ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקפב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · תקפב· >>


מצוה תקפב - לשמוח יחד בבית בשנת הנישואים הראשונה

שנצטוינו שישמח החתן עם אשתו שנה אחת, כלומר שלא יסע חוץ לעיר לצאת למלחמה ולא לעניינים אחרים לשבת זולתה ימים רבים, אלא ישב עמה שנה שלמה מיום הנישואין. ועל זה נאמר "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח(דברים כד, ה).

משרשי המצוה. כי האל ברוך הוא, עלה במחשבה לפניו לברואת העולם, וחפצו שיתיישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה, שיזדווגו בהכשר כי הזנות תועבה היא לפניו. על כן גזר עלינו, העם אשר בחר להיות נקרא על שמו, שנשב עם האישה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלמה מעת שנישא אותה, כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פועלה בלב, עד שיבוא אצל הטבע כל מעשה אישה אחרת וכל ענייניה דרך זרות. כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאישה זרה ויפנה אל האישה הראויה לו מחשבתו, ויכשרו הולדים שתלד לו ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו. וזהו שאמרו זכרונם לברכה (סוטה מד.) שאחד הנושא את הבתולה או את האלמנה או את היבמה חייב בזה, שכולן ראויין לכך לפי הטעם הנזכר, אבל לא המחזיר גרושתו.

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה שם) שכל השנה כולה אינו יוצא למלחמה ואף לא מספק מים ומזון לאחיו שהם במלחמה, ולא נותן לפסי העיר ולא יעבור עליו שום דבר, שנאמר "לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר(דברים כד, ה), כלומר לא לצורכי המלחמה ולא לצורכי העיר. ויתר פרטיה, מבוארים בפרק שמיני מסוטה.

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית, לעניין שאין בני העיר מכריחין אותו למלחמה, כי אז היינו נלחמים לפעמים. ולעניין שראוי לכל אדם לשמחה ולישב עמה שנה אחת, נוהגת בכל מקום ובכל זמן. והעובר על זה ופרש ממנה תוך שנה לעמוד זולתה ימים רבים, ואפילו במחילתה, ביטל עשה זה. ומכל מקום הרוצה לצאת לדבר מצוה או לשמוח עם רעיו על דעת שישוב לימים מועטים בשמחה, מן הדומה שאין בזה ביטול המצוה. ויש אומרים שבמחילתה מותר (אבן העזר סימן סד, ס"א).

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/582