל חנוך טרם הילקחו ממנו. ויתקבצו כל בני האדם ויבואו אל חנוך ביום ההוא, וגם כל מלכי הארץ ושריהם ורוזניהם לא סרו מאיתו ביום ההוא. וילמד חנוך את כל בני האדם חכמה ודעת ומוסר ה׳ ביום ההוא, ויצום מאוד לעבוד את ה׳ וללכת בדרכיו כל ימי חייהם וישם שלום עוד בין כולם. ויהי אחרי כן ויקום וירכב על הסוס ויצא וילך, ויצאו וילכו אחריו כל בני האדם כשמונה מאות אלך איש וילכו איתו מהלך יום אחד. ויהי ביום השני ויאמר אליהם שובו לכם לאהליכם למה תלכו פן תמותו, וישובו מהם מעליו. וילכו איתו הנשארים מהם מהלך ששת ימים וחנוך דובר אליהם בכל יום שוב לאהליכם פן תמותו, ולא אבו לשמוע וילכו איתו. ויהי ביום השישי וידבר עוד חנוך אליהם לאמור, שובו לכם לאהליכם מאיתי כי מחר אעלה לי השמימה והיה כל הנשאר מכם איתי ימות. וישובו עוד מהם ביום השישי,ויותרו עוד אנשים וידבקו עמו. ויאמרו אליו עמך נלך אל המקום אשר תלך, חי ה׳ כי המוות יפריד בינינו ובינך. ויהי כי מתאמצים הם ללכת איתו, ויחדל לדבר אליהם וילכו אחריו ולא שבו להם. והמלכים האלה בשובם, ויפקדו כולם לדעת את מספר האנשים הנשארים אשר הלכו אחרי חנוך.

~9~

ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמיימה, בסוסי אש ורכבי אש. וישלחו כל המלכים אשר היו עם חנוך ביום השמיני לקחת את מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך במקום אשר עלה משם השמיימה, וילכו מלאכי כל המלכים האלה אל המקום ההוא וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר נשארו עם חנוך תחת השלג הזה, ויעשו כן ויבקשו בכל השלג ההוא וימצאו את מספר האנשים אשר היו עם חנוך מתים תחת השלג. ויבקשו את חנוך ולא מצאו, כי עלה השמיימה. ויהיו כל ימי חנוך אשר חי בארץ, שלוש מאות שנה וחמש ושישים שנה. בשנת מאה ושלוש עשרה שנה לחיי למך בן מתושלח, עלה חנוך השמיימה. ויהי בעלות חנוך השמים ויקומו כל מלכי הארץ, ויקחו את מתושלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם תחת אביו. ויעש מתושלח הישר בעיני ה׳ ככל אשר הורהו חנוך אביו, וילמד גם הוא את בני האדם חכמה ודעת ויראת ה׳ כל ימיו לא סר מן הדרך הטובה ימין ושמאל. אך באחרית ימי מתושלח סרו בני האדם מאחרי ה׳ וישחיתו את הארץ, ויגזלו ויחמסו איש את רעהו. וימרדו באלוקים ויפשעו וישחיתו את דרכם, ולא אבו לשמוע בקול מתושלח וימרדו בו. ויקצוף ה׳ מאוד עליהם, ויוסף ה׳ וישחית את הזרע בימים ההם ואין זרע ואין קציר באדמה. והיה כאשר יזרעו את האדמה את אשר יאכלו למחייתם בארץ, ויצמחו להם קוצים ודרדרים אשר לא זרעו. ובכל זאת לא שבו בני האדם בימים ההם מדרכם הרעה, ועוד ידם נטויה לעשות הרע בעיני ה׳. ויכעיסו את ה׳ בדרכיהם הרעים, ויקצוף ה׳ מאוד וינחם כי עשה את האדם ויאמר להשחיתם ולהאבידם מעל פני האדמה ויעש להם כן. בימים ההם בהיות למך בן מתושלח בן שישים ושמונה שנים ומאה שנה, וימת שת בן אדם. ויהיו כל ימי שת אשר חי, תשע מאות שנה ושתיים עשרה שנה וימת.

~10~

ויהי למך בן שמונים ואחת שנים ומאה שנה, ויקח את אשמוע בת אלישוע בן חנוך דודו לאישה ותהר לו. ובעת ההיא זרעו בני האדם את האדמה, וימצאו אוכל מעט באדמה. אך לא שבו בני האדם מדרכם הרעה, וימעלו וימרדו באדמה. ותהר אשת למך, ותלד לו בן בעת ההיא לתקופת השנה. ויקרא מתושלח את שמו נח לאמור, נחה האדמה ושקטה מהשחית בימיו. ולמך אביו קרא לו מנחם לאמור, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה׳. ויגדל הילד ויגמל וילך בדרכי מתושלח אביו, ויהי תם וישר עם ה׳. וכל בני האדם סרו מדרכי ה׳ כולם בימים ההם, כאשר רבו על פני האדמה בבנים ובבנות. וילמדו איש את רעהו את דרכיהם הרעים, וילכו הלוך ופשוע בה׳. ויעשו להם איש אלוקו ויגזלו ויחמסו ויעשקו איש את רעהו ואיש את קרובו וישחיתו הארץ, ותמלא הארץ חמס. וילכו שופטיהם ושוטריהם אל כל בנות האדם, ויקחו להם נשים בחזקה מתחת בעליהן מכל אשר בחרו. וגם מבהמת הארץ ומחית השדה ומעוף השמים הביאו בני האדם בימים ההם, וילמדום ללכת מין לאשר איננו מינו למען הכעיס את ה׳ בדבר הזה. וירא אלוקים את כל הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ כל האדם וכל הבהמה. ויאמר ה׳ אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, מאדם ועד עוף השמים ועד בהמה ועד החיה אשר בשדה כי ניחמתי כי עשיתים. ויהי כל איש אשר הלך בדרכי ה׳, מת בימים ההם. טרם הביא ה׳ על בני האדם את הרעה, אשר דיבר לעשות להם. כי מאת ה׳ היתה זאת להם לבלתי הראותם את הרעה, אשר דיבר ה׳ על בני האדם. ונח מצא חן בעיני ה׳, ויבחר בו ה׳ הוא ובניו לחיות מהם זרע על פני כל הארץ.